לקח טוב לט

דאכילת הפסח היא רק עד חצות ע"כ ממילא ה"ל לגמרי נותר אחר חצות כיון שהוא אחר זמן אכילתו וגילוי מילתא בעלמא הוא וכמו בשאר קדשים דזמן אכילתן מה"ת עד הבוקר עשאתן התורה נותר מיד אחר הבוקר מפאת היותו אחרי זמן אכילה ה"ה כאן בפסח דזמן אכילתו עד חצות חשוב שפיר נותר מיד אחר חצות ולא מדמינן לי' לפסח ערב פסח דהתם הרי עדיין לא התחיל להיות בו זמן אכילה כלל משא"כ אחרי חצות לראב"ע דכבר הי' זמן אכילה ועבר הזמן ע"כ שפיר הוא דומה לנותר דשאר קדשים דהי' כבר זמנן ונעשים נותר משעבר זמנן וה"נ דזמנו עד חצות שפיר ראוי שיעשה נותר משעבר זמנו זה וגילוי מילתא בעלמא הוא

והנה נתיישבתי עוד די"ל דרך הקרוב יותר דטעמא דהתוספתא הוא משום דס"ל כחזקי' דזבחים דנ"ו ע"ב עש"ה דפליגי התם ר' יוחנן וחזקי' במחשב לאכול קדשים קלים לאור שלישי דחזקי' ס"ל דכשר ור"י ס"ל דהוי פיגול וה"נ פליגי התם באוכל קק"ל לאור שלישי דחזקי' פוטר ור"י מחייב משום אכילת נותר וסברת פלוגתתם מבואר שם בגמ' דר"י ס"ל דכיון דאידחי מאכילה לאור שלישי ה"ל נותר גמור לחייב כרת ולפגל וחזקי' ס"ל דכיון דאכתי לא אינתק לשריפה דהשריפה היא רק ביום מדכתיב ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה ע"כ לא חשוב נותר ואינו מחייב ואינו מפגל עש"ה. וא"כ י"ל דהתוספתא ס"ל דשריפת פסח גם לראב"ע היא רק ביום לא אחר חצות וילפינן לי' מקדשים קלים דאע"ג דאין נאכלין בליל שלישי עכ"ז שריפתם רק ביום וכנלמד מקרא דביום השלישי באש ישרף וכנ"ל ועוד שהרי א"א כלל לשרפו בחצות דהא אין שריפת קדשים דוחה יו"ט והשריפה בהכרח גם לראב"ע היא רק ביום ששה עשר וכמבואר במשנה פסחים פ"ג א' וס"ל להתוספתא כחזקי' דכל דלא אינתק לשריפה לא הוי נותר ואינו מחייב ואינו מפגל וע"כ שפיר תניא בתוספתא דאין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר. ואולם הש"ס דידן דקאמר דמחצות ה"ל נותר ס"ל כר"י דכל דאידחי מאכילה חשוב נותר ומחייב ומפגל וא"כ ה"נ פסח אחר חצות דאידחי מאכילה מדאורייתא לראב"ע שפיר ג"כ מחייב כרת משום נותר ומחשבת אכילתו אחר חצות שפיר מפגלת ושפיר סתים בגמ' דמחצות ה"ל נותר לראב"ע ומוכח דהוא נותר ממש לחייב כרת וכנ"ל וא"כ עכ"פ לפי שיטת הש"ס דידן שפיר גם קדשי קדשים אחרי חצות דינם כן מדרבנן כמו פסח אחרי חצות לראב"ע דדינו מדאורייתא כן ושפיר כתבו התוס' דמנחות הנ"ל דמחשבה מפגלת מדרבנן אם חישב לאכול ק"ק אחרי חצות

עוד נלענ"ד בישוב סתירת התוס' מנחות הנ"ל לחוספתא דפסחים הנ"ל וזה שהרי התוס' דמנחות הנ"ל קאי אברייתא דסוף איזהו מקומן דתני בה דקדשים הנאכלים ליום אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה וכו' וע"ז כתבו דאין כונת הברייתא לפיגול דרבנן דא"כ ה"ל למיתני נמי פיגול דמחשבת אכילה אחרי חצות. והנה בש"ס זבחים דכ"ט ע"א דריש תיבת שלישי דכתי' גבי פיגול לענין דבעינן מקום שיהא משולש בדם ובבשר ובאימורין וכתבו שם התוס' ד"ה למקום בשם יש מפרשים דהכונה בזה אמחשבת חוץ לזמנו דבעינן שיחשוב ליום ששלשתם פסולים הדם והבשר והאימורין וכגון בשלמים דזמן זריקת הדם עד הלילה ודהקטרת האימורין עד הבוקר ואכילת הבשר שני ימים ולילה אחד אזי אם חישב בשעת העבודות לזרוק הדם בלילה או אפי' ביום שלאחריו וכן אם חישב להקטיר האימורים ביום שלאחריו אינו פיגול עד שיחשוב לזרוק הדם ולהקטיר האימורים אחרי כלות זמן אכילת הבשר וכן בקדשי קדשים דזמן זריקת הדם הוא עד הלילה והקטרת האימורים ואכילת הבשר הוא עד הבוקר אזי אם חושב לזרוק הדם בלילה אינו פיגול כיון דהאימורים והבשר אינם פסולים עדיין בלילה ורק אם חישב לזרוק הדם למחר דכבר נפסלו ג"כ האימורין והבשר אז הוא דהוי פיגול וכתבו התוס' ע"ז וז"ל והא דסוף איזהו מקומן דקדשים הנאכלים ליום אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה ההיא כמאן דלית לי' דרשא דמקום משולש דפלוגתא דתנאי היא בפרק כל הפסולין עכ"ל ומעתה הנה הסתיר' שבין התוס' מנחות הנ"ל לתוספתא דפסחים הנ"ל מיושבת בפשיטות דטעמא דתוספתא דפסחים הנ"ל י"ל ןדסוברת כמ"ד דבעי מקום משולש דהיינו זמן משולש בפסולו בדם בבשר ובאימורין וכל זמן שאין שלשתן פסולין אזי אם חישב על הזמן ההוא אינו פיגול וכנ"ל והנה בפסחים דע"א ע"א איתא מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מאורתא ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לראב"ע דבשר איפסל לי' מחצות ואימורין עד צפרא עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה דאע"ג דבשר הפסח נפסל מחצות לראב"ע עכ"ז האימורין אין נפסלין עד הבוקר וא"כ שוב לסברא הנ"ל דבעינן זמן משולש בדם ובבשר ובאימורין א"כ אם חישב לאכול הבשר אחרי חצות שפיר אינו פיגול כיון דעדיין אין האימורין נפסלין אז ושפיר אין מחשבה פוסלת בבשר משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר שאז גם האימורים נפסלים

ולפי זה הנה באמת גם בבשר קדשי קדשים אחרי חצות ראוי שיהי' הדין כן שהרי האימורים אינם נפסלים אחרי חצות אפי' מדרבנן דרק לענין אכילת בשר דק"ק הוא דגזור רבנן עד חצות אבל לגבי הקטרת אימורין דק"ק הא לא אמור רבנן עד חצות כלל כמבואר ברש"י ברכות ד"ב ע"א וא"כ כיון שאין האימורים נפסלים אחרי חצות אפי' מדרבנן שוב גם לענין הבשר אין המחשבה מפגלת אפי' מדרבנן כיון שאיננו זמן משולש וכנ"ל ואולם עכ"ז התוס' דמנחות הנ"ל דקאי אברייתא דסוף איזהו מקומן הנ"ל דתני בה דקדשים הנאכלים ליום אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה וע"ז הקשו דמדוע לא תני נמי פיגול דאכילת בשר אחרי חצות וכנ"ל א"כ הרי שפיר הקשו כיון דזאת הברייתא להדיא אינה סוברת הך דרשא דבעינן זמן משולש וכתוס' זבחים הנ"ל דהא תני בה דק"ק מחשבין בדמן משתשקע החמה ובאימורין ובבשר משיעלה עמוד השחר וכן תני בה דקק"ל מחשבין בדמן משתשקע החמה ובאימוריהן משיעלה עמוד השחר ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים עש"ה בברייתא הנ"ל בסוף איזהו מקומן (דנ"ו ע"ב). וא"כ כיון דזאת הברייתא סוברת דלא בעינן זמן משולש בפסול של שלשתן רק כל חד וחד לפי זמנו מחשבין בו א"כ ג"כ המחשב באכילת בשר דק"ק אחרי חצות שפיר הוי פיגול מדרבנן אע"ג דהאימורים אין נפסלים אז אפי' מדרבנן וא"כ שפיר הקשו התוס' דמנחות הנ"ל על הברייתא הנ"ל דליתני פיגול דאכילת בשר ק"ק אחרי חצות משא"כ התוספתא דפסחים הנ"ל י"ל דסוברת שפיר הך דרשא דבעינן זמן משולש (כיון דפלוגתא דתנאי היא וכתוס' זבחים הנ"ל וא"כ שפיר פליגי בי' תוספתא דפסחים וברייתא דזבחים הנ"ל) וא"כ לפי הסברא דבעינן זמן משולש שפיר אין מחשבין באכילת בשר פסח אחרי חצות לראב"ע כיון דעדיין אין האימורין נפסלין אז וכנ"ל

והנה כבר יצאנו מעט מכונת הענין ואשוב לעניננו ואומר דיש לעיין עוד בענין אי דיעבד קרוי זמן בתוס' מנחות דע"ב ע"א דאהא דפריך התם ואי