לקח טוב קלה

וכו' ולכך אמרו דאתי עשה ודחי ל"ת וכו' עכ"ל. ולפי"ז נראה בהצעת דברי הש"ס סוטה דל"א ע"א גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור (העושה מיראה זכותו תלוי לדורותיו להגן עליהם עד אלף דור) וזה תלוי לאלפים דור (העושה מאהבה זכותו תלוי לאלפים דור וכו') ויליף לי' התם מקרא ע"ש. ומבואר איפוא בזה דמעלת האהבה היא כפולה ממעלת היראה שהרי האהבה תלוי' לאלפים והיראה רק לאלף שהוא חצי אלפים וא"כ מובן ממילא דמדריגת וערך עשה אחת דהיא עבודה מאהבה היא כמדריגת וערך ב' לאוין דהם עבודה מיראה. וא"כ שפיר כ' הכריתות דאין עשה אחת דוחה ב' לאוין דכיון דערך הלאוין שוה לערך העשה א"כ שוב מאי אולמי' דעשה על הלאוין ושוא"ת עדיף וכנודע משא"כ אם הנדחה הוא רק לאו ועוד איסור ח"ש שיש בו רק מקצת ענין איסור ואין בו ענין איסור בשלימות וכמבואר אצלי בסוגי' דח"ש וא"כ שוב שפיר העשה עדיפא מינייהו כיון דמדריגת וערך עשה היא כמדריגת ב' איסורין בשלימות וא"כ שפיר הם נדחים מפני עשה. וקמו איפוא דברינו דאין כאן חשש דשמא יתר משהו שהרי גם המשהו היתר ראוי שיודחה מפני העשה וא"כ שוב יש כאן ב' צדדים להיתר דהיינו צד הצמצום וצד היתר משהו ונשאר רק צד אחד לאיסור דהיינו צד הפחות משהו וא"כ שוב אזלינן בתר רובא ושרי ושפיר עדל"ת

ואמנם הרמב"ן ז"ל הנ"ל הרי דורש טעמא דקרא והרי קיי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא ואין לנו רק גוף הדין הנאמר בתורה בכלאים בציצית דעדל"ת וא"כ כיון ששם הוא רק לאו אחד שפיר אין לנו לומר יותר מזה ושפיר לאו ועוד איסור ח"ש אין ראוי שיודחו מפני עשה וכנ"ל. ואולם ברייתא דפסחים הנ"ל הרי מוקמינן לה אליבא דר"ש ור"ש הא ס"ל בסנהדרין (כ"א א') ובכמה דוכתי דדרשינן טעמא דקרא וא"כ לר"ש לטעמי' שוב שפיר אמרי' כאן עדל"ת ושפיר לא הוי מהב"ע ושפיר הוצרך לילפותא מקרא משא"כ לפי ההלכה דקיי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא א"כ שפיר כ' הרמב"ם ז"ל לפסול מצה של טבל מטעמא דמהב"ע ודו"ק

ו) נלענ"ד עוד בישוב קושית התוס' סוכה ט' א' דל"ל בסוכה לך למעוטי גזולה ת"ל דה"ל מהב"ע ונראה לפי המבואר בסוכה (ל"א א') דמסכך ברה"ר חשיב סוכה גזולה לפסול אי לאו משום דקרקע אינה נגזלת ע"ש. ומבואר בזה דפסול גזול בסוכה הוי גם בקרקע (ופשוט דה"ה בדפנות) ולאו דוקא בסכך וע"כ נראה דזהו רק השתא דכתי' לך ומצינן למיפרש דקאי על כל הסוכה ואפי' אדפנות ואקרקע משא"כ טעמא דמהב"ע נראה דלא שייך בדפנות ובקרקע לפמ"ש הריטב"א בסוכה ל"א א' שם דבתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו לא שייך מהב"ע כיון דקרקע אינה נגזלת ולא יצאה הסוכה מרשות בעלי' ולא נעשית העבירה בחפץ המצוה ורק האדם הוא העובר בתקפו את חבירו והוציאו מסוכתו וע"כ לא שייך מהב"ע והא למה זה דומה לאוכל חלב ויושב בסוכה דיצא עש"ה דיוצא שם מדבריו כלל זה דכל שלא נעשית העבירה בעצם החפץ של המצוה לית ב' משום מהב"ע. והנה הרא"ש פ"ק דסוכה סי' י"ג כ' דרק הסכך דסוכה הוא דאית בי' איסור מוקצה מחמת מצוה משא"כ הדפנות לית בהו משום מוקצה למצוה עכ"ה והטעם פשוט דס"ל דחפץ המצוה בסוכה הוא רק הסכך דכל סכה הכתוב בקרא אסכך הוא דקאי ולא אדפנות וכמבואר ברש"י סוכה י"ב א' ד"ה כשירין לדפנות וא"כ כיון שהדפנות, אינם החפץ של מצוה א"כ שוב לא שייך בהו מהב"ע וא"כ שפיר צריך קרא דלך לדפנות גזולים וכמובן

ואולם לדעת הרמב"ם פ"ו מה' סוכה הט"ו המובאה ברא"ש שם דגם עצי הדפנות אסורים כל שבעה ע"ש א"כ מבואר דדעת הרמב"ם היא להיפוך דגם דפנות דסוכה הם חפץ של מצוה וא"כ שייך שפיר גם בדפנות פסולא דמהב"ע. ואולם י"ל דאפי' אם הדפנות אינם החפץ של המצוה עכ"ז כיון דהסכך איננו מצוה כ"א כאשר יש דפנות א"כ הדפנות עכ"פ מכשירי מצוה נינהו ושפיר יש לאסרם מכח מוקצה למצוה כיון שהקצה אותם להיותם הכשר מצוה והרי הם כמו נוי סוכה דג"כ אסור משום מוקצה ואע"ג דאין הנוי עצם החפץ של מצוה כ"א דבר מבחוץ המוקצה אל המצוה וע"כ נהי דס"ל להרמב"ם ז"ל דשייך מוקצה מחמת מצוה בדפנות עכ"ז פסולא דמהב"ע דהוא רק אם נעשית העבירה בעצם חפץ המצוה ע"כ שפיר שייך זה רק בסכך ולא בדפנות וכמובן. ואמנם מדברי התוס' בראש השנה כ"ח ב' ד"ה ומנא מוכח דסבירא להו ז"ל דגם הדפנות הם החפץ של מצוה בעצם וז"ל שם ומסוכה אין להביא ראי' כאן מה שאין עובר (על בל תוסיף) בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרי' ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח וכו' עכ"ל. ומוכח להדיא דגם הדפנות הם החפץ של מצוה דאל"כ מאי הוספה על המצוה שייך בדפנות והרי התורה אסרה רק להוסיף על המצוה והדפנות הרי אינם המצוה ודו"ק

ואמנם גם אם נאמר דגם הדפנות הוי חפץ דמצוה יש ליישב קושית התוס' סוכה ט' א' הנ"ל דל"ל לך וכו' וי"ל דיש נפקותא למ"ד בסוכה (י"ח א') דסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין כשירה מטעמא דפי תקרה יורד וסותם. והנה שם בסוכה (ד' ב') איתא היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד וכו' סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א"ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא ובתוס' שם ד"ה סבר וז"ל ולא דמי לסיכך ע"ג אכסדרה שאין לה פצימין דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות עכ"ל. ולפי"ז נראה דהא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם היינו רק אם אין שם מחיצה כלל תחת הפי תקרה וירידת הפי תקרה דחזינן לפי תקרה כאלו יורד וסותם היא היא המחיצה משא"כ היכא דיש מחיצה באמת ובפועל תחת הפי תקרה אז שוב לא שייך לומר פי תקרה יורד וסותם שהרי אז אין סתימת הפי תקרה ניכרת כלל שהרי ענין ההיכר הוא רק לפני הרואה ובני אדם הרואים פשיטא דלא יחשבו כלל מסתימת הפי תקרה אם יש שם מחיצה בפועל וא"כ הא איכא נפקותא אם סיכך ע"ג אכסדרה הנ"ל ותחת הפ"ת עשה מחיצה גזולה דמשום לך שפיר פסול כיון דבאמת הרי אין אומרים כאן פ"ת יורד וסותם משא"כ מהב"ע לא הוי שהרי אפשר למצוה בלי עבירה שהרי אלו לא עבר ועשה מחיצה מגזל שוב הרי היינו אומרים פ"ת וכו' והיתה הסוכה כשירה בלא"ה וא"כ בכה"ג הא לא חשיב מהב"ע וכמ"ש התוס' והמפרשים ריש לולב הגזול ע"ש. ועי"ל יותר דאפי' למ"ד בסוכה י"ח א' דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם עכ"ז הרי מבואר שם י"ט א' הטעם דהוא משום דהני מחיצות לאכסדרה הוא דעבידי ע"ש וא"כ הדבר תלוי אך בכונתו ואלו כוון בעשותו תקרת האכסדרה לעשותה לשם מחיצת הסוכה היתה מועלת וא"כ אכתי שפיר הרי הי' אפשר למצוה בלי עבירה שהרי הי' אפשר לו לכוון בתקרה לשם מחיצת סוכה והייתי אומר אז פי תקרה יורד וסותם ולא הי' צריך אז למחיצה הגזולה וא"כ שוב הא לא הוי מהב"ע וכעין זה כ' הפנ"י ריש לולב הגזול ויש לחלק ובאתי רק להעיר. [ודע דמ"ש דאם יש מחיצה