לקח טוב קמז

ור"י הולך אחר עילוי שומן האיברים ע"ש ברש"י וה"ז פלוגתא דומה להך דהוריות אי בתר כמות אזלי' ועדיף שיאכל המזבח אבר גדול בכמות אעפ"י שהוא כחוש או בתר איכות אזלי' ומוטב שיאכל אבר קטן בכמות המשובח מפאת שומנו

טז) מצינו עוד פלוגתא כזאת בתרומות פי"א מ"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ע"כ וה"ז פלוגתא כזו ג"כ דת"ק ס"ל דעדיף שתהי' התרומה מרובה בכמות אע"ג דאיננה משובחת כל כך וחשיב הבישול מש"ה מיעוט מפאת שממעט את הכמות אע"ג דהמעט הנשאר משובח יותר מיין חי ור"י ס"ל להיפוך דבתר איכות אזלי' ושבח האיכותי משלים חסרון הכמותי ולא חשיב הבישול מיעוט. וביותר דמי הך דתרומות להך דיומא והוריות הנ"ל דבפסחים דף ע"ב ב' מוכח דאכילת תרומה קרוי' עבודה וכאכילת קדשים חשיבא עש"ה וא"כ לפמ"ש בחידושי במ"א דאכילת קדשים דכהנים כאכילת מזבח נחשבת כיון דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי והארכתי שם בזה וכתבתי שם דגם בתרומה כהנים משלחן גבוה קזכי ואכ"מ] וא"כ הך פלוגתא דתרומות אי עדיף שיאכלו כהנים הרבה מן התרומה בכמות או יאכלו ממנה מעט משובח באיכות הרי הוא ממש כהנך פצוגתי דיומא ודהוריות הנ"ל דפליגי הכי לענין אכילת מזבח וכנ"ל

יז) נודעת דעת הר"ת הובא בשבולי הלקט המובא במ"א סי' תמ"ו דעשה דרבים דחי ל"ת אע"ג דאינו בעידנא ע"ש. ונראה הטעם עפמ"ש האחרונים דהא דבעי' בעידנא בדחיית עשה לל"ת היינו רק בסתם ל"ת דחמורה מעשה כמבואר ביבמות ז' א' אלא דגזה"כ עדל"ת מכלאים בציצית וע"כ בעי' דומיא דהתם משא"כ היכא דהאיסור הנדחה הוא קל מן העשה המדחה והוי הדחי' מסברא אז דוחה שפיר אע"ג דאינו בעידנא. ולפי"ז נ' דבעשה דרבים דרבים יקיימו העשה ואלו הלאו יעבור רק אדם אחד וכנידון דפיקוח הגל דר"ת שם דיעבור רק האחד המפקח ואלו מצות תקיעה תתקיים מרבים השומעים וע"כ נהי דלאו חמור מעשה עכ"ז ריבוי הכמות דעשין שכל אחד מן הרבים מקיים מ"ע והרי מתקיימים איפוא מצות עשה רבים ע"כ מכריע ה את החומר האיכותי דלאו וחשובי העשין עדיפי מן הלאו הנדחה והוי הדחי' מסברא וע"כ לא בעינן בעידנא וז"פ

ודע דמחלוקת התוס' והכריתות הנודעת והובאה לעיל כלל י"ב אות ה'] אי עשה דוחה ב' לאוין אל ג"כ דתלוי' בספק הנ"ל אי ריבוי הכמות מכריע את האיכות וזה לפמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' יתרו [והובאו דבריו ג"כ לעיל שם] דהא דעדל"ת הוא משום דעשה עדיפא מל"ת ע"ש וא"כ הפלוגתא אי עשה דוחה ב' לאוין מובן ממילא דהוא אי ריבוי הכמות דלאוין מכריע את העדיפות האיכותי דעשה וז"פ

יח) שמעתי אומרים שמה שנתיירא אברהם באומרו והרגו אותי ואותך יחיו אע"פ ששפיכות דמים אסור לב"נ כמו א"א היינו משום דשפיכות דמים יהי' רק פעם אחת משא"כ אם לא יהרגוהו תהי' כל ביאה וביאה באיסור אשת איש וע"כ אם לא יוכלו להתגבר על יצרם עכ"פ יבחרו להם לעבור פעם אחת מלעבור הרבה פעמים ע"כ שמעתי. והנה אם כנים הדברים יש מזה ראי' דריבוי הכמות מכריע את האיכות דהא שפיכות דמים ענשו בסייף וא"א בחנק וא"כ הרי איסור א"א קל ועל כרחך דריבוי הכמות מכריע את האיכות ואולם זהו רק לדידן אבל לר"ש דס"ל בסנהדרין מ"ט ב' דחנק חמור מסייף אדרבה א"א חמור ותו דגבי ב"נ בלא"ה שניהם שוין דכל הז' מצות שלהן כולם עונשן בסייף וכמבואר בסנהדרין. ואולם לפי מה דאיבעי' שם בסנהדרין דף ע"ד ע"ב אי ב"נ מצווה על קידוש השם ע"ש ודעת התוס' שם ע"ה א' דנפשטה האיבעי' דאין מצווה [וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' מלכים פ' י' ה"ב] א"כ שוב שפיכות דמים חמור לגבי' יותר מכל השאר מצות שלו וזה שבשפיכות דמים פשיטא דגם ב"נ הוי ביהרג ואל יעבור שהרי בסנהדרין שם דף ע"ד ע"א ובפסחים כ"ה א' יליף נערה המאורסה דהוי ביהרג ואל יעבור מדכתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה הוקש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור כו' ופריך רוצח גופי' מנ"ל ומשני סברא הוא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי ע"ש. וא"כ כיון דבשפיכות דמים סברא חיצונית היא הא דיהרג כו' א"כ גם ב"נ (הוי בי' ביהרג ואל יעבור משא"כ ע"ז וגילוי עריות דרק מגזה"כ היא דיהרג ע"כ שפיר אין ב"נ מצווה ע"ז דכל התורה לישראל ניתנה ולא לעכו"ם וא"כ נמצא דשפיכות דמים חמור לגבי ב"נ מגילוי עריות דש"ד הוי ביהרג ואל יעבור משא"כ ג"ע [ויש עוד חומרא בש"ד על שאר עבירות בב"נ דבש"ד הוא מתחייב ע"י שליח מגזה"כ דשופך דם האדם באדם היינו ע"י אדם כמבואר בב"ר ואלו בשאר עבירות גם בב"נ אמרי' אשלד"ע כמבואר בפרשת דרכים ומה גם בג"ע ודאי אמרי' בי' דאשלד"ע דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב] וא"כ שוב שפיר קמה ראי' הנ"ל דריבוי הכמות מכריע את האיכות

יט) עיין מנחות מ"ט א' ובזבחים צ' ב' דמיבעי לי' תדיר ומקודש איזו מהם קודם ע"ש וי"ל ג"כ דתלוי בהנ"ל אי ריבוי הכמות מכריע את האיכות דמעלת תדיר הוי מעלה כמותית ומקודש מעלה איכותית ודו"ק. ואולם י"ל דתדיר אין מעלתו על האינו תדיר בעבור היותו הרבה פעמים יותר מהאינו תדיר שזה רק מעלה כמותית כי אם מעלת הקביעות זמן הרי מעלה עצמותית היא כמו שמצינו שקרבן הקבוע לו זמן דוחה שבת וטומאה וע"כ קרבן אשר יש לו זמנים הרבה קבועים קדוש בעצמותו יותר והיא מעלה איכותית ודו"ק ובזה יובנו דברי הגמ' זבחים צ"א א' דבעי למיפשט התם דמקודש קודם לתדיר מהא דחטאת ואשם קודמין לשלמים ואע"ג דשלמים תדירי (שהן מצוין יותר מחטאת ואשם) אמר רבא מצוי קאמרת (שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי יותר מחבירו) תדיר קא מבעי' לן מצוי לא קמבעי' לן עכ"ל הגמ'. והכונה דמצוי כיון שאין זמנו קבוע ע"כ מה שהוא מצוי ושכיח יותר מן האינו מצוי א"כ זהו שוב רק מעלה כמותית מפאת הריבוי ובזה ס"ל בפשיטות דאין הכמות מכריע את האיכות וע"כ שפיר מקודש עדיף ממצוי ולפי"ז אדרבה יהי' כדמות ראי' מגמ' הנ"ל דאין ריבוי הכמות מכריע את האיכות. ואולם למאי דמסיק שם ואיבע"א מילה לגבי פסח כתדיר דמיא ע"ש ופרש"י הואיל ומצוי ביותר ע"ש מוכח איפכא דריבוי הכמות מכריע את האיכות אלא דבעי' שיהי' ריבוי גדול ביותר ודו"ק

כ) יש ל מהא דקיי"ל בכל התורה דיעבור ואל יהרג ובג' עבירות ע"ז כו' קיי"ל דיהרג ואל יעבור ועל כרחך הטעם משום דהני חמירי טפי וא"כ אי נימא דריבוי הכמות מכריע את האיכות א"כ בהכרח יש מספר דאם יאנסוהו לעבור כך וכך פעמים אאחד משארי עבירות אז יהי' זה שקול כמו פעם אחד על ע"ז או ג"ע כו' ובאמת הרי לא מצינו בזה גבול כלל ומסתימות ההלכה משמע דבשארי עבירות אפי' יאנסוהו לעבור