לקח טוב קכח

ואע"ג דבגוזל יש תרי פסולים משום לכם ומשום מהב"ע ואלו בשאול אין רק פסול אחד משום לכם עכ"ז מה בכך הלא גם שני הפסולים דגזול גם שניהם אינם ניכרים ודמי שפיר לשאול וכמובן. וע"כ נראה דבזאת הסברא הוא דפליגי ר"י ושמואל הנ"ל דר"י ס"ל דהכשירא דשאול הוא מטעם התוס' הנ"ל וע"כ שפיר פוסל בגזול מטעם מהב"ע אבל שמואל ס"ל דשאול כשר מפני שאינו, ניכר בגוף הלולב וכטעמא דידי וע"כ שפיר הכשיר מתוך אותו הטעם גם בגזול וכנ"ל ושפיר קאמר שמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ודו"ק

ב) בסוכה כ"ט ב' שם במשנה לולב הגזול והיבש פסול ובגמ' קפסיק ותני לא שנא ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני בשלמא יבש הדר בעי' וליכא אלא גזול בשלמא יו"ט ראשון כתיב לכם משלכם אלא יו"ט שני אמאי לא א"ר יוחנן משום רשב"י משום דה"ל מהב"ע וכו' איתמר נמי א"ר אמי יבש פסול מפני שאין הדר גזול פסול משום דה"ל מהב"ע ופליגא דר' יצחק דאריב"נ אמר שמואל לא שנו אלא ביו"ט א' אבל ביו"ט ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול עכ"ל הגמ'. וקשה טובא דהש"ס מתחיל קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט א' וכו' ומוכח דזה סברא פשוטה דמתני' איירי גם ביו"ט ב' דאל"כ מנ"ל להקשות וא"כ איך אמר שמואל לא שנו אלא ביו"ט א' ועוד יש לדקדק בדברי ר' אמי דאמר יבש פסול מפני שאין הדר גזול פסול משום מהב"ע וקשה דבפסולא דיבש מאי קמ"ל ועוד קשה דמדוע שינה ר' אמי לשונו מן המשנה דבמשנה קתני תחלה גזול ואח"כ יבש ואלו ר' אמי פי' תחלה טעמא דיבש ואח"כ טעמא דגזול

ונראה דהנה בפירש"י על המשנה ד"ה יבש כ' דבעינן מצוה מהודרת דכתיב זה אלי ואנוהו עכ"ל ודברי רש"י תמוהים שהרי בגמ' אמרו טעם אחר לפסולא דיבש משום דבעי' הדר וליכא והיינו קרא דפרי עץ הדר דכתיב באתרוג ומקשי' לולב לאתרוג כמבואר שם בסוכה ל"א א' וכבר תמהו ע"ז התוס' שם ד"ה לולב יבש ועוד כתבו שם התוס' דפסולא דואנוהו הוא רק פסולא דלכתחלה אבל בדיעבד לא מיפסל בהכי כדמוכח בפ"ק (די"א ע"ב) דאמרי רבנן לולב מצוה לאוגדו משום שנאמר זה אלי ואנוהו ואם לא אגדו כשר עכ"ל התוס' והנה עכ"פ מבואר איפוא בזה שיש ב' טעמים לפסול יבש בלולב. א' מפאת הדר ופסול זה פוסל גם בדיעבד. ב' מפאת ואנוהו ופסול זה הוא רק פסולא דלכתחלה ואינו פוסל בדיעבד

והנה הא דפשיטא לי' לגמ' דפסולא דיבש נוהג גם ביו"ט ב' דרבנן והיינו בהכרח מפאת מאי דקיי"ל בכל דוכתא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון נראה דזהו רק אם נאמר דפסולא דיבש ביו"ט א' דמה"ת הוא מפאת הדר ופוסל גם בדיעבד משא"כ אם נאמר דהוא רק מפאת ואנוהו ואינו פוסל בדיעבד אזי שפיר יוכל להיות דביו"ט ב' כשר אפי' לכתחלה דדבותה מצינו בכמה מילי דרבנן דלא עשאום כעין דאורייתא לענין דבר שאין מעכב בדאורייתא ואף עפ"י שהלכתחלה שלו הוא מה"ת בדאורייתא ע' ב"מ דנ"ו ע"א דקאמר בשלמא מן הצוננות על החמה (מפת צונן על פת חם שרי להפריש ובדמאי איירי עש"ה) כדר' אלעאי דא"ר אלעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה כו' ומבואר דכיון דבטבל דאורייתא הוי תרומתו תרומה בדיעבד אם תרם מן הרעה על היפה ע"כ בדמאי דרבנן התירוהו לכתחלה ולא עשו חיזוק לדבריהם גבי דמאי לענין דבר שאינו מעכב בשל תורה דהא קיימינן התם בב"מ למ"ד דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עש"ה ואעפ"כ על דבר זה לא עשו חיזוק ואעפ"י שחיוב ההפרשה מן היפה לכתחלה הוי מה"ת בדאורייתא וכנלמד מוהרימותם את חלבו וגו'. וע"ע בב"מ דנ"ד ע"א איבעי' להו ממ (דפדיון מע"ש) מעכב או אינו מעכב כו' ת"ש הדמאי אין לו חומש כו' הא קרן יש לו מ"ט קרן דמעכב בדאורייתא איתי' בדרבנן חומש דלא מעכב בדאוריתא ליתי' בדרבנן. וע"ע בש"ס בבא בתרא דצ"ז ע"א א"ר זוטרא בר טובי' אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על יין הראוי לינסך על גבי המזבח למעוטי מאי אילימא למעוטי יין מגתו הא תאני ר' חייא יין מגתו לא יביא (לנסכים משום דכתי' הסך נסך שכר מידי דמשכר) ואם הביא כשר (דליכא עיכובא) וכיון דאם הביא כשר אין (בקידוש) אפי' לכתחלה נמי כו' עכ"ל הגמ'. ומבואר דכיון דיין מגתו אינו פוסל בדיעבד בנסכים דאורייתא מי בקידוש דרבנן הכשירוהו אפי' לכתחלה ואעפ"י שהאיסור דלכתחלה בנסכים הוא מה"ת מקרא דשכר וכנ"ל וא"כ גם לענין יבש אע"ג דחיוב דואנוהו הוא חיוב דאורייתא עכ"ז כיון שאיננו מעכב שפיר יכול להיות דלא עשו דבריהם בזה כעין דאורייתא ואין הכרח לאסור יבש ביו"ט ב' אפי' לכתחלה

והנה הפנ"י בסוגין כ' דהא דדייק הש"ס קפסיק ותני כו' היינו אך מדתנן לולב הגזול והיבש פסול וע"כ דייקינן גזול דומיא דיבש מה יבש אפ' ביו"ט ב' אף גזול כן עש"ה. ולפי"ז י"ל דהמקשן ושמואל נחלקו באמת בזה דהמקשן ס"ל דטעמא דיבש הוא משום הדר וכמפורש בדברי המקשן וא"כ נוהג גם ביו"ט ב' וע"כ שפיר דייק מדתני גזול דומיא דיבש דגזול ג"כ פסול ביו"ט ב' אבל שמואל י"ל דס"ל כסברת רש"י ז"ל הנ"ל דפסולא דיבש הוא משום ואנוהו וע"כ שפיר יכול שמואל לסבור דיבש גופי' כשר ביו"ט ב' וא"כ שפיר קאמר שמואל ל"ש אלא ביו"ט ראשון דלא שייך שוב קפסיק ותני כיון דעיקר הדיוק הרי הוא רק מדתני דומיא דיבש ולדידי' הרי יבש גופי' כשר בשני, ולפי"ז יובנו ג"כ דברי ר' אמי בדקדוק דה"ק יבש פסול מפני שאין הדר וא"כ שוב פסול גם ביו"ט ב' וא"כ שוב מזה יוכרח דגם גזול פסול ביו"ט ב' מדתני דומיא דיבש וא"כ על כרחך טעמא דגזול משום מהב"ע דלכם הרי אינו נוהג ביו"ט ב' וזהו שאמר ר' אמי יבש פסול מפני שאין הדר גזול פסול משום מהב"ע ושפיר הקדים יבש לגול כיון דמיבש הוא דגמיר טעמו של גזול ודו"ק

ג) התוס' בסוכה ד"ט ע"א הקשו דל"ל בסוכה קרא דלך למעוטי גזולה ת"ל דה"ל מהב"ע ע"ש. ובס' מנחת חינוך כ' לתרץ דמהב"ע איננו דומה לשארי פסולים כגון לולב שנפרצו עליו וכדומה דהוי כאלו לא לקח כלל לולב שציותה תורה רק כלוקח עץ בעלמא דבמהב"ע אינו כן דגם לוקח לולב הגזול שפיר עשה מעשה לקיחת לולב שציותה תורה ורק שא"א שיהי' מעשהו לרצונו ית' כיון שבא על ידי עבירה ואין קטיגור נעשה סניגור וע"כ זה שייך רק בלולב וכדומה שהמעשה צריכה להיות לרצון כיון שרצתה תורה עצם המעשה והטילה חובה מוכרחת לקחת לולב וכדומה אבל בסוכה לא שייך זה דבסוכה לא רצתה תורה כלל עצם האכילה בסוכה שאלו היתה התורה מבקשת עצם בסוכה היתה מטלת חובה לאכול בסוכה וכיון דהניחה תורה את האכילה לרצון האדם והמצוה היא רק שאם אוכל מרצונו יאכל בסוכה א"כ על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה וכוונת המצוה היא רק בשלילה שכשיאכל לא יאכל חוץ לסוכה וא"כ גם אוכל בסוכה גזולה הרי אינו אוכל חוץ לסוכה דמהב"ע הרי אינו פסול כלל וכנ"ל ושפיר חשובה גם סוכה גזולה סוכה