לקח טוב יג

כלל א בעניני שליחות

נסתפקתי הא דקי"ל שלוחו של אדם כמותו מהו הכוונה בזה אם הכוונה שגופו של שליח נחשב כגוף המשלח או השליח לאדם אחר נחשב רק שהמעשה אשר הוא עושה בשליחותו עכ"פ מתייחסת למשלח ונחשב שהמשלח עשה המעשה ההוא או דלמא גם המעשה איננה מתייחסת למשלח רק לשליח ונחשב שהשליח עשה המעשה לא המשלח רק שהתורה גזרה שאף שאדם אחר עשה המעשה לא הוא עכ"ז כיון ששלחו לכך מועלת המעשה של האחר עבורו כאלו עשאה הוא ודו"ק. והערותי בזה מאיזהו מקומן בס"ד ואלה המה

א) מש"ס קידושין דמ"ג ע"א איתמר רב אמר שליח נעשה עד ור' שילא אמר אין שליח נעשה עד רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למלתא ורש"א אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר ששא"כ הו"ל כגופי' עכ"ל הגמ'. ומפורש בזה לענ"ד דבהא פליגי דר' שילא סבר דהשליח נחשב כגוף המשלח וא"כ הוא עצמו הבעלים ואין יכול להעשות עד ורב ס"ל דהשליח נחשב לאדם אחר אלא שמעשהו מתייחסת למשלח או שמועלת עבור המשלח וע"כ כיון שהוא עצמו אדם אחר הוא שפיר יכול להעיד על המעשה ואדרבה אלומי קא מאלימנא למלתא ועדותו טובה יותר כיון שמעיד על מה שעשה בעצמו דאדם יודע וזוכר יותר בבירור מה שעשה בעצמו ממה שרואה לאדם אחר עושה

ב) בש"ס גיטין דמ"ז ע"ב וש"ס בבא בתרא דפ"א ע"ב דאמר דאם שיגר הביכורים ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא משום דכתי' ולקחת והבאת ע"כ בעי' לקיחה והבאה באחד עכ"ל הגמ'. ואי נימא דהשליח הוא הבעלים או שמעשהו מתייחסת לבעלים שפיר ראוי שיוחשב לקיחה והבאה באחד כיון שגם הלקיחה נחשב שהבעלים לקחו וכמובן ועל כרחך דהשליח כאדם אחר נחשב וגם המעשה איננה מתייחסת למשלח וע"כ שפיר לא היתה הלקיחה ע"י הבעלים וע"כ אם יביאו עתה הבעלים הביכורים לא הוי לקיחה והבאה באחד

ג) הנה כראי' הקדומה יש להביא ראי' גם מש"ס סוטה דכ"ז ע"א דאמר במי שנתחרש או שנשתטה או הי' בבית האסורין וקינאו ב"ד לאשתו דאם נשתפה אח"כ אינו מביא ומשקה אותה משום דכתיב וקינא והביא ע"כ בעי' קינוי והבאה באחד ע"ש ברש"י ד"ה וקינא ושם דכ"ה ע"א ברש"י ד"ה עבדינן כ' דקינוי ב"ד הוא מטעם שליחות דזכות הוא לבעל לקנאות באשתו אם רואין אותה פרוצה במעשי' וזכי' מטעם שליחות עש"ה. וא"כ יש גם משם ראי' כראי' הקודמת דאם השליח כבעלים או שהמעשה מתייחסת לבעלים ראוי שיוחשב קינוי והבאה באחד

ד) מש"ס גיטין דכ"ט ע"ב דפליגי בשליח שעשה שליח שני ומת הראשון אם שליחות השני בטל או לא דמאן דס"ל דלא בטל קאמר דכלהו מכח בעל קאתו איתי' לבעל איתנהו לכולהו וכו' עש"ה. והסברא נותנת שבזה פליגי דאי נימא דהשליח הוא הבעלים עצמם א"כ כשעשה שליח שני הוי כאלו נעשה זה השליח השני מן הבעל עצמו ואין השליח השני צריך עוד אח"כ להוויות שליח הראשון כלל שהרי לא נעשה ממנו כלל רק מן הבעל שבשעה שעשאו הרי הי' הוא הבעל ממש וכן אם נאמר שהשליח אדם אחר הוא רק שמעשהו מתייחסת למשלח ג"כ ראוי לומר כן כיון שכל מה שהוא עושה בשליחותו נחשב שהמשלח עשה וא"כ גם עשאו את שליח השני לשליח נחשב שהמשלח עשה זה ודו"ק. משא"כ אם נאמר שהשליח לאדם אחר נחשב וגם מעשהו אין מתייחסת למשלח רק שמועלת עבור המשלח א"כ השליח השני נעשה שליח מאדם אחר לא מן הבעל וע"כ שפיר צריך שיהא האדם האחר קיים

ה) בש"ס תמורה ד"י ע"א בעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה (ראובן שהקדיש בהמה שיתכפר בה שמעון מי יכול להמיר בה ראובן המקדיש או שמעון המתכפר) אמר רבא א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה וכגון דשוו שליח לאקדושי (פי' דאי נימא דבתר מקדיש אזלינן א"כ ציבור ושותפין שעשו שליח להקדיש אז נהי דהצבור והשותפין מתכפרים בו עכ"ז כיון שהשליח הקדיש תלוי בו דין תמורה והוא שפיר יכול להמיר כיון שהוא איש יחידי וא"כ מצינו תמורה בקרבן של צבור ושותפין ואנן קי"ל דלא משכחת תמורה בקרבן צבור ושותפין עש"ה ברש"י) עכ"ל הגמ'. והשתא אי נימא דבכל שליחות מתייחסת המעשה למשלח א"כ גם בצבור ושותפין העושים שליח להקדיש נחשב שהקדישו הם וא"כ אפי' נאמר דבעלמא מקדיש עושה תמורה עכ"ז בצבור ושותפין דשוו שליח לאקדושי שפיר אין השליח עושה תמורה אפי' אי מקדיש עושה תמורה שהרי השליח איננו המקדיש כלל וכל שכן אם נאמר דגוף השליח נחשב כגוף הבעלים ודאי דחשיב שהקדישו הצבור ושותפין וכמובן וא"כ מאי פריך ועל כרחך דהשליח אדם אחר הוא וגם דמעשה השליחות איננה מתייחסת למשלח רק שמועלת עבורו וא"כ שפיר מתייחס ההקדש לשליח אלא שמועיל עבור הצבור ושותפין וע"כ שפיר יכול השליח להמיר אי מקדיש עושה תמורה. ועוד יש לדקדק כן באופן אחר מש"ס תמורה הנ"ל וזה דאי נימא דגוף השליח הוא כגוף הבעלים א"כ נראה פשוט דאם המשלחים רבים נחשב גם השליח רבים במעשה השליחות וכן אם מעשהו מתייחסת למשלח א"כ כשמשתלח מרבים מתייחסת המעשה לרבים וא"כ גם כאן חשוב כאלו רבים הקדישו וא"כ שפיר אין ראוי שיועיל תמורה אפי' אי מקדיש עושה תמורה כיון שכאן הקדישו רבים וא"כ כיון דמקדיש עושה תמורה שוב הגזה"כ דצבור ושותפין ראוי לומר דתליא בהקדש דאם הקדישו רבים אין תמורה מועלת בקרבן זה ועל כרחך דהשליח אדם אחר הוא והמעשה מתייחסת לו ע"כ שפיר הו"ל הקדש דיחיד ולא הקדש דצבור ושותפין ודו"ק היטב: