לקח טוב קמג

הפקר רק מדרבנן ולא מה"ת ובפי' הרא"ש שם כ' וז"ל הילכך עשאוהו הפקר דרבנן לפטרו מן המעשר ומיהו מדאוריתא מיחייב במעשר ונ"מ שצריך לעשר מיני' ובי' ולא ממקום אחר עליו דעשאוהו הפקר מדבריהם וכו' עכ"ל. והכוונה דכיון דמדרבנן הוא הפקר הרי מדרבנן הוא פטור ממעשר וע"כ כשמעשרין עליו ממקום אחר ה"ל מדרבנן מן החיוב על הפטור דתבואה האחרת הרי חייבת גם מדרבנן וכן להיפוך אם יעשר מזה על מקום אחר ה"ל מדרבנן מפטור על החיוב וע"כ צריך לעשר מיני' ובי'. ובחידושי שם הארכתי בזה בביאור הסוגי' דשם ועכ"פ מפורש דשייך גם דרבנן להקל לפטור ממעשר את מה שמה"ת חייב במעשר ומהני ההפקר דרבנן להיותו חייב במעשר מה"ת לבד ולא מדרבנן וה"ז היפוך סברתנו זאת דחכמים לא באו להקל כה"ג על ד"ת ודו"ק היטב. ויש לי להעיר עוד הרבה הרבה בעזה"י בענין ממ"נ בדרבנן הנ"ל ובאתי כעת רק בזה המעט: כלל יד. בענין שימוש בטומאה

בש"ס יבמות ל"ב ב' בע"מ ששימש בטומאה ר' חייא אמר חייב שתים בר קפרא אמר אינו חייב אלא אחת כו' וקמפרש שם ל"ג א' דקמיפלגי באיסור בת אחת ואליבא דר' יוסי וכגון דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' דה"ל בע"מ וטומאה בהדי הדדי עכ"ל הגמ' והנה דברי הגמ' לכאורה אינם מדוקדקים שהרי כוונת הגמ' הוא שהי' בע"מ מאז וגם נטמא קודם הבאת השערות ולא טבל עדיין וע"כ כשהביא אח"כ השערות חלו עליו איסור שימוש בע"מ ואיסור שימוש בטומאה כאחת וא"כ כיון דאיירי היכא דקדמה הטומאה להבאת השערות א"כ הל"ל כגון דאיטמי לי' ואייתי שתי שערות ומדוע אמר כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' וכנראה שרש"י בפירושו שם הוסיף עבור זה תיבת כלומר ע"ש ברש"י ד"ה בע"מ נמי כגון דאייתי ב' שערות ואיטמי לי' שכ' וז"ל כלומר דאיטמי קודם שהביא ב' שערות וכו' עכ"ל

והנה לולי פירש"י הנ"ל הי' אפשר לענ"ד לומר דדברי הגמ' מדוקדקים מאד וזה עפ"י מאי דאיתא בערכין ד"ג ע"א הכל מטמאין בטמא מת לאתויי מאי לאתויי קטן סד"א איש אשר יטמא ולא יתחטא (כתי') איש אין קטן לא קמ"ל ועל הנפשות אשר הי' שם (פי' דקמ"ל דגם קטן מקבל טומאת מת מדכתי' ועל הנפשות וגו' ותיבת נפשות גם קטן בכלל) אלא איש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת (דהאי קרא בנכנס למקדש טמא כתי' ומחייב לי' כרת ולהכי כתי' איש למעוטי קטן מכרת אם נכנס למקדש בטומאה) עכ"ל הגמ'. ובתוספי הרא"ש למסכת ערכין (הנדפסים בסוף המסכתא) כ' שם בד"ה איש למעוטי קטן מכרת וז"ל תימא מאי צריך למעוטי קטן פשיטא דפטור מכרת הוא דהא לאו בר עונשין הוא וכו' ויש מתרצים דמעטינן קרא אם נטמא בקטנות ונכנס למקדש בגדלות עכ"ל. ראה זה חדש הוא דקטן שנטמא בקטנות ונכנס אח"כ למקדש בגדלותו בטומאה זאת פטור מכרת דביאת מקדש וגזה"כ הוא ממיעוטא דתיבת איש. והנה נראה פשוט דלאו דוקא אביאת מקדש כ"א גם אשימוש בטומאה במקדש פטור בכה"ג דאל"כ יוקשה מש"ס שבועות י"ז א' דפריך דל"ל קרא לטמא ששימש דהוא במיתה ביד"ש תיפוק לי' דבלא"ה חייב כרת אביאת מקדש עש"ה. ואי איתא מאי קושי' הא איכא נפקותא לכהן שנטמא, בקטנותו ושימש אח"כ בגדלותו בטומאה זאת דמשום ביאת מקדש פטור ומשום שימוש בטומאה חייב ועל כרחך דגם אשימוש בטומאה פטור בכה"ג. וא"כ מעתה דברי הגמ' יבמות הנ"ל באים בדקדוק גדול דשפיר לא קאמר בגמ' כגון דאיטמי לי' ואייתי שתי שערות שהרי מפאת טומאה שקדמה להבאת השערות הרי פטור באמת על שימוש בטומאה כזאת וע"כ שפיר קאמר בגמ' כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' והכוונה באמת אהיכא דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' בשעת הבאת השערות ממש ומשכחת לה בפשיטות למ"ד דאפשר לצמצם ולמ"ד נמי דא"א לצמצם משכחת לה כגון דנוגע בטומאה בשהיית זמן מה ובתוך זמן הנגיעה הביא ב"ש דבשעת הבאת השערות נמי הרי נוגע בטומאה ומקבל אז טומאה מחדש (ולא שייך כאן שבע לי' טומאה כיון דהטומאה שהוא מקבל בשעת הבאת השערות חמורה מן הטומאה שקיבל לפני זה כיון דאטומאה שעם הבאת השערות הוא חייב אביאת מקדש ואשימוש בטומאה ואלו מפאת טומאה הקדומה פטור אביאה ואשימוש ובחמור על קל הא לא אמרי' סברא דשבע לי' טומאה וכמבואר במנחות כ"ד ב') וע"כ שפיר קאמר בגמ' כגון דאייתי ב' שערות ואיטמי לי' דרק אי מפרשינן דכונת הגמ' היא דקיבל טומאה לפני הבאת השערות אזי שפיר קשה דה"ל להקדים הטומאה להבאת השערות והל"ל כגון דאיטמי לי' ואייתי ב' שערות משא"כ עתה דאיירי היכא דהי' בב"א אין קושי' עוד מדוע לא הזכיר הטומאה תחלה כיון דלא איירי כלל היכא דקדמה הטומאה ובב"א הוא דאיירי וכיון דא"א להוציא ב' דברים כאחד ובהכרח הוצרך להזכיר אחד מהם תחלה וע"כ שפיר הקדים ג"כ זכרון השערות לזכרון הטומאה וגם הי' לו לנקוט כן בדיוק גדול דאלו הי' מקדים זכרון הטומאה לזכרון השערות והי' אומר כגון דאיטמי לי' ואייתי ב"ש הי' אפשר לטעות דאיירי היכא דהיתה קבלת הטומאה לפני הבאת השערות באמת ובשעת הבאת השערות חלו עליו שתיהן כאחת וכמו דמפרשינן דברי הגמ' בפשיטות כן גם עתה וכפירש"י הנ"ל. ואלו באמת לדעת היש מתרצים המובאים בתוספי הרא"ש הנ"ל הרי פטור בכה"ג לגמרי אשימוש בטומאה וכנ"ל וע"כ שפיר הקדימה הגמ' זכרון השערות לזכרון הטומאה ושפיר אמר כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' דעתה ממילא נבין דהכוונה היא היכא דאייתי ב"ש ואיטמי לי' באותה שעה שהרי לא נוכל לטעות דאיירי היכא דקדמה הטומאה דא"כ ה"ל להזכיר הטומאה תחלה וגם ודאי לא נטעה לומר דאיירי היכא דהביא ב"ש וקיבל טומאה אחרי הבאת השערות מדהקדים זכרון השערות לזכרון הטומאה דז"א דבכה"ג ודאי הא לא איירי דהא בכה"ג איננו איסור בת אחת כלל כיון שברגע הבאת השערות כבר חל עליו איסור שימוש במום ואלו איסור הטומאה אח"כ הוא דחל וע"כ א"א כלל לטעות לפרש כן ובהכרח נפרש איפוא כוונת הגמ' דאייתי ב"ש ואיטמי לי' באותה שעה וכמובן

והנה אכתי יש לשדות נרגא לכאורה בדברינו אלה ולומר דכיון דהך מיעוטא דאיש אשר יטמא ולא יתחטא בטומאת מת הוא דכתי' ע"כ אין ללמוד ממנו טומאות החמורות מטומאת מת וכגון טומאות היוצאות מגופו דחמירי מטומאת מת לענין טומאה הותרה בציבור וע' כלים פ"א דחשיב התנא כמה טומאות שהם למעלה מטומאת מת וא"כ קטן שנטמא בטומאה החמורה מט"מ ונכנס למקדש בגדלות או ששימש בטומאה זאת בגדלות שפיר ראוי שיהי' חייב כרת במזיד וחטאת בשוגג כיון דלית בי' מיעוטא וא"כ אכתי הרי תיקשי לכאורה מדוע הוצרך הש"ס יבמות הנ"ל למינקט גוונא דב"א הנ"ל הא הוי מצי למינקט הך משכחת היכא דנטמא