לקח טוב קלז

פסול כלל והסכך עצמו הרי הוא שלו ומדוע לא יתקבל לרצון ודו"ק היטב כי סברא דקה ונכונה היא בעזה"י: כלל יג. בענין ממ"נ בדרבנן ומתוך הדברים יתבאר לך ענין הנושא הזה

בש"ס יבמות ד"כ ע"א במשנה כלל אמרו ביבמה כל שהיא איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה קדושה חולצת ולא מתייבמת אחותה שהיא יבמתה אי חולצת או מתייבמת (אחותה של ערוה כשהיא יבמתה כגון שנפלו לפניו שתי אחיות משני אחין והאחת אסורה לו משום ערוה כגון שהיא כלתו וכדומה אזי אחותה או חולצת או מתיבמת ואין בה משום איסור אחות זקוקתי דערוה לאו זקוקתו היא) איסור מצוה שניות מד"ס איסור קדושה אלמנה לכ"ג כו' ובגמ' שם אחותה שהיא יבמתה כו' אחותה דמאן אילימא דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמי' קמי' פגע באחות זקוקתו אלא אחותה דאיסור ערוה עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה דאחותה דשני' יבמה אסורה ליבם משום אחות זקוקתו כיון רהשניי רמי' קמי' מדאורייתא ואע"ג דכל עיקרו של איסור נישואי אחות זקוקה רק מדרבנן הוא וכמבואר ביבמות כ"ז ב' ועוד בכמה דוכתי וא"כ הי' ראוי לכאורה מסברא להתיר אחות השני' מטעם ממ"נ דמדאורייתא הרי מותר לישא אחות זקוקה ומדרבנן הרי איננה אחות זקוקה דמדרבנן הרי השני' כערוה ואינה זקוקה ועכ"ז אין אומרים כן רק אומרים דכיון דהשני' היא זקוקה מדאורייתא ע"כ ה"ל אחותה אחות זקוקה ואסורה מדרבנן ככל אחות זקוקה. והנה הטעם בזה י"ל בתרי גווני א) י"ל דחכמים עשו דבריהם רק להחמיר על ד"ת אבל לא להקל על ד"ת וע"כ נהי דגזרו על השניות משום ס"ל עריות עכ"ז רק להחמיר עשו כן שתהי' השני' אסורה מלהנשא אבל לא עשו דבריהם להקל לענין שאם נפלה שני' ליבום לא יהי' בה זיקת יבום מדרבנן כמו שאין זיקת יבום בערוה דאורייתא וע"כ חשובה השני' שפיר זקוקה ליבום גם מדרבנן וע"כ שפיר אחותה אסורה משום אחות זקוקתו. והא דקאמר בגמ' כיון דמדאורייתא רמי' קמי' וכו' אין הכונה דהשני' רק מדאורייתא רמי' קמי' ולא מדרבנן רק הכונה דכיון דמדאורייתא רמיא קמי' א"כ ודאי לא באו חכמים להקל על ד"ת ולומר דמדרבנן לא רמי' קמי' וע"כ גם מדרבנן רמי' קמי' ונמצא דפגע באחות זקוקתו. ב) י"ל דמילי דרבנן אינם מוסבים על הדרבנן כ"א על הדאורייתא הם מוסבים וע"כ כאשר אסרו חכמים נישואי אחות זקוקה לא הית' כונתם על אחותה של זקוקה שהיא זקוקה גם מדרבנן כ"א הית' כונתם על אחותה של זקוקה מה"ת וע"כ גם השני' אפי' אי נימא דמדרבנן אינה זקוקה עכ"ז מדאורייתא הרי היא זקוקה וע"כ שפיר הוי אחותה בכלל איסור אחות זקוקה ושפיר נאמר גם עלי' איסור זה ודו"ק

והנה ביבמות כ"ו א' במשנה נשנה ג"כ דין זה שאם נפלו לפניו ב' אחיות מב' אחין והאחת איסור מצוה אזי גם שני' חולצת ולא מתייבמת ובגמ' שם כ"ח ב' קאמר דהרבותא היא דסד"א דליקום איסור מצוה במקום איסור ערוה ותתייבם (אחותה) קמ"ל ופריך ותתייבם (בתמי') כיון דמדאורייתא רמי' קמי' קפגע זקוקתו ומשני סד"א משום מצוה עבוד רבנן קמ"ל עכ"ל הגמ' ומבואר בזה שאין שום ה"א כלל לומר סברא דממ"נ הנ"ל להתיר אחותה ולא הוצרכה המשנה כלל להודיענו זאת וכדפריך דמאי ה"א דתתייבם הא כיון דמדאורייתא רמיא קמי' וכו' והתרצן תי' רק דכיון דיש באחותה מצות יבום מה"ת ע"כ ה"א שמשום ביטול המצוה עבוד רבנן איסור מצוה כאיסור ערוה כדי שתתקיים מצות יבום באחותה וכפירש"י שם עש"ה משא"כ היכא דאין שם ביטול מצוה אזי פשוט גם להתרצן דלא אמרי' ממ"נ כזה להתיר בדרבנן. והנה מסוגי' דיבמות כ"ח ב' הנ"ל מוכח לכאורה דהא דלא אמרינן ממ"נ הזה הוא מטעם הא' הנ"ל דלא עשו חכמים דבריהם להקל ואין לשני' קולא דערוה שלא תוזקק ליבם מדרבנן רק גם מדרבנן היא זקוקה וע"כ שפיר הוי אחותה אחות זקוקה דאי כטעם הב' הנ"ל א"כ מה זה שאמר דסד"א דליקום איסור מצוה במקום איסור ערוה ומה בכך דיוחשב כאיסור ערוה הרי סוף סוף אפשר להיותה רק ערוה דרבנן וא"כ סוף סוף הרי מה"ת היא זקוקה ליבום וא"כ שפיר אחותה היא אחות זקוקה כיון דאיסור אחות זקוקה דאמור רבנן על הדאורייתא הוא מוסב לפי הטעם הב' הנ"ל ועל כרחך לומר דאין הדבר כן רק דמילי דרבנן הם נאמרים גם לפי הדרבנן וקאי איסור אחות זקוקה רק על אשה הזקוקה גם מדרבנן ורק דשני' גם מדרבנן היא זקוקה דלא עשוה חכמים ערוה כ"א להחמיר אבל לא להקל שלא יהי' בה זיקת יבום וכטעם הא' הנ"ל וע"כ שפיר קאמר דסד"א דליקום איסור מצוה במקום איסור ערוה ותתייבם אחותה והיינו דסד"א דתהי' לגמרי מדרבנן כערוה דאורייתא ויהיו בה גם הקולות דערוה ולא תהי' זקוקה מדרבנן וממילא תישתרי אחותה. ואולם י"ל דזהו באמת מה שהשיב המקשן ותתייבם כיון דמדאורייתא רמי' קמי' פגע באחות זקוקתו והכונה דאפי' יהיבנא לך דסד"א דתיקום במקום איסור ערוה ושיש ה"א לומר שהיא כערוה לגמרי מדרבנן גם להקל עכ"ז מה בכך דמדרבנן אינה זקוקה הרי סוף סוף מדאורייתא הא רמי' קמי' והרי היא זקוקה מה"ת וא"כ אכתי שפיר אחותה אחות זקוקתו היא דמילי דרבנן הרי על הדאורייתא הם מוסבים. וע"ז תי' התרצן דסד"א דמשום מצוה עבוד רבנן והכונה נראה דאע"ג דשאר אחיות הזקוקות אסרו חכמים לייבם אפי' אחת מהן משום אחות זקוקתו ולא השגיחו על ביטול מצות יבום עכ"ז כאן דאין האיסור לפי הדרבנן כ"א לפי הדאורייתא לבד ע"כ קלוש הוא מאיסור שאר אחות זקוקה דכיון דכל עיקר האיסור דאחות זקוקה הוא מדרבנן ע"כ גם מילי דרבנן חשובי כאן לעשות קולא ושפיר האיסור קיל עכ"פ מאיסור שאר אחות זקוקה שהזקוקה היא זקוקה גם מדרבנן וע"כ שפיר ה"א שהתירו חכמים כאן את האיסור ולא העמידו דבריהם במקום מצות יבום אעפ"י שלא עשו כן בעלמא כיון דכאן האיסור קיל טפי מבעלמא כנלענ"ד ביאור דברי הגמ' ורש"י שם עש"ה ותבין ואולם לולי פירש"י שם דפי' דהאי משום מצוה עבוד רבנן דקאמר הכונה היא אמצות יבום דאחותה של שני' וכנ"ל הי' אפשר לפרש עוד בכונת הגמ' לפי הטעם הא' הנ"ל דהא דלא אמרינן כאן ממ"נ להתיר הוא משום דחכמים עשו דבריהם רק לחומרא ולא לקולא וחשובה השני' זקוקה גם מדרבנן וכנ"ל וא"כ פשוט לפי"ז דלא עשו חכמים דבריהם כאן כדאורייתא ממש דהא בדאורייתא אין לחלק בין לקולא ולחומרא וכמבואר בתוס' חולין (ד"י ע"ב) ד"ה אלא והארכתי בזה במ"א. וא"כ לכאורה הא הוי כאן תרתי דסתרי כיון דהשני' מה"ת זקוקה ליבום ואסרו חכמים לייבמה עבור איסור השני' שבה וכבר