לקח טוב קכד

מעכב בהמצוה הפרטית וכנ"ל. ולפי"ז זה יתכן רק בהך דתרומה דברכתה היא רק אק"ב וצונו להפריש תרומה כעל כל המצות וזה שפיר רק חיוב כללי הוא ולא שייך במצוה הפרטית לעכב בה משא"כ בברכות ק"ש דתיקנו חכמים ברכות מיוחדות במטבע מיוחדת לק"ש א"כ שוב שפיר ה"א דעשאום חכמים חלק המצוה ושהם מעכבות במצוה וע"כ שפיר הוצרך הירושלמי להאי דזאת אומרת וכו'. וע' בהגהות מרדכי קידושין סי' תקמ"ה שכ' אבל משנכנסה לחופה הרי היא כאשתו לכל דבר לירשה וליטמא לה ולהפר נדרי' ואפי' בלא ברכה וכו' ובשום מקום לא מצינו ברכות מעכבות וכו' עכ"ל עש"ה. ולפי הנ"ל אין זה דומה למאי דקיי"ל בעלמא דברכות אין מעכבות דברכות נשואין כיון שהם ברכות מיוחדות במטבע מיוחדת לנישואין ע"כ שפיר הם חלק המצוה ושפיר י"ל דמעכבות זולת אם נאמר כסברא הנזכרת מעלה דחסרון הברכה אינו מפסיד בהמהני של הדבר רק בענין המצוה שבו וע"כ גם כאן החופה שפיר עושה את פעולתה לגמור קנין האשה לבעלה ולחזור ולעשות חופה בברכה בתורת מצוה לבד זה אין לו שייכות כלל דרק כשהחופה גומרת הקנין ועושה פעולת הנשואין אז היא מצוה ג"כ משא"כ בתורת מצוה לבד אין שייכות כלל לחופה וכמובן וכמו שכתבנו כן למעלה לענין תרומה. ויש לכוין גם זה בדברי רש"י הנ"ל דכ' דאמור רבנן כל המצות כולן וכו' וזה דהרי רש"י בא לפרש דברי הגמ' דאיירי לענין תרומה וקאמר דלאו בברכה תליא מילתא ושאין הברכה מעכבת וכנ"ל וע"כ פירש"י דבשלמא אם היו החכמים מחייבים חיוב הברכה על הפרשת תרומה ביחוד אז הי' אפשר לומר דענין הברכה יש לו שייכות מדרבנן גם בהמהני של ההפרשה ובפעולת היתר הטבל שבו ושחסרון הברכה הוא חסרון מדרבנן גם בהמהני ושפיר אין התרומה מתרת הטבל מדרבנן אם תרם בלי ברכה משא"כ עתה דלא דברו חכמים ביחוד מתרומה כלל ורק מכלל המצות הוא שדברו ואמרו חיוב כללי דכל המצות כולם מברך עליהן וכו' וסתם מצוות כשופר ולולב וכדומה הרי אינם מצוות פועליות וענינם רק קיום המצוה לבד וא"כ מה שחייבו חכמים ברכה אקיום מצוות אין לדון מזה רק דענין הברכה הוא דבר נצרך מדרבנן בענין קיום המצוה ושאם לא בירך אין מעשה הנטילת לולב וכדומה מעשה מצוה רק מעשה של רשות ולא קיים מצוה משא"כ שנאמר בהפרשת תרומה שיש בה ג"כ פעולת היתר הטבל ונאמר דגם פעולה זאת נצרכת לברכה ושחסרון הברכה מפסיד בפעולה זאת זה מנין לנו ודו"ק. וע"כ שפיר אמרי' דלאו בברכה תליא מילתא וחרש המדבר ואינו שומע שתרם תרומתו תרומה כיון דהתרומה מועלת שפיר להתיר הטבל ולחזור ולתרום בתורת מצוה לבד זה אין לו שייכות דרק כשהתרומה מתרת הטבל אז הוא ג"כ מצוה וכנ"ל

ודע דמה שמבואר בש"ע או"ח סי' שצ"ה וסוף סי' שס"ו דאין הברכה מעכבת בעירובי חצירות ושיתופי מבואות והוא מן הב"י והאגור ושבלי הלקט ע"ש אין זה מתנגד למה שכתבנו בדעת רש"י סוכה הנ"ל דבמצוה דרבנן הברכה מעכבת ואף ע"ג דעירובי חצירות ושיתופי מבואות רק דרבנן נינהו וזה דגם שם הרי דמי להך דתרומה הנ"ל דשם ג"כ העירוב מתיר הטלטול ועושה פעולת היתר והוא מצוה ג"כ וע"כ חסרון ברכת המצוה הוא חסרון אך בענין המצוה שבו אבל לא בענין פעולת ההיתר שבו ושפיר הועיל העירוב לעשות פעולת הדירה או הקנין ושפיר התיר את הטלטול אם שאינו חשוב מעשה מצוה מפאת חסרון הברכה ולחזור ולערב בברכה בתורת מצוה לא שייך כלל דרק כשהעירוב עושה פעולת הדירה וכו' אז הוא ג"כ מצוה משא"כ כאן שכבר עשה העירוב הראשון את פעולת הדירה גם בלי ברכה מעתה אין מקום עוד למעשה העירוב כלל שהרי כבר הם דרים כולם בבית שהעירוב בו ואין שייכות עוד לעירוב. ואמנם מדברי התוספתא שהביא הטור סי' תרצ"ב דאם קרא המגילה ולא בירך כלל לא לפני' ולא לאחרי' יצא ע"ש מוכח לכאורה דגם במצוה דרבנן אין הברכה מעכבת וי"ל דשאני מגילה דהיא דברי קבלה וכד"ת דמיא ולא ניתנה ליהנות משא"כ מצוה דרבנן בעלמא ליהנות ניתנה וצריכה לברכה המתרת ההנאה וכנ"ל ויש ליישב עוד באופן אחר ואין להאריך

וראיתי בשו"ת שבסוף ספר אבני מלואים סי' י' שהביא דברי הש"ע או"ח סי' שכ"ג דכלים טמאים הראוים למלאות בהם מים רשאי למלאות בהם מים בשבת והם טהורים ממילא ולא מיחזי כמתקן וכ' המ"א שם בשם התשב"ץ דאין לו לברך על הטבילה דאם יברך שוב מחזי כמתקן ע"ש. ותמה האבני מלואים ז"ל שם ע"ז דהיכא שרינן לי' לכתחלה להטביל בלא ברכה הא תנן דשומע ואינו מדבר וכן ערום לא יתרומו משום דאין יכולים לברך וכו' ובשו"ת מיימוני ה' אישות סי' י"ח גבי ברכת חתנים דבעי עשרה דעתו דאם א"א בעשרה אין מעכב וע"ש שכ' ובשום מקום לא מצינו ברכות מעכבות וכי יעלה על דעתך שאם אין עשרה במדינה לא תכנס אשה לפי שברכת חתנים בעשרה וכו' והב"י באה"ע סי' ס"ה כ' דאין נראה דמה טענה היא זו וכו' ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו וכו' ואפי' לדעת שו"ת מיימוני דהיכא דלא אפשר אין הברכות מעכבות היינו דוקא בנשואין וכמ"ש הב"ח שם דאטו הברכות שהם מדרבנן יבטלו מצות פרו ורבו דאורייתא ע"ש אבל הכא בטבילת כלים מודו דאינו רשאי לעשות מצות טבילה בלא ברכה ואסור להשתמש בכלים בלא טבילה עכ"ל האבני מלואים ז"ל. ולענ"ד י"ל להיפוך דאפי' לדעת הב"י דברכות נישואין מעכבות ושאין לו לישא היכא דא"א לברך עכ"ז היינו רק בברכות נישואין דתיקנו ברכות מיוחדות לנישואין וע"כ הם חלק המצוה והוי עשיית המצוה בלי ברכה איסור דרבנן משא"כ בברכת טבילת כלים דהיא רק ברכת מצוה כעל כל המצות ומחויבת רק מן החיוב הכללי שחייבו חכמים לברך על כל המצות וע"כ איננו חלק המצוה הפרטית רק חיוב ומצוה בפ"ע היא וכנ"ל וע"כ אם טובל בלי ברכה אין הטבילה בעצמותה עביר' וכנ"ל ורק ביטול והעדר הברכה הוא העביר'. וא"כ בנידון דש"ע או"ח הנ"ל דאנוס מלברך כיון דאם יברך תהי' הטבילה אסורה מפאת מיחזי כמתקן וכנ"ל א"כ אונס רחמנא פטרי' ואין ביטול הברכה עביר' והטבילה הרי היתר היא בעצמותה ושפיר מטביל בלא ברכה. וה"ז דומה למה שמבואר בש"ע או"ח (סי' י"ג) בשם המרדכי דרשאי ללבוש בשבת טלית בלא ציצית מפאת דעצמיות הלבישה בלי ציצית אינו איסור ורק חיוב גרידא הוא להטיל ציצית וכיון דבשבת אינו יכול להטיל ציצית ממילא הוא פטור מהטלת הציצית ואין לנו לומר שלא ילבוש הטלית מכח זה דסלבישה הרי היתר היא בעצמותה עש"ה. וא"כ ה"נ אין לנו לומר שלא יטבול הכלי דהטבילה הרי היתר היא ואי דמבטל מצות הברכה בזה הרי אנוס הוא וכנ"ל והראי' שהביא מאלם וערום יש לדחות דערום הרי יכול ללבוש ולברך ולתרום ואלם יכול לתת לאחר לברך ולתרום משא"כ כאן בשבת הרי א"א לברך כלל ומה שיכול להמתין עד למחר זה לא חשוב אפשר כיון שהיום א"א לו לברך וכמו שכתבו הראשונים ז"ל כעין זה בשבת כ"ה א' לענין שריפת קדשים ביו"ט. [ואולם בין נידון דציצית הנ"ל לנידון דכאן