לקח טוב קנא

היטב. ואולם התוס' בפ"ק דיומא כתבו דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וי"ל דעכ"ז כיון שצריך מעשה לסלקו והקדושה העצמותית שלו היא קדושה נצחית ובלתי נפסקת ע"כ זהו שפיר מעלה עצמותית ולא מעלת ריבוי הזמן לבד. ואמנם בהך דשבועות ט"ז ב' שהבאתי פירשו התוס' שם דקדושת עולם דאמר לאו דוקא הוא דהא ר' אלעזר ס"ל דלא קידשה לעת"ל והכונה רק דהמקדש האריך בקדושה יותר מן המשכן עש"ה וא"כ זה שפיר שייך לספק שלנו אי ריבוי הזמן עדיף ממעלה איכותית]. והנה אם נאמר כן דמעלת קדושת עולם היא מפאת שאין אל הדבר ביטול והפסק א"כ פלוגתא דתנאי דנזיר (ט"ז א') ודברכות (י"א ב') הנ"ל היא פלוגתא אחרת לגמרי אי מעלה שיש לה הפסק וביטול עדיפא ממעלה קטנה ממנה אף שאין הפסק אל המעלה הקטנה א"ד דבר קטן שאין לו הפסק וביטול עדיף מדבר גדול שיש לו הפסק וביטול ודכותי' הוא פלוגתא דבן תימא ורבנן ביומא פ"ג א' דמר סבר דטבל חמור מתרומה משום דתרומה חדא לכהן ומ"ס דתרומה חמורה מטבל משום דטבל אפשר לתקוני' (ויש אל האיסור הפסק וביטול ע"י הפרשה) עשים דפליגי בזה אי חומר דאיסור טבל מה שהוא אסור לכל עדיף א"ד איסור זוטר דתרומה שאסור רק לזרים לבד עדיף מפאת שאין אל האיסור הפסק וביטול. וה"נ פליגי בזה ר' יוסי הגלילי ורבנן בזבחים (ק"ח א') אי טומאה הגוף חמורה דבכרת או טומאת בשר חמורה (אע"ג דהוא רק בלאו) מפאת שאין לו טהרה במקוה ע"ש הרי דפליגי בזה אי טומאה קלה דלאו חמורה מטומאה גדולה דבכרת מפאת שהטומאה קלה א"א לבטלה ולהסירה משא"כ הגדולה שאפשר להסירה ע"י טבילה וע"ע ביבמות (כ"א א') דא"ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות שזה (עריות) נאמר בהן אל תה (מדות) נאמר בהן אלה (ואלה הוא לשון קשה מאל) גבי עריות נמי הכתי' אלה ההוא למעוטי מרות מכרת ואלא מאי חומרייהו (דמדות) הני אפשר בתשובה והני לא אפשר בתשובה (דמודד במדות שקר גוזל את הרבים ואינו יודע למי לחזור) עכ"ל הגמ'. הרי דס"ל לר' לוי בפשיטות דלאו דגזל שא"א לסלקן ע"י תשובה חמור מכרת דעריות דיש לסלקן ע"י תשובה וה"ז כסברת ר' יוסי הגלילי דזבחים הנ"ל דטומאת בשר דבלאו חמור מטומאת הגוף דבכרת מפאת שאין לטומאת הבשר סילוק ע"י טבילה משא"כ לטומאת הגוף. וע"ע יבמות (ד"ה ע"א) דאמר דעשה ול"ת שישנם בשאלה קלים מלאו גרידא שאינו בשאלה שהרי קאמר התם דאין ללמוד אפי' לל"ת גרידא שתודחה מפני עשה מהא דגילתה תורה בנזיר מצורע דעשה דתגלחת מצורע דוחה ל"ת ועשה דנזיר משום דשאני נזיר שישנו בשאלה עש"ה ה"ז ג"כ כסברת ריה"ג הנ"ל וכמובן. וע"ע ביבמות ע"ג ע" דאמר דקדשים חמירי מתרומה שכן פיגול נותר קרבן דקריבים לפנים) מעילה כרת (לאוכלם בטומאת הגוף) ואסורים לאונן ופריך אדרבה תרומה חמורה שכן מיתה וחומש (לזר האוכלה) ואין לה פדיון ואסורה לזרים ומשני הנך נפישין ואיבע"א כרת עדיפא עכ"ל הגמ'. וה"ז כסברת רבנן דריה"ג הנ"ל דהחמור בעצמותו טפי עדיף אע"ג דיש לו סילוק וביטול דהא חד ממעלות דתרומה היא שאין לה פדיון משא"כ קדשים דקדושתם מסתלקת ע"י פדיון עכ"ז אמרי' דכיון דקדשים בעצמותם חמירי טפי מפאת דהנך נפישין או מפאת דכרת עדיפא ע"כ עדיפי התרומה אע"ג דיש להם פדיון משא"כ לתרומה. וע"ע רש"י נזיר נ"ח אי ד"ה אלא מכהן לא ילפי' דפי' שם סברת פלוגתא דתנאי דהתם אי ילפי' דחי' דעשה תגלחת מצורע לל"ת דפאת זקנם לא יגלחו דכהן מהא דדוחה לל"ת דתער לא יעבור על ראשו דנזיר או להיפוך ילפי' נזיר מכהן וז"ל אבל כהן להאי מ"ד מנזיר גמרי' הואיל דכהן לאו שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג דנזיר איתי' בשאלה אפ"ה עדיף טפי למילף כהן מנזיר משום דישנו שוה בכל ולאו למיגמר נזיר מכהן דלאו שאינו שוה בכל הוא ולאידך (מ"ד) ס"ל דנזיר מכהן עדיף טפי (למיגמר) משום דכהן אינו בשאלה וכו' עכ"ל. הנה שנחלקו פה תנאים בזה אי אש"ב הוי קולא טפי מאפשר לסלק האיסור ע"י שאלה או להיפוך וה"ז ממש כפלוגתת בן תימא ורבנן דיומא (פ"ג א') הנ"ל דפליגי אי טבל חמור מתרומה מפאת דאיסור טבל שזה בכל משא"כ תרומה דחזיא לכהן או אמרי' להיפוך דתרומה חמורה מפאת שא"א לסלק האיסור משא"כ איסור טבל שאפשר לסלקו ע"י הפרשה דה"נ פליגי הנך תנאי דנזיר בזה אי אש"ב עדיף או אפשר לסלק ע"י שאלה עדיף. וע"ע ב"ק צ"א ב' מאן תנא דשמעת לי' דאמר אין אדם רשאי לחבול בעצמו כו' האי תנא הוא דתני' כו' א"ר אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה וכ"ש גופו ודילמא בגדים שאני דפסידא דלא הדר הוא כי הא כו' דר' חסדא כד הוי מסגי ביני הוזמי והיגי הוי מדלי להו למאני' אמר זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה וכו' הרי דאם היות הפסד גוף חמור בעצמותו מהפסד בגד עכ"ז כיון שאינו תמידי ומעלה ארוכה ויסולק ההפסד בעתיד ע"כ קיל הוא מהפסד בגד הקל בעצמותו אלא דאין לו סילוק ותיקון עוד. ותלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה העירני ג"כ על דברי התוס' יבמות צ"ה ב' ד"ה אלא דאהא דבעי למילף התם דהבא על אחות אשתו נאסרת אשתו עליו מק"ו ומה הבא על איסור קל (אשת איש דהוא איסור קל מאחות אשה במה שאין האוסרה אוסרה כל ימיו דיש לה היתר בגט משא"כ באחות אשה) נאסר האוסר (הבעל שאסרה תחלה על הבועל נאסר עתה בה ע"י ביאה זו שנבעלה לבועל דא"א שזינתה אסורה לבעלה) מקום שבא על איסור חמור אינו דין וכו' ובתוס' שם וז"ל לא שייך למיפרך דמה לאשת איש שכן חנק דיש לנו להחמיר (באחות אשה) כיון שהאיסור נמשך כל ימיו עכ"ל. הרי דכרת דאחות אשה מפאת שאין אל האיסור ביטול ע"י גט חמור מחנק דאשת איש דאפשר להתיר האיסור ע"י גט ע"כ דברי התלמיד. והכי איתא נמי ביבמות נ"ד א' דאין ללמוד א"א מאשת אח ונדה להעראה דמה להנך שכן אין להן היתר בחיי אוסרן תאמר בא"א שיש לה היתר ע"י גט עש"ה. וע"ע בתוס' יבמות ל"ג ב' ד"ה אמר בסה"ד עש"ה. והנה הך פלוגתא דמגילה כ"ז א' הנ"ל אי מקום שמגדלין בו תורה או מקום שמגדלין בו תפלה עדיף י"ל ג"כ דפליגי בפלוגתא דבן תימא ורבנן דיומא פ"ג א' הנ"ל דפליגי אי ש"ב עדיף או אש"ב שאין לו סילוק וביטול עדיף וכנ"ל וזה דתפלה על תורה יש לה מעלת ש"ב דנשים פטורות מת"ת וחייבות בתפלה ותורה על תפלה יש לה מעלת המנע הביטול כמבואר בסוטה (כ"א א') עביר' מכבה מצוה ואין עביר' מכבה תורה ותפלה רק מצוה היא וא"כ ה"ז ממש פלוגתת בן תימא ורבנן הנ"ל ואין להאריך יותר בזה

ודע דהך פלוגתא דר"א ורבנן דנזיר (מ"ז א') אשר הבאתי תחלת דברינו דפליגי אי יטמא נזיר מפאת שאין קדושתו קדושת עולם או יטמא כ"ג לפי שאינו מביא קרבן על טומאתו והבנתי למעלה דפלוגתתם היא אי קדושת הנזיר עדיפא מפאת שמביא קרבן וכו' או קדושת הכ"ג עדיפא מפאת היותה קדושת עולם נתיישבתי די"ל דלכ"ע קדושת הכ"ג עדיפא מקדושת הנזיר אלא דר"א ס"ל דנהי דעצם קדושת הכ"ג עדיפא עכ"ז בפרט