לקח טוב לג

באכילה ובהנאה וא"כ קשה מדוע השני משלם להראשון דמי עצים הא לאו דידי' קאכיל כיון דלפני אכילת השני הרי כבר נאסרו השזיפין בהנאה משעה שבלען הראשון וכנ"ל. וע"ע במל"מ פי"א מה' תרומות ה"ח שנסתפק אי בטבל שייך ג"כ דין וסברא דחילול הנ"ל כמו בתרומה עש"ה וא"כ אי נימא דגם בטבל שייך חילול א"כ בליעה מפקעת איסור טבל כמו שמפקעת איסור תרומה מטעם חילול וכנ"ל וא"כ לדעות האומרים דכל האיסורים איסורי חפצא המה א"כ כשנסתלק האיסור מן החפץ הרי זה שינוי ורושם בחפץ וא"כ גם טבל הנבלע בעביר' הרי נעשה שינוי ורושם בגופו ע"י העביר'. [וע"ע בר"ש מס' מע"ש פ"ה מ"ח שהביא בשם הירושלמי דטבל קרוי קודש ושעל כן הוא בכלל חיוב ביעור דכתי' בערתי הקודש מן הבית עש"ה וא"כ כיון דקרוי קודש ויש בו קדושה פשוט דקדושתו מתחללת ע"י הבליעה כמו שקדושת תרומה מתחללת ע"י כן דקדושת הטבל הרי הוא עצמו קדושת התרומה דפשוט דטבל אין לו שום קדושה רק מפאת עירוב וענין תרומה שבו וע' רש"י יבמות דפ"ו ע"א והארכתי בו בחידושי במקום אחר והעליתי בחידושי שם דתרומה המעורבת בטבל לרש"י הוא חלק גבוה וע"כ טבל אסור גם לכהן ואחרי ההפרשה כהנים משלחן גבוה הוא דקזכי בי' ואכ"מ. ולפי"ז כל שכן דשייך בי' חילול טפי וכמו שכתבתי בקונטרס ע' פנים לתורה אות א' דכל שהקדושה גדולה יותר אזי יותר שייך בי' סברא דחילול עש"ה וא"כ הרי נעשה רושם ושינוי בטבל ע"י הבליעה גם מפאת מה שפקע ונסתלקה קדושה שהית' בו מתחלה] וא"כ שוב הדרא גם קושיתי הקדומה מש"ס פסחים דל"ה ע"ב לדוכתה דל"ל קרא לפסול מצה של טבל ת"ל דלא הוי מצתכם וכנ"ל וכו' עכ"ל בחידושי

ב) כתבתי עוד בחידושי לשם וז"ל נלענ"ד לחדש דכל דבר האסור בהנאה ועבר ונהנה ממנו אזי חל על הדבר ההוא איסור הנאה שני מפאת הלאו דלא תאכל כ"ת לפי שנעבדה בו עבירת ההנאה שנהנה ממנו באיסור כמו שבב"ח אסור בהנאה מלאו הנ"ל מפאת שנעבדה בו עבירת הבישול ואפי' אם נאמר דלאו הנ"ל שייך רק היכא דעשתה העביר' שינוי ורושם בחפץ וכמו שכתבנו למעלה עכ"ז היכא שנהנה מאיסור הנאה ע"י הוצאה מרשות לרשות כמכירה ומתנה וכדומה אזי בכה"ג חשוב שפיר שנעשה שינוי בחפץ במה שנשתנה להיותו ברשות חדש ושפיר חל עליו איסור הנאה שני מפאת ל"ת ר"ת שהרי רואין אנו דשינוי רשות קונה בגזילה כמו שינוי מעשה ומוכח דשינוי הרשות חשוב שינוי בגוף החפץ. וע' ב"ק דל"ט ע"ב וד"מ ע"ב דקאמר דרשות משנה עש"ה דאיירי לענין שור שהועד בהיותו ברשות אחד ואח"כ נכנס לרשות אחר דנסתלקה העדתו וחוזר להחשב תם מטעמא דרשות משנה והכונה כדברינו הנ"ל דהתחדשות הרשות עושה שינוי בגוף השור ויוכל להיות שאחרי השינוי הזה וכמו שהוא עתה לא יגח עוד וע"כ בטלה העדתו. וע"ע בערכין דל"ג ע"ב דקאמר דערי לוים לא משנינן להו לעשות עיר מגרש או מגרש עיר וכו' ופריך מנא ה"מ ומשני דכתי' ושדה מגרש עריהם לא ימכר מאי לא ימכר אילימא לא ימכר כלל והכתי' גאולת עולם תהי' ללוים מכלל דמצי מזבני אלא מאי לא ימכר לא ישנה עכ"ל הגמ' והיא אסמכתא זרה לכאורה. אולם עפ"י דברינו מובנת לנכון דהמכירה עצמה הלא היא ג"כ שינוי שהחפץ עצמו הרי נשתנה ע"י יציאתו מרשות לרשות וכנ"ל וע"כ שפיר דרשי' דלא ימכר היינו לא ישנה כיון שהמכירה עצמה מין ממיני השינוי. וע"ע בש"ס זבחים ד"ז ע"א דס"ל לר' חסדא דאם הי' תודה לראובן ותודה לשמעון ושחט תודה של ראובן לשם תודה של שמעון פסולה ושאין הפסול משום שינוי בעלים דשינוי בעלים חשוב רק בשוחט תודת ראובן על מנת שיתכפר בה שמעון ואלו כאן איירי בשחט באמת שיתכפר בה ראובן בעלי' ורק ששחטה לשם תודה של שמעון והוי הפסול משום שינוי קודש ושלא לשמה כשוחט תודה לשם חטאת וכדומה יעויש"ה ברש"י. ולכאורה קשה להבין הטעם דמה שינוי קודש יש כאן הרי שחט תודה לשם תודה ושינוי קודש הרי חשוב רק בשוחט קרבן לשם קרבן אחר כגון תודה לשם חטאת וכדומה ורבה ס"ל שם באמת דשחט תודת ראובן לשם תודת שמעון כשיר' דהא תודה לשם תודה נשחטה יעויש"ה ואולם ר' חסדא הפוסל הרי צריך ג"כ להבין סברתו ומה טעמו בזה ועל כרחך צ"ל דאף שהתודה של שמעון היא ג"כ תודה כזאת עכ"ז הואיל ויש לה בעלים אחרים ע"כ אין ענינה שוה לזו שאין חפצי שני בעלים שונים שוים באיכותם ויש בם השתנות מה מפאת שינוי הרשות וע"כ שחיטת תודת ראובן לשם תודת שמעון חשוב שפיר ששוחט קרבן לשם קרבן אחר שאינו שוה לו ושפיר חשוב שינוי קודש כשאר שחיטה שלא לשמה וכשוחט תודה לשם חטאת וכדומה ודו"ק היטב. ומעתה אם חפץ של בעלים אלו אינו שוה לאותו חפץ בעינו אם הוא רק של בעלים אחרים וכמוכרח מהך דתודת ראובן לשם תודת שמעון דחשוב שינוי קודש וכנ"ל א"כ מובן ממילא דהיכא דיצא חפץ אחד מרשות זה לרשות אחר נשתנה בהכרח ונעשה שינוי בגופו מפאת השתנות הבעלים וכמובן. [ובכתבי אגדה שלי הדברים מבוארים יותר עפ"י המבואר בספרי המחברים שמדריגת וערך האדם מתפשטת על כל חפציו והמה עולים בעליתו ויורדים בירידתו וזה טעם הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וע"כ בהיות שודאי אין ערך ומדריגת. שני בני אדם שוה לגמרי בלי שיהי' איזה הבדל ביניהם בתוספת וגרעון אף מעט ע"כ בצאת חפץ מרשות זה לרשות אחר הנה בהכרח שיקבל החפץ איזה שינוי ע"י כן בתוספת או בגרעון וע"כ שינוי רשות עושה קנין כמו שינוי מעשה ותודת ראובן הנשחטת לשם תודת שמעון שפיר חשוב שינוי קודש ולענין העדאה ג"כ שפיר אמרינן דרשות משנה ודו"ק היטב בכ"ז]

ובחידושי בסוגי' דמצהב"ע הסברתי בזה דברי התוס' שכ' ר"פ לולב הגזול דהיכא שקנה הלולב לפני קיום המצוה לא חשוב מצהב"ע עש"ה והסברתי הטעם דהקנין הרי עושה שינוי בגוף החפץ וכנ"ל והנה בירוש' ר"פ לולב הגזול מבואר דטעמא דמצהב"ע הוא משום דאין קטיגור נעשה סניגור עש"ה והנה בש"ס ר"ה (דף כ"ו ע"א) איתא דאין תוקעין בשופר של פרה משום דאין קטיגור נעשה סניגור שמזכיר חטא העגל ופריך והרי דם פר דקרב ולא חיישינן להכי) ומשני הואיל ואישתני אישתני עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה דהיכא דנשתנה לא שייך אין קטיגור נעשה סניגור וע"כ שפיר בקנאו תחלה דנשתנה החפץ וכנ"ל לית בי' תו משום מצהב"ע

והנה אם כנים דברינו שהנהנה מאיסור הנאה ועכ"פ כשנהנה ממנו ע"י הוצאה מרשות לרשות כמכירה וכדומה שעשתה המעשה רושם בגופו אזי חל עליו איסור הנאה שני מכח הלאו לא תאכל כ"ת הנה יומצא בזה דין מחודש דלענין הא דקיי"ל דנשרפין אפרן מותר ונקברין אפרן אסור יומצא דהא דנשרפין אפרן מותר היינו רק אם נשרפו בעוד שלא נהנה אדם מהם באיסור אבל אם נשרפו אחרי שנהנה מהם ועכ"פ אחרי שנהנה מהם ע"י הוצאה מרשות לרשות וכנ"ל אזי שפיר אפרן אסור כיון שע"י היציאה מרשות לרשות באיסור הרי חל