לקח טוב קלו

בפועל תחת הפי תקרה אזי אין אומרים פי תקרה יורד וכו' מפאת דאין סתימת הפי תקרה ניכרת הנה י"ל כן עוד בפשיטות טפי דסתימת פ"ת שייך רק כשהחלל שתחתיו פנוי להסתם משא"כ כשהוא סתום בלא"ה בפועל ממחיצה שבו שוב לא שייך בו סתימת הירידה דפי תקרה כלל שהרי סתום הוא ואין שם חלל לשירד הפי תקרה לתוכו לסותמו ועוד דסתימת דפ"ת הרי הוא אך סתימה במובן השכל דחושבין ורואין כאלו הוא סתום וע"כ י"ל דסתימה זאת בטילה לגבי סתימה גמורה בפועל ואין שם עוד סתימת פ"ת כלל אם יש שם סתימה בפועל ואין להאריך]

ואולם באמת נבוך אני בענין פסול גזול בדפנות דנהי דמש"ס סוכה ל"א א' הנ"ל דאמר דמסכך ברה"ר אית בי' פסול סוכה גזולה אי קרקע נגזלת ופשוט דה"ה בדפנות גזולים וכנ"ל עכ"ז הדבר צע"ג באמת דמאי שנא פסול גזול יותר משארי פסולים דאינן פוסלין בדפנות וכמבואר בסוכה י"ב א' במשנה וכולן כשירין לדפנות וברש"י דכל הפסולין ששנינו בסכך כשירין לדפנות דכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות מיתורא דקרא ילפי' ולא ממשמעותא הלכך סוכות תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי עכ"ל. וא"כ ה"נ קרא דחג הסכות תעשה לך דדרשי' לך למעוטי גזולה נמי ראוי לומר דקאי רק אסכך ולא אדפנות ותדע דהא מתיבת תעשה ממעטינן מן העשוי ואעפ"כ בדפנות אינו פוסל מן העשוי וכמשנה סוכה י"ב א' הנ"ל ע"ש בגמ' וא"כ כי היכי דתיבת תעשה לא קאי אדפנות ה"ה דתיבת לך דבתרי' לא קאי אדפנות. ועוד יותר מזה קשה דהא ב"ש דרשי לך לשם חובך וכמבואר בסוכה ט' א' ואעפ"כ מודי ב"ש דלא בעינן דפנות לשמן ובסכך הוא דבעי' שיסכך לשם סוכה וכמבואר במשנה סוכה ט"ו א' בש"א מפקפק וכו' ע"ש וא"כ ה"נ לדידן דדרשינן לך למעוטי גזולה פשוט דלא קאי תיבת לך אדפנות כ"א אסכך. ועיינתי בס' כפות תמרים בסוכה ל"א א' שם וראיתי שכ' וז"ל ולכאורה הי' נראה לתרץ בזה דעד כאן לא פסיל רחמנא סוכה גזולה אלא בענין הסכך דמאי דכתי' חג הסוכות תעשה לך פירוש סוכה הוא הסכך ובסכך הוא דהקפיד הכתוב שלא יהי' גזול לא בקרקעית הסוכה אבל זה אי אפשר דהא קתני בבריתא והמסכך ברה"ר דקרקע לאו דידי' אלמא דסוכה גזולה הוי בין בסכך ובקרקעות והוא הדין בדפנות עכ"ל בענין זה. ולחומר הנושא י"ל לענ"ד דנהי דחכמים פירשו קרא דחג הסכות תעשה לך דקאי אעשיית הסוכה עכ"ז לא באו להוציא קרא מפשוטו דקאי אקיום מצות ישיבת סוכה ומצאתי כן בשו"ת ח"ס חיו"ד סוף סי' רע"א שכ' בהסברת דעת הר"ם דנשים פסולות לעשות ציצית אף ע"ג דסוכות גנב"ך כשיר' וז"ל דס"ל להר"ם כדעת הר"י שבמרדכי כו' דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כו' והשתא לא תיקשי מסוכה דכתי' בסוכות תשבו ואין העשי' המצוה והא דכתי' חג הסכות תעשה העשי' קאי אחג ולא אסוכה ולא נעלמו ממני דברי הש"ס תעשה לך לשם חובך מ"מ לא משמע פשטא דקרא דקאי אסוכה כמו בציצית כו' עכ"ל. הרי דמקיימינן גם פשטא דקרא דקאי אעשיית חג הסכות דהוא בקיום מצות ישיבת סוכה דהיא עיקר עשיית חג הסכות דההמנע ממלאכה ושאר מצות החג אין מורים על היות החג חג הסכות ואף גם אי קאי על כל מצות החג עכ"ז מכללם ובראשם ודאי היא מצות ישיבת סוכה בכונת הכתוב] וע"כ כיון דמפרשינן לך למעוטי גזולה לכן בעי' ג"כ שהישיבה עצמה לא תהי' ישיבה של גזל וע"כ אם הקרקע גזולה דאז הישיבה שהוא יושב בסוכה היא עצמה גזל היא כיון שדורס הוא או הדבר אשר הוא יושב עליו על קרקע חבירו בגזל ולא שייך כאן הא דדריסת הרגל לא קפדי אינשי דכאן דגזל את הקרקע אזי גם דריסת הרגל אסור כמבואר ברמב"ם ה' גזילה ואבידה פ"ה ה"ב ובח"מ סי' שס"ט סעי' ב' גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים עש"ה. ומה גם דכאן איננו דריסת הרגל דרך ארעי לבד כ"א היא ישיבה קבועה ז' ימים על קרקע שאינה שלו ובכה"ג ודאי דקפדי אינשי וז"פ] וע"כ שפיר אימעטא מתיבת לך. ולפי"ז י"ל דבדפנות גזולים שפיר אין פסול כלל כיון שיושב על קרקע של עצמו ואין הישיבה גזל ורק הדפנות הוא דגזל ובגוף הדפנות שפיר אין גזול פוסל דלך קאי רק אסכך:

או אישיבה וכנ"ל ואם נאמר כן אזי בטל תירוצנו על קושית התוס' סוכה ט' א' הנ"ל וכמובן

ואמנם נראה דגם אם נאמר כן יש לתרץ קושית תוס' הנ"ל בהצעת סברת המנחת חינוך ז"ל הבאתי' לעיל אות ג' דכ' דמהב"ע איננו פסול עצמותי ולא חשוב לולב גזול כלולב שנפרצו עליו וכדומה רק שפיר לולב כשר הוא ושפיר נחשב שעשה מעשה לקיחת לולב שציותה תורה אלא שא"א שתהי' מעשהו לרצון כיון שבא בעביר'. ולפי"ז נראה לפי דעת הרא"ש הנ"ל דהדפנות אינם החפץ של מצוה כ"א הסכך לבד הוא דהוי החפץ של מצוה ומובן ממילא דלפי סברא זאת אין הדפנות צריכים להיות לרצון כלל כיון שאינם החפץ של מצוה ואינם הנרצה והמבוקש בהמצוה ולפי"ז נראה דאכתי יש נפקותא בקרא דלך לפי המבואר בסוכה כ"א ב' במשנה הסומך סוכתו בכרעי המטה כשיר' ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה והלכתא כוותי' דר"י וכמבואר בסי' תר"ל. והנה בגמ' שם יש מאן דאמר דטעמא דר"י מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה וברש"י כ' וז"ל ואעפ"י שלא למדנו פסול אלא לסכך הואיל ועקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאלו סיכך בדבר המקבל טומאה עכ"ל ומוכח דסברא אלימתא היא ופסולא דאורייתא היא דמעמיד חשוב כגוף הדבר והוי פסול שהוא במעמיד כאלו הי' בסכך עצמו וכן משמעות דברי הרמב"ן במלחמות שם [וע' ריש סוכה מבוי דאורייתא תני פסולה וכו' וע' ר"ה י"ט א' ושבת ס' א' הכל הולך אחר המעמיד ובמ"א הארכתי]. ומעתה נראה דיש נפקותא להיכא דסמך הסכך בדבר הגזול דהשתא דכתי' לך בהדיא למעוטי גזולה ה"ל גזול פיסול עצמותי כדבר המקבל טומאה וכדומה וא"כ שפיר הסוכה פסולה דכיון דסמך הסכך בדבר הפסול ה"ל כאלו סיכך בסכך פסול ואיננה סוכה שציותה תורה רק בית בעלמא משא"כ אלו לא הי' נאמר לך א"כ אז הרי לא הי' גזול פסול כלל והי' מסכך בסכך גזול שפיר חשוב סכך כשר אלא שלא הי' הסכך מתקבל לרצון כיון שהוא גזול א"כ ממילא היכא דהסכך באמת אינו גזול כ"א שסמך אותו בדבר הגזול דמה שהוא סומך את הסכך הרי איננו החפץ של מצוה בעצם דעצמיות החפץ של מצוה הרי הוא רק הסכך לבד אלא דאנו אומרים דאם סומך את הסכך בדבר הפסול אזי נחשב כאלו הי' זה הפסול בסכך עצמו מפאת שיש הפסול הזה במעמיד של הסכך וע"כ זה שייך רק בפסול עצמותי אם ישנו במעמיד כדבר המקבל טומאה וכדומה משא"כ גזול דאינו פסול כלל אלא דאינו מתקבל לרצון כיון שבא בעביר' א"כ עתה שהגזל הוא רק בדבר המעמיד שאיננו החפץ של מצוה וא"צ להיות לרצון כלל א"כ הרי אין כאן התחלת