לקח טוב לד

עליהם איסור הנאה שני מכח לאו דל"ת כ"ת והנה זה פשוט דהיכא שיש על דבר אחד שני איסורי הנאה האחד מן הנשרפין והשני מן הנקברין אזי אם ישרפנו יהי' אפרו אסור דנהי דע"י השריפה אזל לי' איסור דנשרפין עכ"ז הרי נשאר האיסור דנקברין וכמובן ונה איסור הנאה אשר הוא בדבר מפאת נעבדה בו עבירה הנלמד מלאו דל"ת כ"ת הרי הוא מן הנקברין דהא ר' אשי ס"ל דאיסור הנאה דבב"ח הוא מטעם זה ומלאו זה והרי מפורש במשנה תמורה (דף ל"ג ע"ב) דבב"ח הוא מן הנקברין ע"ש וא"כ מוכרח דאיסור הנאה הנ"ל הוא מן הנקברין וא"כ היכא דנהנה מאיסור הנאה דנשרפין ועכ"פ כשנהנה ממנו ע"י הוצאה מרשות לרשות דחל עליו איסור הנאה שני מפאת נעבדה בו עבירה ומלאו דל"ת כ"ת הרי האיסור הנאה השני הזה הוא מן הנקברין וא"כ הרי יש עליו עתה שני איסורי הנאה א' איסורו העצמותי שהוא מן הנשרפין ב' איסור דל"ת כ"ת שהוא מן הנקברין וא"כ כששורפו הרי נשאר האיסור דל"ת כ"ת שהוא מן הנקברין ושפיר אפרו אסור. ואם כנים הדברים הנה זכינו ליישב בזה קושית התוס' בקידושין (דף נ"ו ע"ב) שהקשו דמדוע המקדש בערלה אינה מקודשת הרי ערלה היא מן הנשרפין דאפרו מותר וא"כ הרי תוכל האשה ליהנות מן האפר ע"ש ולפמ"ש לק"מ שהרי אם תתקדש האשה בהערלה א"כ הרי יצא הערלה מרשותו לרשותה בעבירה ובכה"ג ודאי הרי חל עליו לאו דל"ת כ"ת וכנ"ל וא"כ אפי' תשרפנו האשה הרי יהי' אפרו אסור מפאת האיסור הנאה דל"ת כ"ת וכנ"ל ושפיר אינה מקודשת וכו' עכ"ל בחידושי: כלל ד. דיעבד אי מיקרי ראוי

דע דבכמה דוכתי מצינו דדיעבד נקרא ראוי והם. א) בתוס' יבמות ד"ב ע"א ד"ה ואחות שכתבו דנדה בת יבום מיקריא הואיל ובדיעבד אם בא עלי' בנדתה קנאה ועל כן לא שייך בה כללא דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' ע"ש. ב) שם ביבמות דכ"א ע"א ברש"י ד"ה תפסי כ' בכללא דכל שאינו עולה ליבום א"ע לחליצה מקרא דואם לא יחפוץ לקחת וגו' הא אם חפץ ייבם וע"כ כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה דזהו רק אם כשמיבם אותה אין היבום מועיל אפי' בדיעבד אבל בחייבי לאוין דקידושין תופסין בחייבי לאוין שפיר קרינן בה לקחת ובת קיחה היא וחשובה עולה ליבום ועולה ג"כ לחליצה עש"ה. ג) בש"ס קידושין די"ב ע"א איתא דכל היכא דלא מצי ליעד לא הוי זביני' זבינא ע"ש ואעפ"כ איתא שם די"ח ע"ב ושוין שמוכרה אלמנה לכ"ג וכו' ע"ש אלמא דאע"ג דבעינן ראוי' ליעוד ואלמנה לכ"ג הרי אסור ליעדה עכ"ז הוי זביני' זבינא ועל כרחך הטעם דכיון דבדיעבד הקידושין תופסין ראוי' ליעוד מקריא. ד) בזבחים דק"ט ע"א איתא דכל הפסולים למזבח שדינם שאם עלו לא ירדו מיקרי ראוים לפתח אוהל מועד וחייבין עליהם בחוץ ע"ש וכן כתבו התוס' בחולין ד"מ ע"א ד"ה חייב ע"ש. ה) ברמ"א או"ח סי' קכ"ט סעיף ב' כ' וז"ל ולכן אומרים במנחה ביוה"כ אלקינו ואלקי אבותינו אע"ג דאין ראוי לנשיאת כפים מ"מ הואיל ואם עלה לא ירד מיקרי קצת ראוי עכ"ל. ו) ברש"י כריתות דכ"ג ע"א ד"ה בגסה כ' דכל שאם עלה לא ירד מיקרי חזי לגבוה ויש בו קדושת הגוף למעול בו עש"ה. ז) בתוס' זבחים דס"ט ע"א ד"ה ואין הקשו אהא דאמרי' התם דמולק קדשים בחוץ הוי נבילה לטמא ואין אומרים דהואיל ובפנים אינו מטמא ה"ה בחוץ משום דאין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שהוא בהכשירו וע"ז הקשו דנילף ממליקת שמאל ולילה בפנים דהוי ג"כ שלא בהכשירו ואעפ"כ אינו מטמא ותירצו וז"ל וי"ל דכיון דאם עלו לא ירדו הכשירו קרינא בי' עכ"ל

ואולם יש לי להביא ג"כ כמה דוכתי דמוכחי לכאורה איפכא דדיעבד אינו נקרא ראוי והם. א) בתוס' כתובות ד"ל ע"א ד"ה איכא שכתבו דבאנוסת עצמו אע"ג דאם נשא נשוי עכ"ז כיון דלכתחלה לא ישא חשובה אינה ראוי' לקיימה ע"ש. ב) ברש"י ראש השנה ד"ז ע"ב ד"ה והרי רגלים כ' וז"ל דקתני מתני' לענין בל תאחר דקס"ד זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקידש היום חייל אלא עד שתבוא שעה שהוא ראוי להביא נדרים ונדבות ואין זאת עד שיקריב תמיד של שחר שאין קרבן קודם לו עכ"ל. ומבואר בדברי רש"י אלה דקודם תמיד של שחר מיקרי אינו ראוי להביא נדרים ונדבות וא"כ לפי המבואר בש"ס מנחות דמ"מ ע"ב דהא דאין דבר קודם לתמיד של שחר היינו רק למצוה אבל לא לעכב ואם הקריב קרבן קודם לתמיד של שחר כשר בדיעבד ע"ש (וע' בתוס' שם וביומא כ"ט א' ובעירובין ב' א') א"כ מוכח דדיעבד אינו נקרא ראוי וי"ל דנהי דמיקרי ראוי להקרבה עכ"ז אינו עובר בבל תאחר דכיון שאסור לו להקריב לכתחלה לא חשוב מאחר כשאינו מקריב וכמובן וא"כ כיון דרש"י ז"ל לענין בל תאחר איירי לכן שפיר כ' דקודם תמיד של שחר אינו ראוי להביא וכו' והיינו דלענין בל תאחר לא ראוי וכ'. ג) בתוס' פסחים די"א ע"א ד"ה קוצרין בית השלחין כתבו וז"ל פירש"י ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וכו' ובית השלחין וכל הנהו אע"ג דתני' בפרק כל הקרבנות אם הביא כשר כיון דלכתחלה לא יביא חשבינן לי' ממקום שאי אתה מביא עכ"ל ומוכח דדיעבד אינו נקרא ראוי. ד) במס' מעשר שני פ"ה מ"ח תנן א"ר יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי הבתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הביעור עכ"ל המשנה. ובר"ש כ' וז"ל שלא בא לעונת מעשר היינו קודם מירוח כל אחד כדמפורש בפ"ק דמעשרות ובירושלמי פריך ולא טבל הוא כלומר דאפי' הגיע לעונת מעשרות אמאי חייב בביעור כל זמן שלא הופרשו המעשרות ומשני ר' זירא בשם שמואל הדא אמרה דטבל קרוי קודש (ועל כן הוא חייב בביעור וכדכתי' בערתי הקודש מן הבית) ובראשונה (קודם שבא ר"ע) היו סבורין דאפי' קודם מירוח קרוי קודש עכ"ל וראוי להבין באיזה סברא נחלקו בזה אי טבל קודם מירוח קרוי קודש או לא ונראה דהנה קדושת הטבל הרי היא רק מפאת שאפשר להפריש ממנו תרומה ומעשרות שהם קדושים ויש בטבל קדושת התרומה והמעשר בכאן ועל כן קודם מירוח שאסור לכתחלה להפריש ממנו תרומה ומעשרות ובדיעבד אם עבר והפריש מהני וכמבואר במס' תרומות פ"א מ"י (ועי' תוס' קידושין דס"ב ע"א ד"ה אין ע"ש) ועל כן אם הטבל קרוי קודש קודם מירוח מפאת אפשריות ההפרשה דבר זה ראוי שיהי' תלוי בהא אי דיעבד נקרא ראוי דאי דיעבד מיקרי ראוי א"כ הרי גם קודם מירוח יש בו ראויות ההפרשה ויש בו קדושה מפאת ראויות ההפרשה ואי דיעבד לא מיקרי ראוי א"כ הרי אין בו ראויות ההפרשה וממילא אין בו קדושה וכמובן. וא"כ בהך מילתא הוא דפליגי אי דיעבד נקרא ראוי או לא וא"כ מעתה שבא ר"ע ולימד דקודם מירוח אינו חייב בביעור מוכח דדיעבד לא מיקרי ראוי ה) בש"ס קידושין דנ"ד ע"א ס"ל לר' מאיר דמועלין