לקח טוב מא

וכדי שלא יהי' כח הדיוט חמור מהקדש וכל כה"ג דרשינן טעמא דקרא כיון שמצאנו כבר איסור הזה בהדיוט

ואולם לכאורה הא גופא קשיא דנהי דמטעם איסור הוא עכ"ז מדוע לא נימא כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ובחידושי בסוגי' דכ"מ דא"ר וכו' הקשיתי קושי' זאת ותירצתי' שמה וז"ל וי"ל לפמ"ש התוס' (בתמורה ד"ו ע"א ד"ה להשתא) דבאיסור הבדוי מלב לא אמרינן דלא מהני ע"ש וה"נ נהי דאיסור הפדיון בפחות משויו איסור תורה הוא עכ"ז הואיל ובא ע"י ההקדש שהקדיש וגוף ההקדש הרי הוא בדוי מלב ע"כ שפיר מהני. אולם מהא דפריך (בש"ס תמורה שם) והרי חרמים וכו' (שאמרה תורה לא יגאל ואי עביד לא מהני) מוכח לכאורה איפכא שהרי גם החרם עיקרו בדוי מן הלב. ונלענ"ד לחלק דבשלמא בהא דשוה מנה שחיללו על ש"פ חשוב שפיר בדוי מלב דאיסור הפדיון בפחות משויו הרי הוא מפאת עצם ההקדש והבדוי מן הלב עצמו שהרי כשהוא מקדיש חפץ שוה מנה הרי הוא מתנדב בזה סך המנה לגבוה וכשהוא רוצה עתה לפדותו בפחות ולא יהי' לההקדש מנה א"כ הרי זה היפוך ההקדש שהקדיש והתנדבות שהתנדב וכשאמרה תורה שצריך הפדיון להיות בשויו הרי לא חידשה איפוא דבר בזה ורק אמרה שצריך שיתקיים התנדבות הלב אשר הי' לו בהקדישו אבל בגאולה בחרמים שרוצה ליתן שויו וא"כ אין זה מתנגד אל התנדבות הלב אשר הי' בהקדש החרמים אלא שהתורה אסרה גאולת החרמים ע"כ זה הוי שפיר איסור תורה חדש ולא איסור הבדוי מלב ושפיר אמרי' דלא מהני עכ"ל בחידושי

ודע דאין לומר דהא דהקדש ש"מ שחיללו על ש"פ מחולל בדיעבד אע"ג דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד היינו משום דקדשים שאני דבעינן בהו שינה לעכב וכנודע דז"א דהתוס' בזבחים דף ד' ע"ב ד"ה אימא בסוף הדיבור שם כתבו דהא דבעינן שינה לעכב בקדשים ילפי' מקרא דמוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לד' אלקיך נדבה עש"ה והך קרא הא כתי' רק בקדשי מזבח לענין שאין מחשבת שלא לשמה מעכבת בהן עש"ה בזבחים וא"כ אין ללמוד משם כלל אהקדש ש"מ שחיללו וכו' דאין ללמוד קדשי דמים דקילי מקדשי מזבח דחמירי וכמו דלא ילפינן חולין משם לענין דניבעי גם בחולין שינה לעכב ה"נ אין ללמוד קדשי דמים משם וכמבואר ברש"י חגיגה דכ"ג ע"ב ד"ה פסל דלא ילפינן קדשי דמים מקדשי מזבח ע"ש. [וע"ע בבכורות ד"ו ע"א דקאמר איידי דהא קדושת דמים והא קדושת הגוף פסוק להו קרא בתיבת פטר ע"ש ודכוותי' בבבא קמא דס"ה ע"ב דלא סגי דלא כתב תיבת את לאפסוקי בין ממון גבוה לממון הדיוט ע"ש ומבואר דכמו שצריך הפסק בין ממון גבוה לממון הדיוט ה"נ צריך הפסק בין קדשי דמים לקדשי הגוף וא"כ מוכח דכי היכי דחולין מקדשים לא ילפי' ה"נ לא ילפינן קדשי דמים מקדשי הגוף וכן מוכח עוד בדוכתי טובא וצע"ק מבכורות ה' ב' דקאמר גלי רחמנא בקדושת הגוף וה"ה בקדושת דמים ויש לישב. וע"ע ברש"י פסחים דכ"ג ע"א ד"ה שיכול דמוכח מדבריו לכאורה דיש לדון קדושת בד"ה מקדושת מזבח שהרי כ' שם דמשום דהתירה תורה חלב באכילה למזבח ע"כ ה"א שיהי' חלב מותר ג"כ למלאכת בדק הבית עש"ה. אולם הילפותא הזאת הרי היא לקולא ולקולא גם חולין ילפינן מקדשים מק"ו וכמובן וכמבואר להדיא בש"ס ריש פרק האיש מקדש דלא ילפינן שליחות בקדשים מתרומה וגירושין דמה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים אבל תרומה וגירושין מקדשים ילפינן שפיר מק"ו דמה קדשים דחמירי מהני שליחות תרומה וגירושין דקילי לא כ"ש עש"ה. ומ"ש ברשב"א חולין פרק כל הבשר דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו זהו רק בקדשים אבל לא בחולין דחולין מקדשים לא ילפי' בין לקולא ובין לחומרא ע"ש כבר תמהתי עליו במקום אחר ואכ"מ]

ותדע דכללא דאין למדין למד מן הלמד בקדשים ילפינן לי' נמי מקראי דכתיבי בקדשי מזבח כמבואר בזבחים דמ"ט וד"נ והתוס' בזבחים דק"ה ע"ב ד"ה מה כתבו דפרה אדומה כיון דקדשי בד"ה הוא ילפינן בה למד מן הלמד ע"ש וא"כ לענין כללא דבקדשים בעינן שינה לעכב דילפינן לי' נמי מקרא דכתי' בקדשי מזבח וכנ"ל ה"נ דאין הכלל הזה נוהג בקדשי בד"ה וכמובן. ואמנם מצינו דנוהג כלל דשינה לעכב אפי' במידי דאין נוהג בו כלל דלמד מן הלמד והוא בזבחים די"ח ע"א ברש"י ד"ה כשירין שכ' וז"ל ואע"ג דכתי' (גבי בגדי כהונה) מדו בד שתהא כמדתו היינו למצוה ולא לעכב עכ"ל וכן כתבו התוס' שם ע"ב ד"ה מסולקין ע"ש ועל כרחך הטעם משום דבקדשים בעינן שינה לעכב דאל"כ הרי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד בדאורייתא וכנ"ל וא"כ מבואר דנוהג כלל דשינה לעכב בבגדי כהונה ואלו לענין כללא דאין למדין למד מן הלמד כתבו התוס' ביומא דכ"ג ע"ב ד"ה ילבש וז"ל וי"ל דשמא לא מיקרי קדשים אלא גופי קרבנות אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין בהיקש עכ"ל וכן כתבו התוס' ג"כ בזבחים ד"נ ע"ב ד"ה אלא ע"ש וכבר דברתי מזה במקום אחר בחידושי ואכ"מ

והנה לכאורה מהך דזבחים י"ח דמבואר דבבגדי כהונה ג"כ בעינן שינה לעכב א"כ לדעת הריטב"א קידושין דנ"ד ע"א דבגדי כהונה קדשי רק קדושת דמים לא קדוה"ג ומשום הכי לית בהו דין מועל אחר מועל עש"ה א"כ מוכח דגם בקדשי דמים בעינן שינה לעכב ואולם התוס' שם ד"ה בכתנות פליגי אריטב"א הנ"ל וס"ל דבגדי כהונה אחרי שנתחנכו לעבודה קדשי קדוה"ג ככלי שרת ואמרינן בהו מועל אחר מועל ע"ש. ובמקום אחר בחידושי הבאתי ראי' לדעת הריטב"א דבגדי כהונה קדשי רק קדושת בד"ה מהא דאמרינן בע"ז דמ"ז ע"א המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת ופריך תכלת דמאי אי תכלת לכהנים היינו בעיא דרמי בר חמא וכו' והנה רמב"ח בעי לעיל מיני' שם אי יש נעבד במחובר אצל גבוה (דבר הנעבד במחובר מי מיתסר לגבוה) ואת"ל יש נעבד מכשירי קרבן (כגון אבנים למזבח) כקרבן דמי או לא ע"ש וע"ז קאמר הש"ס דתכלת לכהנים בבגדי כהונה דמי לבעיא דרמב"ח באבנים למזבח ומוכח מזה דבגדי כהונה אית בהו רק קדושת בד"ה אלא דעכ"ז מכשירי קרבן הן כיון שאסור לעבוד ומחלל עבודה בלא בגדים וע"כ דמי שפיר למזבח החיצון דאית בי' נמי רק קדושת בד"ה והוי ממכשירי קרבן כיון שהקרבנות קרבים עליו אבל אי נימא דב"כ אית בהו קדוה"ג א"כ עדיף ממזבח דאין בו רק קדושת בד"ה וכמפורש בזבחים דכ"ז ע"ב ע"ש וא"כ אין לפשוט בעי' זאת כלל מבעי' דרמב"ח כיון דאפי' את"ל בבעי' דרמב"ח להיתרא עכ"ז כאן אפשר שאסור משום דב"כ קדושתם חמורה דאית בהו קדוה"ג ודמי לקרבן ועדיף ממזבח דהוי רק קדושת בד"ה ומכשירי קרבן ויש לדחות ולומר דכיון דרמב"ח מזבח סתמא קאמר א"כ קאי בין אמזבח החיצון בין אמזבח הפנימי וא"כ ממ"נ איכא למיפשט אב"כ דאת"ל בבעיא דרמב"ח להיתרא א"כ כיון דבמזבח הפנימי מקלינן דהוי נמי כלי שרת כמו ב"כ וכמבואר בסוגי' דזבחים דכ"ז ע"ב הנ"ל עש"ה והתוס' שם ד"ה האי כתבו