לקח טוב קלט

בש"ס עירובין דס"ז ע"ב ס"ל לר' הונא בר חיננא ולרבא דאסור לטלטל מן הים (שהוא כרמלית דאורייתא) לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה משום דהקרפף רשות היחיד הוא מה"ת ורבנן הוא דפבדוהו ככרמלית ואסרו לטלטל בתוכו יותר מד' וע"כ המטלטל מכרמלית לתוכו ה"ל מטלטל מכרמלית לרה"י דאסור ור' אשי נמי דפליג עלייהו התם ומתיר לטלטל מן הים לתוכו היינו רק מטעמא משום דאי אסרת לטלטולי מן הים לתוכו מפאת איסור טלטול מכרמלית לרה"י יחשבו העולם שהוא רה"י גמור גם מדרבנן ואתו למלטולי' בגופי' יותר מד' אבל לולי הגזירה הזאת הי' גם ר' אשי אוסר לטלטל מן הים לתוכו עש"ה א"כ גם כאן הרי יש סברא דממ"נ הנ"ל להתיר דמה"ת הקרפף הוא רה"י הרי מה"ת מותר לגמרי לטלטל מכרמלית לרה"י ולפי הדרבנן דאסרו לטלטל מכרמלית לרה"י הרי מדרבנן שוב הקרפף הוא ג"כ כרמלית מכרמלית לכרמלית הרי שרי לטלטולי ועל כרחך דלא אמרי' סברא דממ"נ הנ"ל ורק כיון דהקרפף הוא רה"י מה"ת ע"כ שפיר גם הוא בגזירת איסור טלטול דאסרו חכמים לטלטל מכרמלית לרה"י ושפיר אסור לטלטל מכרמלית לקרפף ואע"פ שמדרבנן גם הקרפף הוא כרמלית ודו"ק כי גם זו ראי' ברורה בס"ד דלא אמרי' סברא דממ"נ הנ"ל וגם שם שייכי ב' הטעמים הנ"ל וכמובן. ומדברי רש"י שם ד"ה הא יותר מבית סאתים מוכח דהסברא היא כטעם הא' הנ"ל דחכמים עשו דבריהם לחומרא ולא לקולא וע"כ כיון שהקרפף הוא רה"י מה"ת לכן נהי דרבנן עבדוהו ככרמלית היינו רק לחומרא שיהי' אסור לטלטל בתוכו יותר מד' אבל לא לקולא שיהי' מותר לטלטל בכרמלית גמור לתוכו עש"ה ותבין ובאתי רק להעיר

ה) בתוס' פסחים די"ד ע"ב ד"ה התם כתבו דמהא דס"ל לר"ע התם במשנה דמותר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא (היינו תרומה שיש בה טומאת שלישי מותר לטמאה באב הטומאה ולעשותה ראשון דאורייתא) אין ללמוד שיהי' מותר לטמא תרומה אסורה מדרבנן בשני לטומאה דרבנן וז"ל שם ואור"י דלא דמי דמקלקול דאורייתא שיכול לקלקלו עוד יותר אין ללמוד שיוכל לקלקל מקולקל דרבנן יותר אפי' בקלקול דרבנן עכ"ל. והנה לא כתבו ז"ל שום סברא בזה והסברא לכאורה נותנת להיפוך דכמו דמקולקל דאורייתא יכול להוסיף בו קלקול גדול יותר דאורייתא ה"נ כל דת"ר כעין דאורייתא תקון ושרי שפיר גם במקולקל דרבנן להוסיף קלקול גדול יותר דרבנן ונראה כונת התוס' דהא דמותר לקלקל מקולקל דאורייתא בקלקול גדול יותר י"ל דאין הטעם מפאת דאין זה נגד עשה דביעור דהגדלת קלקול לא חשיב קלקול דז"א דהגדלת קלקול שפיר חשיב קלקול ושפיר הוא נגד השימור והטעם רק דתרומה שהיא מקולקלת כבר מה"ת כגון שיש בה שלישי לטומאה אזי אין עלי' עוד עשה דשימור כלל דהתורה ציותה לשמור רק תרומה ראוי' דהיינו תרומה טהורה ומותרת באכילה אבל זו שהיא פסולה מה"ת הנה אין עלי' עשה דשימור כלל וכיון דאין חיוב לשמרה ממילא מותר להוסיף לה טומאה ולעשותה ג"כ ראשון. ולפי"ז היכא דיש בתרומה רק קלקול דרבנן דהיינו איסור דרבנן אי טומאה דרבנן א"כ מה"ת הרי יש על זאת בתרומה עשה דשימור עדיין וכיון דחייבין בשמירתה מה"ת ע"כ שפיר אסור להוסיף לה אפי' קלקול דרבנן כיון שמקלקלין אותה יותר בזה והרי זה נגד השימור והרי יש חיוב לשמרה מה"ת כנלענ"ד פשוט בכונת התוס' ומעתה הנה יש גם מדברי תוס' אלה ראי' ברורה דלא אמרי' ממ"נ כזה להתיר בדרבנן דכאן נמי הרי ראוי לומר דממ"נ מה"ת הרי אינו מקלקלה כלל שהרי הוא מוסיף רק קלקול דרבנן ומדרבנן הרי שוב כבר היא מקולקלת ואין עלי' עשה דשימור כלל ועכ"ז אין אומרים כן רק אומרים דכיון דמה"ת יש עלי' עשה דשימור ע"כ גם מדרבנן אסור לקלקלה טפי וכמו שתרומה שהיא טהורה לגמרי אסור לטמאה טומאה דרבנן אע"ג דהיא רק קלקול דרבנן וחשוב עובר מדרבנן אעשה דשימור ה"נ בתרומה זאת שיש עלי' עשה דשימור מה"ת ג"כ אסור לקלקלה בקלקול דרבנן יותר והטעם בזה הוא ג"כ כאחד מב' הטעמים הנ"ל דהיינו או שאנו אומרים דחכמים עשאו דבריהם רק להחמיר אבל לא להקל וע"כ זו התרומה שיש עלי' איסור דרבנן הנה האיסור ההוא הוא רק להחמיר שלא תתאכל התרומה אבל לא אמרו חכמים את האיסור ההוא להקל לענין שתסתלק מן התרומה העשה דשימור מדרבנן ואכתי שפיר יש על התרומה עשה דשימור גם מדרבנן וע"כ שפיר אסור להוסיף לה אפי' קלקול דרבנן מפאת העשה דשימור אשר ישנו עלי' גם מדרבנן. וכן י"ל ג"כ הטעם הב' הנ"ל דדברי חכמים הם מוסבים על הדאורייתא לא על הדרבנן וע"כ מה שחכמים אומרים שאסור לטמא תרומה בטומאות דדבריהם מפאת העשה דשימור אין דבריהם אלה מוסבים על הדרבנן כ"א על הדאורייתא וכך הם אומרים דתרומה שיש עלי' מה"ת עשה דשימור אסור לקלקלה בקלקולים דדבריהם וע"כ גם זו התרומה שיש עלי' עשה דשימור מה"ת שפיר אסור להוסיף לה קלקול גדול יותר אפי' דרבנן ואעפ"י שמדרבנן אין עלי' עשה דשימור ודו"ק היטב

ו) בח"א למהרש"א סנהדרין די"ט ע"ב ד"ה מלוה כ' בישוב קושית המפרשים דאיך נשא יעקב ב' אחיות והוא דבר שעתידה תורה לאסור וכ' וז"ל י"ל כי אי אפשר הי' לו ליעקב להנצל מאיסור ב' אחיות שעתידה תורה לאסור כי באמת רחל נתקדשה לו מן הדין בשכר שבע שנים כמ"ש הבה לי אשתי דהיינו שנתקדשה לי כבר והיא אשתי בשכר ז' שנים דאע"ג דהמקדש במלוה אינה מקודשת בשכר הנאת מחילת מלוה מקודשת כדאמרי' פ"ק דקידושין אך כיון שעדיין אז באמת לבני נח לא נאסרו ב' אחיות הרי גם לאה נתקדשה לו בביאה ולא ה"ל קידושי לאה קידושי טעות דיעקב ודאי לא היה עושה בעילתו בעילת זנות והשתא אף אם הי' מגרש אחת מהם לא היה יכול לקיים דבר שעתידה תורה לאסור ומה"ת איזה מהן שגירש ה"ל השני' אחות גרושתו כיון דבאמת שניהם היו מקודשות לו ושניהם ודאי לא הי' אפשר לו לגרש ודו"ק עכ"ל ז"ל. והנה גם על דבריו אלה יוקשה דשפיר הי' יכול יעקב לגרש את לאה ולקיים את רחל מטעם ממ"נ דלפי דין התורה הרי קידושי לאה לא תפסי כלל כיון דרחל היתה מקודשת לו מכבר וא"כ אין גירושי לאה גירושין ושפיר מותר ברחל שהרי אינה אחות גרושתו כלל ולפי דין הב"נ דתפסי קידושי לאה שוב לפי דין הב"נ הרי אחות גרושתו היתר הוא ועל כרחך דלא אמרי' ממ"נ כזה והרי דברי המהרש"א דומים ממש לכל הנך דוכתי דמייתינא דלא אמרי' ממ"נ כזה בדרבנן דה"נ דין ב"נ דהי' להאבות זה הרי הי' מעיקר הדין ונחשב זה כמו הדאורייתא בעלמא ומה שקיימו את התורה העתידה להנתן זה נחשב כמו דרבנן ועוד זוטר מדרבנן דהי' רק ממדת חסידות (זולת לדעות הסוברים דהאבות יצאו מכלל ב"נ מדינא בין להקל ובין להחמיר ודברי המהרש"א הרי אינם לפי הדעות הנ"ל וכמובן) וע"כ כמו דלא אמרי' בעלמא ממ"נ כזה בדרבנן כן כ' המהרש"א דאין אומרים כן במדת חסידות דאבות ושפיר היתה רחל אסורה ליעקב