לקח טוב קמו

דסקילה חמורה משריפה מדניתנה סקילה למגדף ועובד עכו"ם דפושטין ידיהם בעיקר כתבו הם ז"ל ד"ה קסברי וז"ל וא"ת סייף יוכיח שניתן לאנשי עיר הנדחת שפושטין ידיהם בעיקר ואפ"ה שריפה חמורה ממנו וכו' וי"ל דסייף (דעה"נ) יש לו חומרא אחריתי עמו שממונן אבד ושקולין שניהם כסקילה עכ"ל

ט) בש"ס פסחים מ"ו א' במשנה כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה א"ר יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י וכו' ובגמ' שם מ"ח א' מילתא דקשיא לן ואתיא כמה שני במאי פליגי ר"א ור"י וכו' וברש"י ד"ה מילתא כ' וז"ל דבטובת הנאה ממון ליכא לאוקמא פלוגתיהו לחוד דנהי נמי דטהנ"מ לר"א אפ"ה השתא נמי עובר משום לא תעשה כל מלאכה ומוטב לעבור על בל יראה מאליו ואינו עושה מעשה בידים מלעבור על ל"ת כל מלאכה ועושה מעשה בידים עכ"ל. והנה בבל יראה הרי יש עוד לאו דבל ימצא וא"כ מוכח מדברי רש"י דתרי שוא"ת לא חמירי מחד קו"ע וזהו כסברא דאין ריבוי הכמות מכריע את האיכות וכמובן

י) יש לדקדק מדברי התוס' בב"מ קי"ג א' ד"ה וכי דתרי שוא"ת חמירי מחד קו"ע דאהא דאמרינן התם דשכיר שעבר זמנו אינו נשבע ונוטל משום דחזקה על בעה"ב שאינו עובר משום בל תלין ופריך וכי שכיר עובר משום בל תגזול כו' וכתבו התוס' ע"ז וז"ל וא"ת בעה"ב אית לי' נמי הך חזקה שאינו עובר בבל תגזול וי"ל דחמיר לי' לאו אחד כמו שנים עכ"ל. ואי איתא מדוע הוצרכו התוס' לומר דחמיר לאינשי לאו אחד כמו שנים הרי שפיר יוכל להיות דשני לאוין חמירי להו מחד ושאני הך דשכיר דאם אין מגיע לו ונוטל הרי הוא עובר על בל תגזול בקו"ע ואלו אם מגיע לו ואין הבעה"ב נותן לו הרי אין הבעה"ב עובר רק על לא תלין ולא תגזול בשוא"ת וא"כ הרי י"ל דחד קו"ע שקיל כתרי שוא"ת ועל כרחך דס"ל להתוס' דתרי שוא"ת חמירי מחד קו"ע

יא) יש לדקדק דשוא"ת מרובין חמירי מחד קו"ע מש"ס עירובין דף ק' ע"א דקאמר דאם עלה באילן בשבת ירד וברש"י שם ד"ה ה"נ יורד כתב וז"ל דהך ירידה מצוה היא דהא כל זמן שהוא יושב משתמש באילן והדר משתמש הלכך אע"ג דהשתא משתמש תשמיש אחר כשהיא יורד יותר ויותר עדיף משישב שם עכ"ל וכוונתו דנהי דכשיורד הוא משתמש באילן בקו"ע ואילו כשיושב שם הוא משתמש רק בשוא"ת עכ"ז כיון דאם ישב שם כל השבת הרי יהי' משתמש באילן בכל רגע ורגע של ישיבתו וע"כ מוטב שיעבור על השתמשות באילן פעם אחת בקו"ע משיעבור עליו הרבה פעמים בשוא"ת ועש"ה בכל הסוגי' ותבין דברינו ביותר

יב) בש"ע או"ח סי' ח' סעיף ט' קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשירים כדי שלא יברך לבטלה ע"כ. פי' דמשום מבטל מצות ציצית לא היינו חוששין דמוקמינן אחזקה ורק משום חומר לא תשא דברכה לבטלה מחמרי' ע"ש במנינים. והנה אם אין הציצית כשירים הרי הוא עובר על לא תשא ע"י הברכה לבטלה רק פעם אחת ואלו ביטול מ"ע דציצית הרי הוא מבטל בכל רגע ורגע שהוא לבוש בטלית ומוכח דעבירה חמורה בקו"ע פעם אחת עדיפא מקלות בשוא"ת בכל רגע ע' יבמות דף צ' ע"ב דביטול ציצית הוא עבירת שוא"ת] ואין קושיא ע"ז מהך דעירובין הנזכר באות הקדום דשאני הך דעירובין דאין שם רק החילוק שבין שוא"ת לבין קו"ע משא"כ בנידון דש"ע הנ"ל דהקו"ע האחד הרי הוא חמור בעצמותו ג"כ מן השוא"ת המרובים מפאת חומר לא תשא. ועכ"פ מוכח מדברי הש"ע הנ"ל דריבוי הכמות אינו מכריע את האיכות דאל"כ אע"כ דהלא תשא חמור באיכותו וגם הוא בקו"ע עכ"ז הי' ראוי לומר דריבוי הכמות מכריע כו' והי' ראוי שיחשבו ביטולי המצות ציצית דכל רגע ורגע לחמורין טפי וכמובן ודו"ק

יג) בזבחים פ"ט א' במשנה חטאת קודמת לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות וכו' (ובאשם יש רק ב' מתנות כו') ופריך עלה שם ע"ב בגמ' אדרבה אשם קדים שכן יש לו קצבה (כסף שקלים משא"כ חטאת אפי' בת דנקא) ומשני אפ"ה ריבוי דמזבח עדיף ע"כ. ומבואר דריבוי הכמות דאכילת מזבח מכריע את המעלה האיכותית דאשם ודו"ק. וא"ל דמעלת כסף שקלים דאשם היא ג"כ רק מעלה כמותית דמפאת שנקנה בכסף שקלים הוא גדול בכמות יותר מחטאת הנקנה בדנקא אלא דמעלה כמותית זאת היא רק לענין בשר הנאכל וע"כ אמרינן דריבוי דמזבח עדיף מריבוי דאכילה וא"כ אין מכאן ראי' שיהי' ריבוי הכמות גדול מאיכות דז"א דא"כ הרי יש באשם ג"כ ריבוי דמזבח שהרי אם כולו מרובה בכמות יותר מן החטאת ממילא גם האימורים שלו מרובים בכמות מאימורי החטאת והאימורים הרי נאכלים למזבח ואי דזריקת הדם דמעכבא והיא עיקר הכפרה עדיפא מהקטרת האימורים עכ"ז לא הל"ל דריבוי דמזבח עדיף רק הל"ל דריבוי דדם עדיף כיון דריבוי דמזבח הרי יש גם באשם אלא דבאשם הוא באימורים ובחטאת בדם. ותו דקושית הגמ' הרי היא סתם דתמיד יוקדם אשם לחטאת ואפי' אם החטאת ג"כ שוה כסף שקלים וגדול בכמות כמו האשם ועוד יותר ממנו וכמובן ועל כרחך דמה שמחויב לקנות האשם בכסף שקלים משא"כ בחטאת דאין זה חיוב ע"כ האשם עדיף אף אם החטאת היא ג"כ שוה כסף שקלים וגדול כמו האשם וא"כ ענין החיוב הרי הוא רק מעלה איכותית ולא כמותית וכמובן ודו"ק

יד) בש"ס הוריות י"ג א' שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד (יחיד המביא חטאת בשאר עבירות דבא כבשה או שעירה השעירה קודמת לכבשה) והתני' כבשת יחיד קודמת לשעירת יחיד אמר אביי תנאי היא מר סבר שעירה עדיפא שכן נתרבתה אצל עכו"ם ביחיד (דבשגגת עכו"ם יחיד מביא שעירה ולא כבשה) ומ"ש כבשה עדיפא שכן נתרבתה באלי' (דאליתה ג"כ קריבה על המזבח משא"כ בשעירה) ע"כ. הרי כאן פלוגתא דתנאי בסברא הנזכרת באות הקדום דריבוי דמזבח עדיף וכאן פליגי בזה אי עדיף שיאכל המזבח הרבה מדבר דאיכותו זוטר או עדיף שיאכל מעט מדבר דאיכותו נפיש דהא שעירה יש לה מעלה איכותית על כבשה במה שבשגגת עכו"ם אין בכח הכבשה לכפר רק השעיר' לבד היא דמכפרת שם ואילו הכבשה יש לה מעלת ריבוי הכמות שהמזבח אוכל ממנה יותר ממה שאוכל מן השעירה דבכבשה גם אליתה קריבה משא"כ בשעירה והרי זו פלוגתא בסברת הר"ן הנ"ל אי ריבוי הכמות מכריע את האיכות וכמובן ודו"ק

טו) מצינו עוד פלוגתא דומה לפלוגתא דהוריות הנ"ל והוא ביומא כ"ה ב' דבמתני' שם תני סדר הקרבת איברי תמיד הראש והרגל תחלה ואח"כ שתי הידים כו' ע"ש ובגמ' שם מייתי ברייתא דריה"ג אומר דרך עילויו הי' קרב כו' הראש והרגל החזה והגרה כו' אמר רבא בין תנא דידן ובין ר' יוסי בתר עילוייא דבשרא אזלי' (אבר המשובח בבשר קרב תחלה) מר אזיל בתר איברא דבישרא ומר אזיל בתר שומנא דבישרא עכ"ל הגמ'. פי' דתנא דמתני' הולך אחר עילוי גודל האברים