לקח טוב קיט

זבחים בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת א"ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחת שהוא חייב עכאו"א משום מעילה ורואה אני שהדברים ק"ו והשיב לו ר"ע לא אם אמרת במעילה שכן עשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה וכו' תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו עכ"ל המשנה. וא"כ אי נימא דס"ל לר"ע דהזיד במעילה במיתה ושזהו רק באכילה א"כ מה זה שאמר דבמעילה עשה בה את המאכיל כאוכל הא אינן שוין שהרי האוכל הוא במיתה והמאכיל הוא רק באזהרה וי"ל דשם לענין קרבן דשוגג לחוד איירי שאין חילוק בענין הקרבן בין מאכיל לאוכל

והנה אי נימא דבמעילה אמרי' זה נהנה וזה מתחייב ואפילו אם השליח אוכל מועל המשלח מטעם שליחות [ובתוס' קידושין מ"ג א' ד"ה שלא נסתפקו בזה ע"ש] ניחא בפשיטות דלפי"ז כשהשליח אוכל ראוי שיהי' המשלח במיתה למ"ד דהזיד במעילה באכילה במיתה דכיון דהשליח אכל א"כ ה"ל כאלו אכל המשלח בעצמו כיון דששא"כ וא"כ שפיר קאמר דעשה את המאכיל כאוכל דכיון שהוא מאכילו א"כ האוכל אוכל בצוויו והוי שלוחו וע"כ שפיר גם המאכיל במיתה. ויתיישב בזה קושית התוס' בכריתות שם ד"ה ואת המהנה כנהנה וז"ל ה"ה דה"מ למימר ואת הנהנה כאוכל משא"כ בנותר (דבמעילה עביד רחמנא את הנהנה כאוכל משא"כ בנותר) וכו' עכ"ל. ולפמ"ש ניחא דלא מצי למימר דבמעילה עשה את הנהנה כאוכל שהרי אינן שוין באמת שהרי האוכל הוא במיתה לר"ע לטעמי' דס"ל דהזיד במעילה במיתה ואלו הנהנה הוא רק באזהרה וכנ"ל ורק עשה את המאכיל כאוכל שפיר קאמר דכיון שהוא מאכילו א"כ האוכל אוכל בשליחותו וחשוב כאלו אכל המאכיל בעצמו ושפיר גם המאכיל במיתה וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

ועיין עוד בש"ס כריתות דכ"ג ע"א דדייק הש"ס דבקדשים אחע"א מהא דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורין למעילה אלמא דאתי איסור מעילה וחייל אאיסור חלב ע"ש. וקשה טובא דדילמא אתי קרא להנאה דחלב הרי מותר בהנאה ובס' ערוך לנר שם הקשה כן והניח בצ"ע] וצ"ל דדיוק הגמ' הוא מדתני סתמא לרבות אימורין למעילה ומוכח דהוי ככל מעילות דעלמא דאפילו באכילה מועלין. ואולם עדיין קשה דדילמא גם איסור אכילה חל משום דאיסור ההנאה חשוב מוסיף ואכתי אין ראי' לשנאמר אחע"א בקדשים היכא דליכא מוסיף וצ"ל דמדתני סתמא א"כ הוי ככל מעילות דאם הזיד באכילה במיתה דהא רבי הוא בעל הדרשא הנ"ל ואיהו הא ס"ל דהזיד במעילה במיתה וזהו רק באכילה וכתוס' פסחים הנ"ל וא"כ לענין מיתה דאכילה שוב שפיר ראוי לומר דאין אחע"א דבזה הרי ליכא מוסיף כיון שאין מיתה בהנאה וא"כ מדתני סתמא דמועלין באימורים ומוכח דהוי ככל מעילות דאם הזיד באכילה במיתה א"כ שפיר דייק הש"ס דבקדשים אחע"א ודו"ק. וא"כ אם כנים הדברים יש מהם ראי' לסברת התוס' פסחים הנ"ל דהזיד במעילה במיתה הוא רק באכילה

עוד יש לפרש סוגית הש"ס כריתות הנ"ל באופן אחר ויהי' ג"כ ראי' לסברת התוס' פסחים הנ"ל וזה ע"פ סגנון הנ"ל דמאי ראי' דאחע"א דילמא איסור ההנאה הוי מוסיף אלא דנודעים דברי הרמב"ם בהנקודה נפלאה דרק בהקדש דלא כתיב אכילה בהדיא ואדרבה התורה אסרה רק להנות כל מיני הנאות מהקדש והאכילה אסורה ג"כ רק מפאת ההנאה שבה ע"כ שפיר חשובה ההנאה מוסיף ושפיר חל גם איסור אכילה מטעם מוסיף אבל באיסור בב"ח דכתיב לאו מיוחד אאכילה ולאו מיוחד אהנאה ע"כ עיקר האיסור שבו הוא האכילה וההנאה טפילה היא לאכילה וע"כ אמרי' להיפוך דכיון דאין האכילה חלה מטעם אאחע"א ע"כ אדרבה גם ההנאה מותרת עש"ה. ולפי"ז נראה לחדש דגם בהקדש הוי הנאה מוסיף רק לדידן דהזיד במעילה באזהרה א"כ ההנאה והאכילה שוין בהקדש דשניהם הם באזהרה ע"כ שפיר אין איסור האכילה מיוחד ואסור אך מטעם הנאה ושפיר חשובה ההנאה מוסיף משא"כ לרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה ולתוס' פסחים הנ"ל הוא רק באכילה א"כ על כרחך האכילה אסורה ביחוד מפאת אכילה מג"ש דחטא חטא וכו' ולא מפאת היותה הנאה דאל"כ א"א שיהי' חומר ועונש מיתה באכילה כיון שאין החומר והעונש הזה בהנאה ועל כרחך דהאכילה בפני עצמה אסורה מפאת אכילה וא"כ שוב אדרבה ההנאה טפילה לאכילה כמו בבב"ח ושוב היכא דאאחע"א אדרבה גם ההנאה אינה חלה ולא חשוב מוסיף וכנ"ל וא"כ כיון דרבי הוא דדריש כל חלב לד' לרבות אימורין א"כ שפיר דייק הש"ס דבקדשים אחע"א דהא לרבי לא הוי הנאה דהקדש איסור מוסיף כלל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד. וא"כ גם לפי"ז עכ"פ יש ראי' מסוגי' דכריתות הנ"ל לתוס' פסחים הנ"ל

והנה יש לי להעיר עוד לתוס' פסחים הנ"ל דהא דהזיד במעילה במיתה לרבי הוא רק באכילה ומבואר עוד שם בתוס' דשיעור אכילת הקדש לרבי הוא בכזית משא"כ הנאת הקדש גם לרבי שיעורו בפרוטה עש"ה. ולפי"ז ק"ל מש"ס כריתות די"ח ע"ב דס"ל לר' זירא התם אליבא דרבי דידיעת ספק מחלקת לחטאות (שאם אכל ב' זיתי חלב בשוגג ונודע לו בנתיים ידיעת ספק מכזית הראשון מביא ב' חטאות) ופריך מהא דתנן אכל ושתה (ביוה"כ) בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת ואמאי הא כיפר יוה"כ בנתיים דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי (דכל חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יוה"כ פטורין וא"כ ה"ל יוה"כ כידיעת ספק בנתיים כיון דמכפרת על הספק) ואי ס"ד דידיעת ספק מחלקת לחטאות ליחייב שתי חטאות ומשני כי א"ר זירא אליבא דרבי הא רבנן היא וכו' איתיבי' רבא (מהא דתני') אכל היום (משל הקדש ח"ש) אכל למחר נהנה היום נהנה למחר אכל היום נהנה למחר נהנה היום אכל למחר ואפילו מכאן ועד ג' שנים מנין שהן מצטרפין ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עלי' יוה"כ (בנתיים כיון דיוה"כ כידיעת ספק היא ומחלקת וכנ"ל וא"כ ה"נ תחלק ולא יצטרפו החצאין) וכו' עכ"ל הגמ'. וא"כ מדלא משני הש"ס גם אהך קושי' דר' זירא הוא דאמר אליבא דרבי והך בריתא רבנן היא על כרחך דקים לי' לגמ' דבריתא דמעילה הנ"ל אתי' גם לרבי או דעדיפא מינה משני דכי קמכפר יוה"כ אאיסורא אממונא לא מכפר ע"ש בכריתות וניחא לי' הך שינויא טפי מלמימר דבריתא אתי' דלא כרבי. ואיך שיהי' עכ"פ מבואר דהגמ' מוקי הך בריתא גם אליבא דרבי וא"כ תיקשי טובא דהא בהכרח הך בריתא אתיא בלא"ה דלא כרבי דהא תני דאכילה והנאה במעילה ג"כ מצטרפין לכשיעור ולרבי איך מצטרפין הלא אין שיעור ההנאה והאכילה שוה דאכילה בכזית והנאה בפרוטה וגם איכות האיסור איננו שוה שהאכילה חמורה מן ההנאה שהאכילה היא במיתה וההנאה רק באזהרה וא"כ ה"ל ממש כהך דמעילה י"ז א' ויומא פ"א א' דכל שאין לא טומאתו ולא שיעורו שוה לא מצטרף ואין שם פלוגתא בזה כלל עש"ה וצע"ק

עוד יש לעיין בהך שינויא דמשני הש"ס כריתות הנ"ל דכי קמכפר יוה"כ אאיסורא אממונא לא