לקח טוב קנה

ההיתר מפאת דא"א שיהי' טפל חמור מעיקר וזה דומה קצת להא דאמרי' בחולין ל"ג א' א"ר אחא בר יעקב מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין עכומ"ז על בני מעיים מ"ט ישראל דבשחיטה תלי' מילתא כיון דאיכא שחיטה מעלייתא אישתרי להו עכומ"ז דבנחירה. סגי להו ובמיתה תליא מילתא הני כאמ"ה דמי א"ר פפא הוי יתיבנא קמי' דר' אחא בר יעקב ובעינא דאימא ליה מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכומ"ז אסור ולא אמרי לי' דאמינא הא טעמא קאמר עכ"ל הגמ'. וקיי"ל התם דלא כר' אחא בר יעקב וא"כ מבואר דאע"ג דטעם המתיר בישראל ליכא בב"נ וכדא"ר פפא הא טעמא קאמר עכ"ז הדבר ממילא מותר בב"נ מפאת דא"א שיהיה הב"נ חמור מישראל וא"כ ה"נ דכוותה. ואחרי ההתבוננות הנה הדברים דומים בדומים ממש דהאי סברא דמי איכא מידי וכו' אחרי ההתבוננות הנה היא עצמה סברא דכי מצינו טפל חמור מן העיקר דישראל הם עיקר וכדרשת הכז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וע"כ איך אפשר שיהי' חומרא בטפל מה שאיננה בעיקר וע"כ אמרי' דמי איכא מידי וכו' וא"כ כי היכי דאמרי' כללא דמי איכא מידי אפי' היכא דאיכא טעם להתיר בישראל ולא בעכו"ם ה"נ שפיר אמרי' כללא דא"א שיהי' טפל חמור וכו' אפי' היכא דאיכא טעם בעיקר שאיננו בטפל ושפיר מלאכת או"נ אסורה בתוספת אע"פ שאין שם בתוספת מצוה שמחה המתרת. ואולם לר' פפא דחולין הנ"ל דמחלק בסברא דמי איכא מידי בין היכא דאיכא טעמא להיכא דליכא טעמא וכדאמר הא טעמא קאמר א"כ לכאורה הדרא קושית אחי שי' הנ"ל לדוכתה וי"ל דתוס' יו"ט הא נלמד ביומא פ"א ב' רק מקרא דתשבתו שבתכם ור' פפא פליג התם אהך דרשא ודריש לי' לקרא לדרשא אחרינא עש"ה וא"כ י"ל דלית לי' לר' פפא כלל תוספת יו"ט מה"ת וא"כ אדרבה תובן דעת ר' פפא לטעמא וכמובן

וע"פ דברינו אלה יש להבין פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע פסחים ס"ה ב' וס"ח ב' דר"א ס"ל דשמחת יו"ט רשות ור"י ס"ל דשמחת יו"ט מצוה וכבר העירו האחרונים דדברי התוס' פסחים פ"ד הנ"ל דהיתר א"נ הוא מפאת מצות שמחת יו"ט הם רק אליבא דר"י דשמחת יו"ט מצוה משא"כ לר"א דשמחת יו"ט רשות על כרחך דהיתר א"נ היתר גרידא הוא שהתירתו תורה וכמובן והאריכו האחרונים בזה. ולפי דרכנו י"ל דר"א ור"י לטעמייהו אזלי דהנה בזבחים שם מ"ט א' פריך אהך סברא דא"א שיהי' טפל חמור מן העיקר והרי חמורה דאלו קדשים לא חיילי על בע"מ קבוע ואלו איהי (תמורה) חיילא ומשני תמורה מכח קדשים קאתי' וקדשים מכח חולין קאתו עכ"ל הגמ'. והכונה דתמורה בא עלי' הקדושה מן ההקדש הראשון שכבר הוא קודש ונמשכת קדושתו על התמורה וע"כ שפיר אפשר שתתפשט קדושה ההווה מכבר בתוקפה גם על בעל מום קבוע אע"פ שא"א לחדש קדושה חדשה שתהי' התחלת הקדושה על בע"מ קבוע ואין זה טפל חמור מן העיקר כלל וכמובן עש"ה ברש"י. והנה בנזיר ל"א א' ס"ל לב"ש דהקדש טעות הקדש וב"ה ס"ל דאינו הקדש ובגמ' שם מבואר, דטעמא דב"ש משום דילפי' הקדש מתמורה דחלה אפי' בטעות וב"ה ס"ל דה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מחתינן עכ"ל הגמ'. ונ' הבנת פלוגתתם דב"ש וב"ה נחלקו פה בסברא דב"ש ס"ל דקדושת התמורה היא קדושה מחודשת כמו בהקדש ראשון שכמו שבאומרו ה"ז הקדש חלה קדושה חדשה על הדבר כן באומרו ה"ז תמורה ג"כ גזרה תורה שתחול קדושה חדשה על בהמת התמורה ומה דאסרה תורה הקדש כזה בלאו הוא מפאת שהוציא הדבר בלשון תמורה ורצה שהקדש הראשון יופקע קדושתו וב"ה ס"ל דקדושת התמורה איננה קדושה מחודשת רק היא נמשכת ובאה מהקדש הראשון אשר הוא מימר בו וע"כ שפיר ס"ל לב"ה דא"א ללמוד הקדש ראשון מתמורה דכמו דאמרי' בהך דזבחים דאע"ג דהקדש ראשון אינו חל על בע"מ קבוע עכ"ז תמורה שפיר חלה מפאת שקדושתה נמשכת מהקדש ראשון ולא חשיב טפל חמיר מן העיקר משום דיותר הוא בכח קדושה ההווה מכבר להתפשט ממה, שבכח קדושה חדשה לחול וכנ"ל ה"נ שפיר תמורה חלה, גם בטעות אע"פ שאין הקדש ראשון חל בטעות. וזהו שאמרו ב"ה דה"מ תמורה (פי' דהיא קדושה נמשכת מקדושה) אבל אחותי הקדש בטעות (פי' קדושה חדשה) לא מחתינן וב"ש ס"ל דגם קדושת התמורה היא קדושה מחודשת וע"כ שפיר דומה להקדש ראשון ושפיר ילפינן מיני' הקדש ראשון והא דאמרי' בש"ס זבחים הנ"ל תמורה מכח קדשים קאתי' כו' היינו לפי ההלכה דקיי"ל כב"ה וכמובן. ולפי"ז מובן מאליו דהך מילתא אם אפשר לטפל שיהי' חמור מן העיקר במחלוקת הוא שנוי בין ב"ש וב"ה דלב"ש שפיר אפשר שיהי' טפל חמור מן העיקר כיון דמצינו כן בתמורה וכקושיית הגמ' זבחים הנ"ל דלב"ש הא לא שייך תי' הגמ' זבחים הנ"ל וכנ"ל ולב"ה א"א לטפל כו' וכמובן. ולפי"ז שפיר מובנת מחלוקת ר"א ור"י לטעמייהו דר"א דהוא מתלמידי ב"ש לטעמי' דס"ל דאפשר שיהי' הטפל חמור מן העיקר וא"כ בלא"ה הרי הוכרח לסבור דאין היתר מלאכת א"נ ביו"ט מפאת מצות שמחת יו"ט דאל"כ הרי יוקשה מתוספת יו"ט וכנ"ל כיון דאין לתרץ אליביה דא"א שיהי' טפל חמור מעיקר ועל כרחך דהיתר גרידא הוא שהתירה תורה א"נ ביו"ט וע"כ שוב סבר שפיר דשמחת יו"ט אינו מצוה כלל רק רשות ור"י דהוא מתלמידי ב"ה לטעמיה שפיר סובר דשמחת יו"ט מצוה דהי' לו ראיה ע"ז ממה דהתירה תורה מלאכת א"נ דמחייבת הסברא דהוא מפאת המצוה וכתוס' פסחים פ"ד הנ"ל וע"כ הכריעתו הראיה הזאת לדרוש קראי דעצרת לד' אלקיך ועצרת תהי' לכם לומר חלקהו חציו לד' וחציו לכם עש"ה בפסחים ס"ח. ב' ומתוספת אין קושיא אליביה דשאני תוספת דא"א לטפל שיהי' חמור וכו' וכנ"ל

והנה כהערת אחי שי' הנ"ל מתוספת יו"ט יש להעיר גם מלילה ראשונה דיו"ט דמבואר בפסחים ע"א א' דבלילה ראשונה דיו"ט ליכא מצות שמחת יו"ט דאימעטא מקרא דוהיית אך שמח ע"ש וא"כ תיקשי ג"כ דמדוע מלאכת א"נ מותרת בלילה ראשונה. ואולם תירוצנו הנ"ל דא"א לטפל שיהי' חמור מן העיקר יכון גם על לילה ראשונה. וזה לפי המבואר ברש"י סוכה מ"ח א' ד"ה לרבות וז"ל וכיון דאיתרבי ליל יו"ט אחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר שחייב בשמחה עכ"ל. הרי דליל היו"ט הוא טפל אל היום וא"כ כיון דביום דאיכא מצות שמחה המלאכה מותרת ממילא שפיר מותרת נמי בלילה מטעמא דא"א לטפל וכו'

ואולם לפי המבואר בטורי אבן חגיגה ח' דבראש השנה ליכא מצות שמחה ע"ש ק' שפיר דמדשרי מלאכת א"נ גם בר"ה על כרחך דאין טעם ההיתר מפאת מצות שמחה דכאן הא לא שייך תירוצנו הנ"ל דא"א לטפל כו' וצ"ע

יב נלענ"ד דפלוגתא דר' טרפון ורבנן דפליגי בב"ק כ"ה א' אי אמרי' דיו היכא דמיפרך ק"ו בהך סברא הוא דפליגי אם אפשר לטפל כו' ומוכרחני להעתיק גוף דברי הגמ' זבחים מ"ח א' שם דאמר התם