לקח טוב יט

הנפילה וא"כ ה"נ נהי דעבירת הב"ד אינה חלק עבירת הציבור עכ"ז כיון שהב"ד גרמו תקלת ועבירת הציבור ע"י הוראתם שפיר קרוין בעלים ושפיר חשיבא סמיכת ב"ד סמיכה בבעלים כיון שהם בעלי התקלה ובעל התקלה הרי נקרא בעלים וכש"ס ב"ק הנ"ל ובאתי רק להעיר

נשובה עתה לדברי המהרי"ט הנ"ל שכ' דלא מהני שליח להקדיש משום דהו"ל מילי ואומר שקשה לי עוד ע"ז מש"ס בכורות דס"א ע"א האומר לשלוחו צא ועשר עלי (במעשר בהמה איירי) עי"ש. ולדעת המהרי"ט הנ"ל איך מועיל שליח למעשר בהמה הא הוי נמי כשליח להקדיש וי"ל בפשיטות דאם כבר כנסן לדיר ועשה להן פתח קטן ועומדים לצאת והשליח צריך רק למנות ולעשר אה"נ דלא מהני למהרי"ט ז"ל דהו"ל מילי בלבד והש"ס הנ"ל י"ל דמיירי רק בשלא עשה כן עדיין ועשאו שליח על מעשה הוצאתם מן העדר דהוי כמו הפרשה בתרומה ומעשר דמהני שליחות דע"י מעשה הפרשת השליח נבררת התרומה והמעשר להתקדש בקדושת תרומה ומעשר וה"נ על ידי מעשה הוצאתם מהעדר יצאו אחד אחד ויתברר העשירי לקודש ואף שצריך ג"כ דיבור המנין הרי התם נמי צריך שיאמר על המופרש ה"ז תרומה ודו"ק. ועי"ל דגם לדעת המהרי"ט ז"ל במעשר בהמה מהני שליחות דרק כשקיבל השליח השליחות על מילי וצריך להועיל דבר באותם הדברים והמילי כגון בהקדש דצריך להקדיש הבהמה בדיבורו ע"כ אין למילי דשליח כח לפעול ולהועיל רק למעשהו אבל במעשר דקיי"ל בבכורות שם דעשירי מאליו קדוש (אפי' לא אמר עליו שיהי' קודש ואפי' לא מנה אותו עשירי כלל רק שתק בו לגמרי עי"ש) ורק שצריך שיהי' דיבור המנין א' ב' כו' עד י' וא"כ צריך אך מציאת המילי ולזה שפיר יכול לעשות שליח שימנה עבורו דכשיש דיבור המנין אז אמרה תורה דעשירי מתקדש מאליו ואינו דומה להקדש שהדיבור מקדשו והא דמילי לא מימסרן לשליח היינו רק דאין במילי כל כך ממש למוסרם לשליח לפעול בהם דבר אבל למוסרם על האמירה בלבד שפיר מימסרי ואין להקשות דכל מילי בגט נמי הוי לאמירה בלבד דז"א דהתם איירי בשליח דשליח וא"כ רוצה השליח הראשון לעשות ע"י המילי את האחר לשליח ולמסור בהם כח שליחותו לאחר ולזה ג"כ אין כח להמילי ודו"ק היטב. ומיושב בזה מאי דתמהו על המהרי"ט הנ"ל דמנ"ל הא דלא מהני שליח להקדיש מטעמא דמילי כו' הא בש"ס מצינו הך דמילי כו' רק בשליח דשליח אבל לא בחד שליח ולפמ"ש ניחא דטעמא דשליח דשליח הוא רק משום דאין למילי דשליח כח לפעול בהם דבר וע"כ אין יכול לעשות בהם את האחר לשליח וא"כ ה"ה דאין יכול לפעול ולעשות בהם את הבהמה הקדש ודו"ק. אולם עדיין לא הונח בזה בסוגי' דבכורות הנ"ל לכאורה דהא ר' פפי ס"ל התם דכשקרא השליח לתשיעי עשירי ג"כ קדוש עי"ש וזהו אך מחמת דיבורו דתשיעי הרי אינו קדוש מאליו ואפ"ה מהני שליחות אמנם באמת ז"א דגם תשיעי מאליו קדוש כשאומרים עליו עשירי ואין הדיבור מקדשו אלא שצריך למנותו עשירי והעשירי באמת א"צ למנותו כלל משא"כ בהקדש דהדיבור בעצם מקדשו ע"כ שפיר אין לדיבור השליח כח לקדש ודו"ק. ואולם יש לעיין בזה לכאורה מש"ס נדרים די"ח ע"ב במשנה דאיתא שם דמתפיס במעשר בהמה ה"ז אסור משום דמעשר בהמה חשיב דבר הנדור עי"ש ומוכח מזה לכאורה דקדושת מעשר בהמה באה מן האדם דאל"כ לא הי' ראויה שיוחשב דבר הנדור וכמובן ועל כרחך דנהי דעשירי מאליו קדוש היינו רק שא"צ להקדישו בפירוש ונתנה התורה כח להאדם להקדישו ע"י המנין לחוד שמונה עד עשירי וגזה"כ הוא שהמנין לבד מקדשו ועכ"פ ההקדש מתייחס אל האדם ואיננו מאליו ודו"ק

אמנם גם זה איננו מוכרח דאפי' אי עשירי לגמרי מאליו קדוש ואיננו מתייחס אל האדם כלל ג"כ יתכן שיקרא דבר הנדור כיון שאיננו מתקדש מאליו כ"א כשיש המנין של האדם וע"ש בר"ן שפי' דמעשר בהמה חשיב דבר הנדור משום שצריך לקרותו עשירי ובקונטרס שם כ' עוד יותר מזה שצריך לקרות עליו שם מעשר וצ"ע שהרי בבכורות שם מבואר דעשירי מאליו קדוש ואפי' בלא דיבר כלל בעשירי. ושוב ראיתי שהתוס' שם ד"ה ואם של מעשר כתבו וז"ל וא"ת והלא עשירי מאליו הוי קדוש וא"כ לא הוי דבר הנדור וי"ל (דכיון) דבעי העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר בפרק מעשר בהמה מיקרי שפיר דבר הנדור עכ"ל. ודבריהם מטין להדיא כדברינו הנ"ל דקדושת מעשר בהמה באה מאליה ולא מן האדם כלל ואעפ"כ מיקרי דבר הנדור כיון שצריך מנין של האדם דו"ק ותשכח. וע"ע בש"ס חולין דקל"ו ע"ב דאמר דלר"ש בהמה טריפה פטורה מראשית הגז משום דילפי' צאן צאן ממעשר בהמה מה מעשר בהמה טריפה לא אף ראשית הגז טריפה לא ופריך ולילף צאן צאן מבכור מה בכור אפי' טריפה וכו' ומשני מסתברא ממעשר הו"ל למילף שכן זכרים טמאין וכו' ופריך אדרבה מבכור הו"ל למילף שכן יתום (בכור וראשית הגז נוהגין אפי' ביתום שמתה אמו קודם לידתו משא"כ במעשר) הקדושה (בכור א"צ להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי א"צ להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט. רש"י) וכו' עכ"ל הגמ'. ומדאמר בגמ' תיבת בקדושה ולא אמר במנין שבכור וראשית הגז א"צ למנין של האדם משא"כ מעשר שצריך למנין מוכח דאין ההבדל מפאת המנין לבד כ"א ההבדל הוא בעצם הקדושה שקדושת המעשר האדם הוא שמשים עליו את הקדושה שכך גזרה תורה שמנין של האדם עד י' הוא משים קדושה על העשירי מה שאין כן בכור שקדוש מאליו ואין האדם משים הקדושה עליו וכן בגז אין אדם משים עליו קדושה דאין בו קדושה כלל וכפירש"י הנ"ל ושפיר נקט הש"ס תיבת בקדושה כיון שהחילוק הוא בעצם הקדושה שקדושת המעשר האדם משימה עליו וקדושת הבכור מאליו היא באה ודו"ק

וא"כ יש מכאן ראי' ההיפוך ממה שכתבנו דקדושת המעשר מאלי' היא באה כשיש מנין של האדם אולם ברש"י שם בחולין הביא עוד פירוש אחר על תיבת בקדושה הנ"ל ולפי הפירוש האחר אין ראי' כלל משם עש"ה וע"ע במנחות דס"ה ע"ב ת"ר וספרתם שתהא ספירה לכל אחד ואחד ובתוס' שם ד"ה וספרתם כתבו וז"ל גבי יובל כתי' וספרת לך דאב"ד קאמר להו עכ"ל נראה שפירשו דאי לא נאמר וספרתם לכם רק וספרת לך הוי מפרשינן לקרא דלב"ד צוה רחמנא לספור ספירת העומר ולא ליחידים ומה שאמרו בש"ס שתהא ספירה לכל אחד ואחד בא למעט איפוא דלא נטעה דהמצוה רק על הב"ד. ולכאורה קשה מדוע לא פירשו האי וספרתם שתהא ספירה לכל אחד ואחד כי הא דדרשי' בסוכה דמ"א ע"ב ולקחתם לכם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד כי שם הפירוש הוא דבא למעט שלא יועיל שליחות בלקיחת לולב רק שכל אחד ואחד צריך ליקח בעצמו דשם אין שייך לומר דה"א דהמצוה על הב"ד דרק בספירה שייך למיטעי הכי הואיל ומצינו ספירת יובל בב"ד אבל בלקיחת לולב מהיכי תיתי שיהי' המצוה על הב"ד. וצריך ליישב דרק בלקיחת לולב צריך קרא למעט שליחות משום דהוי מעשה משא"כ בספירה