לקח טוב יב

דאין מזהירין ועונשין מה"ד דזה שייך רק היכא דעצם האיסור נתגדל בבא מן הדין על הנדון וכגון אחותו בת אביו ובת אמו דענין האחוה גורמת האיסור ואחותו בת אביו ובת אמו הרי יש בה יותר אחוה מאחותו בת אביו לחוד או בת אמו לחוד. משא"כ בהמות טמאות שאינם לא מעלי גרה ולא מפריסי פרסה הרי לא נתגדלה עצמיות הטומאה בבהמות האלה ממה שהוא בחזיר ושפן וגמל וארנבת שהם מעלי גרה או מפריסי פרסה והחילוק ביניהם הוא רק בסימן הטומאה שבם שחזיר ושפן וכו' יש על טומאה שבם רק סימן אחד ר"ל הוכחה אחת למהרי"ט הנ"ל ושאר בהמות הטמאות יש על הטומאה שבם ב' סימנים ר"ל ב' הוכחות וא"כ איסור שיש על מציאותו ב' הוכחות הלא איננו חמור בעצמותו מאיסור שיש על מציאותו רק הוכחה אחת ולא שייך בכה"ג כלל ענין אעמה"ד כיון דעצם מדריגת האיסורין שוה והחילוק שביניהם אך בבירור והוכחת מציאות האיסורין וכמובן

ג) העירני ידידי הנ"ל לענין מה שדנתי בכלל ח' אי מצינו סייג בדאוריתא והארכתי בזה באות ו' שם בביאור ש"ס קידושין ע"ח א' מה טעם לא יקח משום לא יחלל דהכוונה דהתורה אסרה הקידושין משום סייג וגזיר' שמא יבעול ע' בפנים והעירני דיש ליישב עפי"ז מה שהקשה לפמ"ש ברש"י יבמות (נ"ב א') ד"ה נתן דהא דאין קידושי כסף ושטר ביבמה היינו משום דיבמה הרי היא באמת ערוה דאשת אח והביאה התירה תורה מגזה"כ אבל כ"ז שאין בועל אותה הרי היא ערוה ואין קידושין תופסין בעריות ע"ש. ולפי"ז ק' לדעת החינוך (מצוה ר"ו) דקידושי אחות אשה הוי איסור דאוריתא ע"ש ופשוט דה"ה בכל העריות דכלהו איתקשו לאחות אשה בהיקישא דר' יונה ביבמות ח' ונ"ד ובקידושין ס"ז וא"כ תיקשי דאיך תיקנו חכמים מאמר ביבמה הא ה"ל עקירת דבר מה"ת בקו"ע. ואולם לדברינו ניחא די"ל דהבינו חכמים בטעם מה שאסרה תורה לקדש עריות דהוא משום סייג דשמא יבעול [דדעת כמה פוס' דדרשי' טעמא דקרא ואפי' למ"ד דלא דרשי' עכ"ז כשהטעם מפורש בכתוב לכ"ע דרשי' כמבואר בסנהדרין כ"א א' וא"כ ה"נ דבהך דלא יקח ולא יחלל מפורש הטעם דהוא משום סיג הביאה וכדמפרשינן כן בפשטא דקרא בסוגי' דקידושין וכביאורנו הנ"ל וע"כ כיון שמצינו פעם סיג זה מפורש בקידושי ח"ל בתורה לכן לכ"ע יש לומר כן גם בקידושי עריות דמה שאסרה תורה לקדשם הוא רק משום סיג הביאה] וא"כ ביבמה דלית בה משום סיג הביאה שהרי הביאה עצמה מותרת בה ומצוה היא א"כ שוב שפיר לא הוי הקידושין איסור כלל ושפיר תיקנו חכמים מאמר ביבמה ודו"ק

ד) העירני לענין מה שדנתי בו בכלל ט"ו אי ריבוי הכמות מכריע האיכות והראני דבספר החינוך מצוה תקס"א בשרשי המצוה כ' וז"ל וידענו בזה שיפה לו לאדם לעשות כמה חטאים ולא נעשות נבלה אחת גדולה כו' עכ"ל ומבואר דס"ל ז"ל דחומר האיכות מכריע לריבוי הכמות. עכ"ד ידידי הנ"ל.