לקח טוב קמה

איסור סקילה ונבילה איסור לאו משום דבאכילות נבילה יעבור על כל כזית וכזית משא"כ השחיטה שהיא רק עביר' אחת וע"כ ריבוי הכמותי דלאוין מכריע את החומר האיכותי דסקילה עכת"ד ז"ל והם נודעים. והנני להעיר בסברא זאת מאיזהו מקומן בעזה"י והם

א) מש"ס נזיר דמ"ח ע"ב דיליף שם מקרא דנזיר לחודי' או כ"ג לחודי' מטמא למת מצוה ופליגי התם ר' ישמעאל ור"ע דר"ע מצריך שם מקרא בפ"ע להיכא דהוא כ"ג ונזיר שיהי' מותר לטמא למ"ע ור"י ס"ל דכיון דאיכא קרא לנזיר לחודי' ולכ"ג לחודי' ע"כ כ"ג והוא נזיר לא צריך קרא דמה לי חד לאו ומה לי תרי לאוי ופריך התם דלר' ישמעאל אחותו (דילפי' מינה דמ"מ דוחה מילה ופסח) ל"ל ומשני סד"א כי שרי רחמנא למ"מ נזיר וכהן דאיסור לאוי הוא אבל מילה ופסח דכרת לא יטמא למ"מ קמ"ל עכ"ל הגמ'. ובתוס' שם ד"ה אחותו ל"ל כתבו וז"ל פי' דבשלמא לר"ע כיון דצריך קרא להיכא דאית בי' קדושת כ"ג והוא נזיר ולא אמר מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין ה"נ אצטריך קרא מיותר דאחותו שידחה מ"מ עשה דפסח ומילה אע"ג שיש בהן כרת אלא לר"י דאין לו חילוק בין חד לאו לשני לאוין הי' סבור נמי דאין לו חילוק בכרת ומשני דבהא ודאי מודה ר"י דסד"א כי שרא רחמנא למ"מ נזיר וכהן דאיסור לאו הוא כלומר לית בי' כרת אבל פסח ומילה דכרת אימא לא יטמא למ"מ קמ"ל עכ"ל. ונלענ"ד דהמקשן והתרצן דנזיר הנ"ל בהאי סברא פליגי דהמקשן ס"ל דריבוי הכמות שקול כאיכות וע"כ סובר דכי היכי דלית לי' לר' ישמעאל חילוק ריבוי הכמות ויליף תרי לאוי מחד לאו ה"ה דלית לי' חילוק האיכות ויש לו ללמוד גם כרת מלאו והתרצן ס"ל דאין ריבוי הכמות שקול כאיכות וע"כ נהי דילפי' תרי לאוי מחד לאו עכ"ז אין ללמוד כרת מלאו ודו"ק

ב) בש"ס זבחים פ"ט א' תנן השלמים קודמין לבכור מפני שהם טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ובגמ' שם ע"ב פריך אדרבה בכור קודם שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים ומשני אפ"ה מצות יתירות עדיפי עכ"ל הגמ'. ומבואר שאף שעצם קדושת הבכור גדולה יותר מפאת היותה מרחם ונאכל רק לכהנים עכ"ז ריבוי הכמות אשר בשלמים מסבת הרבה מצות המתקיימות בם מכריע מעלה איכותית של הבכור ודו"ק

ג) בש"ס יומא ל"ג א' מערכה גדולה קודמת למערכה שני' של קטורת מנלן דתניא היא העולה על מוקדה וגו' זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שני' של קטורת ואיפוך אנא מסתברא מערכה גדולה עדיפא שכן כפרתה מרובה (שעלי' מקטירים כל הקטרות חוץ מקטורת שבהיכל) אדרבה מערכה שני' עדיפא שכן מכניסין ממנה לפנים (ממנה חותין גחלים להכניס להיכל להקטיר עליהם קטורת) אפ"ה כפרתה מרובה עדיפא עכ"ל הגמ' ומבואר דריבוי הכמות דהקטרות שעל מערכה הגדולה מכריע מעלה איכותית דהקטרת הקטורת שעל מערכה שני' שהיא מעולה באיכותה יותר מפאת הייתה נעשית במקום המקודש יותר דהיינו בהיכל ודו"ק

ד) ביומא ב' ב' פריך דנילף ממילואים אאחד הרגלים דניבעי פרישה שבעה וז"ל הגמ' וכ"ת לא ידעינן הי מינייהו אי חג המצות הואיל ופתח בו הכתוב תחלה (שבכל מקום בכתוב הוזכר ראשונה לרגלים) אי חג הסוכות הואיל ומרובה מצותו (בסוכה ולולב וערבה וניסוך המים. רש"י) עכ"ל הגמ'. וק' דמדוע עדיף סוכות מפסח מפאת מרובה מצותו אדרבה הרי בפסח יש מצוה דכרת דהיא איסור אכילת חמץ ולמ"ד דאכילת פסחים מעכבא גם מצות אכילת פסח המתקיימת בפסח עונש ביטולה כרת משא"כ סוכות הרי אין בו מצוה שיהי' עונשה כרת ועל כרחך דריבוי הכמות עדיף מאיכות וע"כ סוכות דמרובה מצותו עדיף מפסח דאין מרובה במצות ואע"פ שמצותיו המועטות חמורות ממצות דסוכות ודו"ק

ה) בש"ס פסחים פ"ח ב' חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני ושם פ"ט א' פריך דנייתו מותר הפסח ויתנה כל אחד על שלו אם שלי בע"מ הי' ה"ז פסח ואם פסח הי' הרי זה כמות שהוא מותר הפסח וכו' ומשני דלא מצי למיעבד הכי משום סמיכה דפסח לא בעי סמיכה ואילו מותר בעי סמיכה (וא"א לסמוך על זה דשמא פסח הוא וקעביד עבודה בקדשים). ובתוס' שם ד"ה והני כתבו וז"ל ותימא וכי בשביל סמיכה דלא מעכבא יכנס לידי ספק כרת וי"ל דטוב שיודחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח עכ"ל ומוכח דסבירא להו ז"ל דריבוי הכמות מכריע את האיכות וע"כ ד' עשין דסמיכה עדיפי מחד עשה דכרת דאין לומר דכוונתם מפאת דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וע"כ אין אל השאר לבטל עשה דסמיכה מפאת ספק כרת של אותו שלא עשה הפסח עדיין דז"א דא"כ הי' ראוי להיות הדין כן גם בתערובות חד בחד ומדדייקי התוס' לכתוב תיבת רובם מוכח להדיא דטעמם מפאת דריבוי הכמות דסמיכה מכריע האיכות דכרת וז"פ

ו) באבות (פרק ג') והכל לפי רוב המעשה ופי' הרמב"ם שם דנתינת מאה פעמים צדקה אף שנותן בכל פעם רק פרוטה אחת שכרם גדול יותר מאם נותן לעני אחד בפעם אחת מאה פרוטות ואע"פ שנתינת מאה פרוטות כאחת היא התפעלות גדולה יותר של נדיבות לב עכ"ז ריבוי ההתפעלות עדיף מגודל ההתפעלות וכן הוא בכל המצות. וזהו שאמרו והכל לפי רוב המעשה ולא אמרו לפי גודל המעשה דמעשים מרובים קלים עדיפי ממעשה אחת גדולה עש"ה. ומבואר דריבוי הכמות מכריע את האיכות (ונהי דלפי הטעם שנתן הרמב"ם ז"ל שם בפירושו בזה אין ראי' עש"ה עכ"ז לסברת הר"ן הנ"ל הרי אין הכרח לטעמו של הרמב"ם ז"ל רק יש לפרש המשנה כפירושו ולא מטעמי' רק מטעמא דהר"ן ז"ל דריבוי הכמות עדיף מגודל האיכות וע"כ אמרו והכל לפי רוב המעשה ולא אמרו לפי גודל המעשה וז"פ]

ז) ברש"י יבמות (ל"ב ב') אהא דאמרי' התם לקוברו בין רשעים גמורים כ' וז"ל דתנן בסנהדרין שתי קברות היו מתוקנין לב"ד אחד לנהרגין ונחנקין ואחד לנסקלין ונשרפין והכי נמי אע"ג דהאי לאו מחייבי ב"ד הוא (דאיירי התם בבועל אשת אח שהיא אחות אשה דאאחע"א ועכ"ז חלו עליו תרי איסורי לענין לקוברו וכו') הואיל ועבד תרתי קברינן לי' גבי נסקלין ונשרפין עכ"ל. ומבואר דס"ל ז"ל דריבוי הכמות שקול כאיכות וע"כ תרי איסורי דהיינו חד כרת ואידך איסור בעלמא חמירי יחד כחד עבירת סקילה או שריפה וה"ז כסברת המקשן דנזיר מ"ח ב' אשר הבאנו לעיל אות א' דס"ל דתרי לאוין שקולים כחד כרת וסבור משום הכי דכי היכי דיליף ר' ישמעאל תרי לאוי מחד לאו ה"ה דיש לו ללמוד כרת מלאו וכנ"ל

ח) הנה כעין סברת רש"י יבמות הנ"ל מצאתי עוד בתוס' סנהדרין נ' א' דאהא דאמרי' התם