לקח טוב לה

בעתיקים (בשקלים ישנים שהובאו בשנה שעברה מפאת שראוים להביא בהם קרבנות ציבור וע"כ יש קדושה עליהם ומועלין בהם) ובתוס' שם ד"ה מועלין כתבו וז"ל וא"ת והיכי מצי לתרום. מעתיקין לקרבנות ציבור הא בעינן תרומה חדשה כדדרשינן בראש השנה (ד"ז ע"א) הבא מתרומה חדשה מעולת חודש בחדשו וי"ל דהיינו למצוה אבל היכא דלא אפשר עבדינן עכ"ל. ולכאורה מדוע לא תירצו התוס' בפשיטות דהרי מפורש בגמ' ראש השנה שם דרק לכתחלה מצוה להביא מן החדש אבל בדיעבד אם הביא מן הישן יצא עש"ה וע"כ שפיר סתקלין עתיקין קדישי מפאת שאלו עבר והביא מהם קרבנות ציבור יצא ועל כרחך דדיעבד לא מיקרי ראוי וע"כ מפאת הדיעבד אין בהתקלין קדושה כמו שאין קדושה בטבל קודם מירוח מפאת הדיעבד שאם עבר ותרם תרומתו תרומה וע"כ הוכרחו התוס' לחדש מה שאיננו מפורש בגמ' דר"ה הנ"ל והיינו שחידשו דהיכא דלא אפשר שרי לכתחלה וע"כ כיון דמשכחת גונא שהתקלין העתיקין יהיו כשרים אפי' לכתחלה כגון שאם יארע שלא יהי' אפשר להביא מן החדשים כגון שיאבדו החדשים וכדומה וע"כ מפאת זה שפיר יש קדושה על העתיקין ודו"ק היטב וא"כ מוכח גם מזה דדיעבד לא מיקרי ראוי. ודע דמה שכתבו התוס' קידושין הנ"ל דהיכא דלא אפשר מייתינן מן העתיקין אם שאין זה מפורש בגמ' וכנ"ל צ"ל דכיון דזה עכ"פ מפורש בגמ' דבדיעבד אם הביא מן הישן יצא ע"כ ממילא היכא דאי אפשר פשוט להו לתוס' דהוי הלכתחלה כדיעבד ומייתינן גם לכתחלה [ועיין תוספות כתובות כ"א ב' ד"ה האמר שכתבו וז"ל והרשאה נמי דכתבינן אמטלטלי דכפרי' היינו משום כיון דאינו יכול לילך שם כדיעבד דמי עכ"ל. וע"ע רש"י עירובין ד"ק ע"א ד"ה ור"י אומר ינתנו במתנה אחת שכ' וז"ל כיון דקיי"ל כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפי' לכתחלה וכו' עכ"ל וכהנה רבות] וז"פ. ו) יש לי להביא עוד ראי' כעין ראי' הקדומה דדיעבד אינו נקרא ראוי וזה מדאמרי' ביומא דל"ג ע"א מערכה גדולה קודמת למערכה שני' של קטורת מנלן דתני' היא העולה על מוקדה וגו' זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שני' של קטורת ואיפוך אנא מסתברא מערכה גדולה עדיפא שכן כפרתה מרובה (שעלי' מקטירים כל הקטרות חוץ מן הקטורת שבהיכל) אדרבה מערכה שני' עדיפא שכן מכניסין ממנה לפנים (ממנה חותין גחלים להכניס להיכל להקטיר עליהן קטורת) אפ"ה כפרתה מרובה עדיפא ואיבע"א אי לא משכח עצים למערכה שני' מי לא מעייל (גחלים לקטורת שבהיכל) ממערכה גדולה עכ"ל הגמ' וברש"י ד"ה מי לא מעייל כ' נמצאת אף הגדולה ראוי' לפנים עכ"ל. והנה הא דפשיטא לי' לגמ' דאי לא משכח עצים למערכה שני' מעייל ממערכה גדולה אע"ג דמערכה שני' היא חיוב דאורייתא וכדדרשי' מקרא דואש המזבח תוקד בו צ"ל דכיון דלא שנה בי' קרא לעכב ע"כ בדיעבד כשר אם הכניס ממערכה גדולה וע"כ היכא דלא משכח עצים למערכה שני' שפיר מכניס לכתחלה ממערכה גדולה דהיכא דאי אפשר הרי הלכתחלה כדיעבד דמי וכנ"ל. וא"כ איפוא יש לדקדק גם מדברי הגמ' אלה דדיעבד לא מיקרי ראוי דאל"כ ל"ל לומר דמערכה גדולה נחשבת ראוי' לפנים מפאת דאי לא משכח וכו' תיפוק לי' דחשיבא ראוי' מפאת דאלו עבר והכניס ממנה הקטורת כשר וכנ"ל ועל כרחך דדיעבד אינו נקרא ראוי ורק מפאת שאם יארע שלא ימצא עצים למערכה שני' הרי אז מכניס לכתחלה מן המערכה גדולה וע"כ מפאת זה הוא דמיקריא המערכה הגדולה ראוי' לפנים כיון שאפשר שיארע שיכניסו ממנה לכתחלה לפנים אבל הדיעבד אינו נקרא ראוי. ז) בשבת דמ"ג ע"א איתא דטבל מוכן הוא אצל שבת מפאת שאם עבר ותיקנו מתוקן ואיירי שם לענין מבטל כלי מהיכנו ובעינן שם לענין זה דבר הראוי עש"ה בגמ' דקאמר בדלף הראוי וא"כ מוכח לכאורה דדיעבד מיקרי ראוי. ואולם בתוס' ישנים שם כתבו דהך שאם עבר ותיקנו מתוקן אמרינן רק בטבל דתיקון טבל הוא איסור דרבנן משא"כ בשמן שבנר לא אמרי' דמיקרי מוכן מפאת שאם עבר וכיבה וכו' כיון דכיבוי הוא' איסור דאורייתא וכן כתבו ג"כ התוס' בביצה דל"ד ע"ב ד"ה הא וא"כ מבואר בזה איפכא דדיעבד לא נקרא ראוי זולת היכא דהאיסור דלכתחלה הוא אך איסור דרבנן אבל היכא דהוא איסור דאורייתא לא נקרא ראוי. וע"ע בתוס' ביצה ד"ו ע"א ד"ה וכי שכתבו וז"ל א"נ י"ל הואיל ולכתחלה אין לו לשחוט (עובר במעי אמו) כיון שאינו יכול לראות מידי דהוי אשחיטה בלילה דאסור לכתחלה ע"כ לא מיקרי מוכן עכ"ל ודבריהם צ"ע דהא איסור השחיטה מפאת שאינו רואה היטב הוא ג"כ רק איסור דרבנן וכמובן וא"כ מדוע שונה זה מטבל דחשוב מוכן מפאת שאם עבר ותיקנו מתוקן ועכ"פ לפי דברי התוס' ביצה הנ"ל מוכח דדיעבד לא מיקרי ראוי אפי' היכא דהלכתחלה הוא רק איסור דרבנן. ח) יש לי להביא ראי' דאפי' דבר המותר לכתחלה מה"ת ורק שאיננו כפי המצוה מן המובחר מה"ת ג"כ לא מיקרי ראוי וזה מהא דס"ל לריש לקיש בזבחים דל"ד ע"א דהא דאין חי' נקרבת קרבן היינו רק למצוה שאם רוצה אדם להקריב קרבן אמרה תורה למצוה מן המובחר שיקריב בהמה אבל אם מקריב חי' אין עובר בלא כלום והקרבן כשר ופריך התם בגמ' עלי' מברייתא שמפורש בה דחי' גם דיעבד פסולה לקרבן עש"ה ולכאורה תיקשי טובא דמדוע פריך רק מברייתא והא עדיפא ה"ל למיפרך ממשנה ערוכה במס' מעשר שני פ"א מ"ד הלוקח חי' (בכסף מע"ש) לזבחי שלמים או בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין עכ"ל המשנה ובפיה"מ להרמב"ם ז"ל כ' וז"ל ומה שאמר שאין העור יוצא לחולין לפי שאינם ראוים לאכילה על הדרך שחשבו עכ"ל כונתו דחי' אינה ראוי' לאכילה בתורת זבחי שלמים לפי שחי' פסולה לקרבן וכן בהמה אינה ראוי' לאכילה בתורת בשר תאוה מפני הטעם המבואר שם עש"ה. וא"כ הרי זו לכאורה משנה ערוכה היפוך סברת ר"ל דס"ל דחי' כשירה לקרבן ועל כרחך לומר דכיון דלמצוה גם ר"ל מודה דמצוה להקריב בהמה ע"כ גם לר"ל לא חשובה חי' ראוי' לזבחי שלמים ודו"ק. ואין לומר דעדיפא לי' לגמ' למיפרך מברייתא כיון שבברייתא מפורש בה דחי' פסולה לקרבן יעויש"ה בזבחים משא"כ במשנה הנ"ל דאין זה מפורש וצריך להצעה דאף מידי דלא הוי כפי המצוה מן המובחר ג"כ נקרא ראוי וע"כ אף שהצעה זאת אמיתית עכ"ז ניחא לי' למיפרך מברייתא דמפורש בה כן לגמרי דז"א דהא עכ"פ אכתי תיקשי על ר"ל גופי' דס"ל דחי' כשירה לקרבן דאטו לא ידע ממשנה דמע"ש הנ"ל דרק מברייתא אפשר לומר דלא ידע מן הברייתא אבל במשנה אין לומר כן וכמבואר בתוס' חולין דק"י ע"ב ד"ה דתנן שאין לומר על אמורא שלא ידע המשנה כי המשניות אפי' דזרעים ודטהרות היו שגורות בפיהם עכ"ל וא"כ על כרחך צ"ל דס"ל לר"ל דכיון דמצוה מן המובחר מה"ת להקריב בהמה לכן לא חשובה חי' ראוי'. ואולם לפמ"ש הר"ש שם במס' מע"ש דמש"ה לא יצא העור לחולין משום דאין דרך מקח בכך לקנות חי' לזבחי שלמים ע"ש א"כ תו לא תלוי בראוי ואינו ראוי רק כיון דלמצוה מן המובחר אין חי' נקרבת קרבן שוב שפיר עכ"פ אין דרך