לקח טוב כא

ראיתי בפתיחת הפרמ"ג לה' טריפות שכ' וז"ל והנה הא דאמרי' מנחות ו' מן הבקר ל"ל למעט טריפה ת"ל מק"ו ומאי קושיא נהי דנימא שאין לוקין על פסולי המזבח כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' איסורי מזבח מ"מ אי לאו קרא הייתי מיקל בספק טריפה כו' עכ"ל. והנה ודאי אין כונתו להקשות כדברינו הנ"ל דאי איכא עשה דמן הבקר שוב יש מלקות מכח הק"ו מבע"מ וכסברת הה"מ הנ"ל דא"כ לא יתכן תירוצו שתי' דאין לוקין על פסולי המזבח שהרי הרמב"ם כ' שם פ"ג ה"ז כן רק בשארי פסולים כגון רובע נרבע ומוקצה ונעבד וכו' דאם הקריבן אינו לוקה עש"ה משא"כ בבע"מ הרי מפורש ברמב"ם שם פ"א ה"א וה"ד דלוקין על הקדשו והקרבתו ע"ש וא"כ אי ילפינן טריפה מק"ו מבע"מ שפיר ראוי להלקות גם בטריפה כמו שיש מלקות בבע"מ וכמו שכתבנו למעלה וכונת הפרמ"ג היא באופן אחר ואינו נוגע למכוון עניננו

ודע דבש"ס דמנחות הנ"ל יש להעיר עוד דמאי פריך דל"ל קרא לטריפה תיפוק לי' בק"ו מבע"מ הא יש נ"מ לעגלה ערופה דמבואר במשנה בסוטה דמ"ה ע"ב דאין המום פוסל בה ע"ש ואלו טריפות הרי פוסל גם בעגלה וכמבואר בש"ס חולין די"א ע"א ע"ש וא"כ אלו הי' פסול טריפה בכל הקדשים רק בק"ו מבע"מ ממילא לא הית' טריפות פוסלת בעגלה כיון שאין המום פוסל בה משא"כ השתא דטריפות הוא פסול עצמות בקדשים מקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה שפיר פוסל גם בעגלה מטעמא דכפרה כתי' בה כקדשים וכש"ס חולין הנ"ל וצ"ע

אשובה לדברי הה"מ הנ"ל ואומר דבס' שאלות ותשובות שאגת אריה סי' פ' הביא ראי' דהתוס' לית להו סברת הה"מ הנ"ל ממה שכתבו בפסחים דמ"א ע"א ד"ה איכא דאצטריך קרא דובשל מבושל דכתי' בפסח לשאר משקין דאי מק"ו ממים הא אעמה"ד ע"ש ואע"ג דאיסור לאו הבא מכלל עשה איכא בלא"ה במבושל בשאר משקין דעכ"פ אינו צלי אש וכמ"ש התוס' שם עש"ה. ונלענ"ד דיש מקום לומר דגם התוס' לא נחלקו בזה אדעת הה"מ הנ"ל וזה עפ"י מה שראיתי בשו"ת נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל סי' כ' שכתב שמה להגאון החת"ס ז"ל וז"ל ומה שהקשה כת"ה על מה שכתבתי בספרי להביא ראי' דאיסור שנשתנה שרי מכריתות ה' א' דאמרי' לחם מקלי לא אתיא דאיתי' בעיני' אלמא דבעינן קרא לאיסור שנשתנה וע"ז כ' כ"ת דהתם כונת הגמ' לומר דלחם לא הוי בעיני' שנתערב עם מים וסד"א דבעי לשער בהלחם שיהי' בו כזית קמח בלי המים וכו' קמ"ל דלחם גופי' אסור והאוכל כזית פת דלוקה עכ"ל. וע"ז השיב שמה הגאון מליסא ז"ל וז"ל דהא בתרומה בכוסס חטין פליגי בתרומות אי חייב קרן וחומש ובאוכל כזית פת חייב קרן וחומש ולא אישתמיט תנא ואף שום פוסק לומר דבעינן שיהי' כזית מקמח לבדו בלי המים עכ"ל ז"ל

והנה נחלקו פה הגאונים האלה ז"ל מחלוקת גדולה דהח"ס ז"ל פי' הא דאמרינן בש"ס כריתות הנ"ל דע"כ אצטריך למכתב בלאו דחדש קלי וגם לחם משום דלחם מקלי לא אתיא דקלי איתא בעיני' משא"כ לחם ופי' הח"ס ז"ל שהכונה הוא דאי הוי ילפינן מקלי א"כ רק החוטין אסורין שהקלי הרי הוא רק חוטין לבד וע"כ בפת של חדש שבפת כבר יש בו תערובות מים א"כ הי' צריך כזית קמח מלבד המים משא"כ השתא דכתי' לחם א"כ את הלחם גופי' אסרה תורה וע"כ כיון שענין הלחם הוא קמח מעורב עם מים ע"כ תרוייהו גוף איסור המה ואת שניהם יחד אסרה תורה ודי בכזית מצירוף שניהם אולם הגאון מליסא ז"ל ס"ל דאפי' כשנאסרו רק החוטין ג"כ המים מצטרפים לכזית בפת וכמו שהעתקתי דבריו. והנה לדעת הח"ס ז"ל הנ"ל י"ל גם כאן דבבישול בלע הבשר מים וא"כ אם נאסר המבושל להדיא אזי המים מצטרפים דענין בישול הרי הוא בשניהם בבשר ומים שא"א לבישול בלתי שיתבשל במים או במשקה וע"כ כשנאסר המבושל קאי האיסור על שניהם יחד על הבשר ועל המים שבו משא"כ בעשה דכי אם צלי אש דקאי אבשר הפסח לחוד שיהי' צלי אש א"כ מה שאנו אוסרים אותו כשהוא מבושל מפאת שאיננו צלי אש לזה שפיר הרי שוב אין המים מצטרפים וכמובן. וע"כ אצטריך קרא דובשל מבושל להיכא דנתבשל עם שאר משקין וליכא בבשר עצמו כזית כי אם בצרוף המשקין דהשתא רק הבשר אסור בעשה דכי אם צלי אש משא"כ המשקים מותרים לגמרי ואין עליהם עשה זאת כלל וא"כ א"א שיועיל הק"ו למלקות דלגבי המשקים הרי הוי ק"ו לבד ואעמה"ד דאפי' אי ח"ש גם בעשה אסור מה"ת אם שאין זה ברור כל כך די"ל דעשה דאין בה מלקות אין ללמדה מחלב לאסור ח"ש וכמובן. עכ"ז אפי' נימא דאסור מה"ת מ"מ מחמת שיש כבר איסור ח"ש בהבשר אין זה מועיל שילקה גם אמשקים שבו כ"א האיסור שבאותו הדבר עצמו הוא שמועיל שילקה עליו מכח הק"ו שיש בו בעצמו למלקות משא"כ כאן דעל הבשר לבד א"א שילקה דה"ל ח"ש א"כ שפיר ליכא מלקות כלל דאין המשקים מצטרפים וכנ"ל. משא"כ אם היינו עונשין מן הדין אז שפיר היינו לומדים על הבשר ועל המשקין יחד איסור וגם מלקות מק"ו ממבושל במים. וע"כ שפיר הקשו התוס' דפסחים הנ"ל מכח הא דאעמה"ד דהא אצטריך קרא שפיר להיכא דאין בבשר כזית כ"א בצירוף המשקין וכנ"ל ודו"ק

ודע דלכאורה נלענ"ד להביא ראי' לדעת הגאון מליסא ז"ל הנ"ל דהא לדעת החת"ס ז"ל גם בטבל על כרחך הדין כן דבעינן כזית קמח לבדו דאיסור טבל הרי הוא אך על החוטין שיש עליהם זיקת תרומה ומעשרות וא"כ אין המים מצטרפים. אולם באיסור חמץ נראה פשוט דגם החת"ס ז"ל יודה דסגי בכזית קמח עם המים דשם חמץ הרי קאי על שניהם כיון שע"י תערובות שניהם נעשה החימוץ. ולפי"ז איך תתפרנס סוגית הש"ס פסחים דל"ה ע"ב דיליף מקרא דאין יוצאין במצה של טבל משום שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשינן סמוכים שהראוי לבוא לידי איסור חמץ יוצאין בו ידי מצה יצא זה שאין איסור חמץ חל על איסור טבל ע"ש. והנה זה פשוט ג"כ דגם במצה דכתיב מצה ולחם עוני סגי בכזית קמח עם המים דשניהם יחד נקראים לחם ומצה וכמ"ש הח"ס ז"ל עצמו לענין לחם דחדש וכנ"ל. וא"כ שפיר יוכל איסור חמץ לחול דהא כשאוכל כזית מצה עדיין אין שם כזית קמח דמעורב בו משהו מים עכ"פ וא"כ הוי לענין הטבל ח"ש משא"כ לענין החמץ הוי שיעור שלם וכמו שכתבנו וא"כ הרי כתבו התוס' בשבועות דכ"ג ע"ב ד"ה דמוקי דאיסור חל על ח"ש עי"ש וא"כ על כרחך דגם לענין הטבל המים מצטרפים וכדעת הגאון מליסא ז"ל והוי גם לענין טבל שיעור שלם ושפיר אאחע"א. ונתיישבתי דאינה ראי' דברייתא הנ"ל דדרשינן בה התם בפסחים דאין יוצאין במצת טבל מוקמינן לה התם בגמ' בלא"ה כר"ש דס"ל דאאחע"א ור"ש הא ס"ל בעלמא דכ"ש למכות וא"כ הוי גם לענין טבל לאו גמור ושפיר אין איסור חמץ חל עליו והתוס' דשבועות הנ"ל דכתבו דאיסור חל על ח"ש היינו רק לדידן דח"ש אין בו מכות רק איסור גרידא ואינו בכלל הלאו ע"ש: