לקח טוב קל

טומאה וא"כ כיון שיש פסול במיעוט ה"ל המיעוט כעץ בעלמא ולא כלולב וסכך של מצוה וא"כ ה"ל כאלו המיעוט חסר ובכה"ג הרי לא אמרינן רובו ככולו ודו"ק היטב

ודע דגוף הך סברא דבמיעוט חסר לא אמרי' רובו ככולו מצאתי להיפוך ברש"י נזיר דנ"א ע"ב דאהא דאמרינן התם בעי רבא נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירין לה והא חסר או דילמא ברי' גמירין לה והאיכא וברש"י וז"ל נמלה שחסרה כל שהוא ואכלה מהו שיעור נמלה שלימה גמירי לה דכי אכיל חייב ואלו היכא דחסרה הוי פטור א"ד ברי' גמירי לה דכי אכיל ברי' מיחייב וכי חסרה נמי חייב דהאיכא ברי' ואמרינן רובו ככולו עכ"ל הרי דכ' להדיא סברא דרובו ככולו גם כשהמיעוט חסר וכן נראה ג"כ דעת השערי דורא הובא בב"י ליו"ד סי' ק"א שכ' וז"ל וי"מ דאם רוב הדג טמא שלם חשיב ברי' וכן משמע בפ"ז דנזיר גבי נמלה דרובו ככולו עכ"ל הרי שגם הוא ז"ל הי' מפרש הך דנזיר משום רובו ככולו אע"ג דבנזיר שם איירי בחסר וכמפורש בש"ס נמלה שחסרה מהו וכו'. והנה עיינתי וראיתי עוד דדבר זה אי אמרינן רובו ככולו במיעוט חסר הוא מחלוקת רש"י ותוס' בהוריות ד"ד ע"ב דתנן שם במשנה הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם או שלא הי' מופלא של ב"ד שם וכו' וברש"י או שלא הי' מופלא של ב"ד שם אע"ג דלא הוי מסנהדרין עצמם דאלו הוי מסנהדרין עצמם אפי' אם קטן שבכולן לא הי' שם לא הוי הוראה כדאמר לעיל (ד"ג ע"ב) מואם כל עדת איתא לכולי סנהדרי הוי הוראה ואי לא לא עכ"ל. וכונתו להא דאמרינן לעיל שם ג' ב' א"ר יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר אם כל עדת ישראל וכו' א"ר הונא ברי' דר"י ה"נ מסתברא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתי' כל העדה הואיל וכך אפי' הן מאה וכו' מתיב ר' משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א ברבי צדוק שהי' אומרים אין גוזרין גזיר' על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה וא"ר אדא בר אבא מאי קרא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו והא הכא דכתי' הגוי כולו ורובא ככולא דמי תיובתא דר' יונתן תיובתא ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא כולם הוי הוראה ואי לא לא הוי הוראה עכ"ל הגמ'. ומבואר בדברי הגמ' ורש"י אלה דבמיעוט חסר לא אמרי' רובו ככולו ואולם בתוס' שם ד' ב' ד"ה או שלא הי' מופלא של ב"ד שם כתבו וז"ל פירש"י ולא הי' במנין דאל"כ אפילו קטן שבהם נמי כדאמרי' לעיל שיהיו כולן בהוראה וקשה דהא איתותב לעיל עכ"ל. ובהג"ה שם כתוב נ"ל דצריכין לומר דלפני התוס' לא הי' כתוב לעיל הא דמסיק ואלא מאי כל עדת דאמר רחמנא וכו' עכ"ל. ועכ"פ מפורש דדעת התוס' הוא דאפי' במיעוט חסר ג"כ אמרי' רובו ככולו והך דלא הי' מופלא של ב"ד שם איירי שפיר אפי' אם הוא מן המנין דעכ"ז רק ע"י המופלא של ב"ד אם אינו שם ההוראה מתבטלת משא"כ אחר מן הסנהדרין אעפ"י שאינו שם אין ההוראה מתבטלת ואמרינן רובו ככולו ולפי"ז יהי' ראי' מזה לדברי האומר דפירוש נזיר אינו מרש"י כיון דבפירוש נזיר הנ"ל מבואר דאפי' בחסר אמרינן רובו ככולו ואלו ברש"י הוריות הנ"ל מבואר להיפוך. ואולם אחרי העיון נראה דגם לרש"י הוריות הנ"ל אמרינן גם במיעוט חסר סברא דרובו ככולו דהא גם לגירסת רש"י הנ"ל דמסיק ואלא מאי כל עדת דאמר רחמנא אי איתא לכולה סנהדרין הוי הוראה כו' הרי רק מדהוי מצי למיכתב ואם עדת ישראל ישגו וכתי' ואם כל עדת הוא דילפינן דבעי' שיהי' שם כל המנין משא"כ אלו הי' כתוב עדת לבד היינו אומרים רובו ככולו והי' די בהיות שם רוב המנין וא"כ בעלמא היכא דהוזכר גוף הדבר לבד ולא נאמר תיבת כל שפיר אמרי' רובו ככולו גם כשהמיעוט חסר וצ"ע

ודע דאי נימא דבמיעוט חסר לא אמרי' רובו ככולו יש להסתפק היכא דהמיעוט כאן אלא שאינו מחובר עם הרוב אי הוי כמיעוט חסר או לא. וע' חולין ס"ח ב' הוציא עובר את ידו וחתכה וחזר והוציא את ידו וחתכה עד שהשלימו לרובו מהו מי אמרי' הא נפק לי' רובא (ואמרינן רובו ככולו ע"ש בחולין ע' א' וחשיב גם המיעוט שבפנים כילוד ולא מהני לי' תו שחיטת אמו) א"ד רובא בבת אחת בעי' עכ"ל הגמ' ומוכח להדיא דאמרי' רובו ככולו גם כשאין המיעוט מחובר עם הרוב ויש לעיין עוד בזה ביבמות ק"ג ב' ברש"י ד"ה מאי לאו מוחלטת ובמהרש"א שם ובתוספתא פ"ז דנגעים הובאה בר"ש נגעים פי"ג מ"ח בענין פלוגתא דר' נחמי' ורבנן דשם עש"ה ואכ"מ להאריך בזה

ד) בגיטין דל"ח ע"ב גופא א"ר יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לביהכ"נ ולא מצא עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני ע"כ. והקשו המפרשים דבברכות (מ"ז ב') מייתי נמי הא דר"א ופריך והיכי עביד הכי והא"ר יהודה המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומשני מצוה שאני ופריך והא מהב"ע היא ומשני מצוה דרבים שאני ע"כ. וא"כ קשה דמדוע לא פריך גם בהך דגיטין והא מהב"ע היא. ונראה ליישב דלכאורה קשה דמאי פריך הש"ס דהא מהב"ע היא הא שמואל ס"ל ריש לולב הגזול דלא חיישי' כלל למהב"ע ביו"ט ב' דרבנן ואפי' ר' יוחנן דפליג עלי' שם עכ"ז הא פליג רק ביו"ט ב' דרבנן דיש לו עיקר בדאורייתא וסובר דתיקנוהו בזה כעין יו"ט א' דאורייתא עש"ה בתוס' משא"כ בתפלה דכל עיקר המצוה רק דרבנן ואין לה עיקר בדאורייתא א"כ מנא לן דמהב"ע פוסלת כלל ומאי פריך. ואולם לדעת הרמב"ם ז"ל בספר המצות ובס' היד דתפלה מ"ע מה"ת היא מקרא דולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה עש"ה ניחא דנהי נמי דמצות תפלה בעשרה הוי רק דרבנן עכ"ז כיון דמצות תפלה גופה מה"ת וחכמים הוסיפו פרט בהדאורייתא ואמרו שהתפלה צריכה להיות בעשרה ע"כ גם בפרט הזה דרבנן שפיר פוסל מהב"ע ועדיף עוד מיו"ט ב' דרבנן כיון דכאן הדרבנן הוא עם הדאורייתא ביחד משא"כ ביו"ט ב' ודו"ק. והנה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שם בסה"מ אי תפלה דאורייתא או דרבנן נלענ"ד שהיא מחלוקת אמוראי בברכות (דכ"א ע"א) דפליגי שם ר' יוחנן ושמואל דשמואל ס"ל בספק התפלל ספק לא התפלל דאינו חוזר ומתפלל ור"י ס"ל ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומבואר דשמואל ס"ל דאסור להתפלל יותר מג' תפלות שתיקנו חכז"ל זולת אם יוכל לחדש בה דבר ע"ש בסוגי' אבל אם אינו מחדש בה דבר אסור להתפלל יותר מג' תפלות הקבועות וכמ"ש שם המפרשים הטעם דעובר על בל תוסיף מדרבנן אם מתפלל יותר ור"י ס"ל דאין עבירת בל תוסיף בהוספת תפלה ואדרבה ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ועש"ה במפרשים. והנה צריך להבין סברת מחלוקת ר"י ושמואל הנ"ל ובמאי קמיפלגי ונלענ"ד לפמ"ש הרמב"ן שם בסה"מ להקשות על דעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דס"ל דתפלה דאורייתא והקשה עליו מהא דאמרינן בכמה דוכתי בגמ' דתפלה דרבנן ותי' המג"א שם דרק נוסח התפלה ומנינה דהיינו