לקח טוב קנ

ומעלה עצמותית כהך דזב דטומאתו חמורה בעצם מפאת שלא הותרה מכללה הי מינייהו עדיף ושמש"ה צריכין תרי קראי לזה

ו) בשבת כ"ג א' אריב"ל כל השמנים יפין לנר (חנוכה) ושמן זית מן המובחר אמר אביי מריש הוי מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משיך נהורי' טפי (אינו ממהר לכלות כשמן זית. רש"י) כיון דשמע להא דריב"ל מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהורי' טפי עכ"ל הגמ'. ומבואר דרבה הי' מסופק בזה דמעיקרא הי' סבור דמעלת ריבוי הזמן עדיף וע"כ הי' מהדר אמשחא דשומשמי מפאת שהדלקתו נמשך זמן יותר משמן זית ולבסוף הי' סבור דמעלה איכותית עדיפא מריבוי הזמן וע"כ שמן זית שהאור צלול ביותר בשעה שדולק ע"כ עדיף מאור דשמן שומשמין שאינו צלול כל כך ואע"פ שדולק זמן מרובה משמן זית

ז) הנה דוגמת הך ספיקא דרבה הנ"ל מצינו ג"כ פלוגתא דר' יהודה ורבנן בתרומות פ"ב מ"ד אי מוטב לתרום מן היפה אע"פ שאינו מתקיים זמן רב או מוטב לתרום מן המתקיים זמן רב יותר אע"פ שאינו יפה כל כך עש"ה

והנה בכלל הקדום ביארנו אי ריבוי הכמות מכריע וכו' וכאן ביארנו אי ריבוי הזמן מכריע וכו' והנה צריך לדעת עוד בב' הנושאים האלה דהיינו ריבוי הכמות וריבוי הזמן הי מינייהו עדיף וכעת אין על זכרוני בזה רק הך דעירובין ק"ד ב' במשנה שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו (באבנטו) שלא לשהות את הטומאה (דעד שיחזור להביא צבת של עץ שהיא פשוטי כלי עץ שאינה מקבלת טומאה ויוציאנו בו הרי תשהה הטומאה בנתיים במקדש וע"כ מוטב שיטמא האבנט ויוציאנו מיד מלשהות את הטומאה במקדש) ר' יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה (לטמא גם האבנט ונוח לו להשהותה שם ולחזור אחרי הצבת מלרבות הטומאה) ועש"ה בגמ' דמר סבר שהויי טומאה עדיף ומ"ס אפושי טומאה עדיף ומבואר דנחלקו בריבוי החפצים (דהיינו ריבוי הכמות) וריבוי הזמן הי מינייהו עדיף

וי"ל עוד דזהו ענין הפלוגתא בש"ס בבא בתרא ג' א' דמייתי שם קרא גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וקאמר רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר בבנין (שבית שני הי' גבהו מאה אמה ובית ראשון רק ל' אמה) וחד אמר בשנים (שבית שני עמד ת"כ שנים ובית ראשון רק ת"י שנים) עכ"ל הגמ'. וי"ל ג"כ דפליגי בספק הנ"ל אי ריבוי הכמות עדיף מריבוי הזמן או להיפוך וזה דתיבת גדול דקרא ראוי שיתפרש על דבר שהוא גדלות ביותר כיון דבא הכתוב להגיד שבח הבית שני וע"כ ודאי דלא נקט גדלות הזוטר ושביק גדלות היתר וע"כ מ"ד דגדול דקרא קאי אבנין ס"ל דריבוי הכמות עדיף מריבוי הזמן וע"כ מה שהי' הבית שני גבוה ע' אמה יותר מבית ראשון שזהו ריבוי כמותי זהו גדלות יותר מריבוי הזמן במה שעמד עשר שנים יותר ואידך מ"ד ס"ל להיפוך דריבוי הזמן עדיף מריבוי הכמות וע"כ פי' דגדול דקרא קאי אשנים. והנה כהך פלוגתא דב"ב בענין גדלות הבית דכתי' בקרא דפליגי אמאי קאי איכא נמי פלוגתא במגילה (כ"ז א') בפירושא דקרא דואת כל בית גדול שרף באש דפליגי שם ר' יוחנן וריב"ל אי קאי אביהכ"נ מקום שמגדלין בו תפלה או קאי אביהמ"ד מקום שמגדלין בו תורה עש"ה. ולפי דרכנו י"ל דפליגי ג"כ בסברא הנ"ל דתורה על תפלה יש לה מעלת ריבוי הזמן ע' שבת ד"י ע"א רבא חזיי' לר' המנונא דקא מאריך בצלותי' אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ותפלה דביהכ"נ על תורה דביהמ"ד יש לה מעלת ריבוי הכמות מפאת מקיימי המצוה דתפלה דביהכ"נ הוא בעשרה וחשיבא מצוה המתקיימת מרבים כיון דתפלה צריכה מדינא צירוף עשרה וע"כ יש להם מעלת רבים ביותר מפאת הצירוף משא"כ תורה אפי' אם רבים לומדים בביהמ"ד יחד עכ"ז כיון דא"צ בת"ק צירוף מדינא ואין שם ענין צירוף עשרה ע"כ חשיבי כל אחד ללומד בפני עצמו ונהי דת"ת דרבים ג"כ עדיף מת"ת דיחיד כמבואר בכמה דוכתי ובכל המצות כן הוא דאינו דומה מצוה המתקיימת מרבים וכו' וברוב עם הדרת מלך עכ"ז אין זה דומה לתפלה דצריכה מדינא צירוף עשרה ויש אל המתפללים מעלת רבים ביותר מפאת הצירוף וכמובן. ואולם מעלת צירוף דמקיימי המצוה נראה דאין זה נחשב למעלת ריבוי הכמות לבד כ"א מעלה איכותית ועצמותית היא במצוה דהמצוה עדיפא טפי בעצמותה אם היא מתקיימת מרבים בצירוף וכמובן וכן בהך דב"ב יש לדחות ולומר דגדלות הבנין איננו ריבוי כמותי לבד רק מעלה איכותית היא דגם הל' אמה שלצד הקרקע מפוארים יותר אם הבית גבוה מאה אמה דגבהות הבית היא נוי ופאר לכל הבית ואם נאמר כ' אזי הנך פלוגתי דבבא בתרא ודמגילה הנ"ל שייכי לכל הנך דוכתי דמייתינא לעיל אם ריבוי הזמן עדיף ממעלה איכותית ועצמותית

והנה ראיתי עוד באוה"ח עה"ת ויקרא י"ד ז' שהביא ת"כ דדריש מיעוט בטמא מת לשלא יוצרך ז' הזאות מק"ו ומה מצורע שאין טעון הזאה שלישי ושביעי טעון ז' הזאות ט"מ שצריך כו' ומיעוט במצורע לשלא יוצרך הזאות שלישי ושביעי מק"ו ומה ט"מ שאין טעון ז' הזאות טעון הזאה שלישי ושביעי מצורע שצריך כו'. והקשה האוה"ח דהא ה"ל תרי קלים וחמורים דסתרי אהדדי ותי' וז"ל ונראה כי להיות שראינו שד' צוה בטומאת מת הזאה שלישי ושביעי ולא הזכיר כמה הזאות והזכיר בטומאת צרעת ז' הזאות ולא הזכיר שלישי ושביעי יש סברא לומר כי טהרת ריבוי ההזאות (ז' הזאות דמצורע) היא טהרה גדולה יותר מהזאת שלישי ושביעי שאינם אלא ב' הזאות ולפי"ז הצריך הכתוב תיקון לטהרת מצורע יותר מתיקון טהרת ט"מ ויש סברא לומר דטהרת מספר הימים היא יותר גדולה וכו' וא"כ מה שמצינו שד' הצריך בט"מ הזאה שלישי ושביעי היא הדרגה גדולה יותר מז' הזאות ביום אחד דמצורע כו' ומעתה יתחייב הכתוב לומר ב' המיעוטים להסיר טעות כל סברא וסברא וכו' עכ"ל בקצרה. והרי ב' הסברות האלה הם ממש הספק שלנו הנ"ל אי ריבוי הזמן עדיף מריבוי הכמות או להיפוך וכמובן

והנה המקומות אשר הבאתי לעיל באותיות אבג"ד נתיישבתי דיש לדחות ולומר דלא שייכי בספק הנזכר לעיל אי ריבוי הזמן עדיף ממעלה עצמותית דספק זה י"ל דשייך רק אם יש לראובן מעלה גדולה ל' יום ולשמעון מעלה קלה ס' יום דמעלת שמעון הרי היא ג"כ מעלה פוסקת כמעלת ראובן אלא שבזמן היותה היא נמשכת ושוהה יותר ממעלת ראובן וע"כ יש להסתפק אם ריבוי הזמן מה שמעלת שמעון שוהה יותר עדיף א"ד גדלות מעלת ראובן עדיף אע"ג דזמנה מועט משא"כ בהני דוכתי דמייתינא דאיירי בקדושת עולם ואיסור עולם ואהבת עולם ע"כ כיון שהדבר הוא לעולם אין זה מעלת ריבוי הזמן לבד רק הוא מעלה איכותית ועצמותית במה שהדבר הוא דבר של קיימא ואין לו הפסק וביטול כלל ואין מעלת הכ"ג על הנזיר מפאת ריבוי הזמן לבד במה שקדושתו שוהה יותר זמן מקדושת הנזיר רק עני הנצחיות והקדושת עולם היא מעלה עצמותית במה שהקדושה היא קדושה של קיימא ואין לה ביטול ודו"ק