לקח טוב קטז

בבבא זאת מחלוקת ר"מ דהא לדידי' גם כאן שיעור הצירוף באכילת קליות (וי"ל דרצה לסתום כרבנן ועי"ל דלא הוצרך לשנות עוד מחלוקת ר"מ בהא דממילא נדע זה מרישא דהא היינו הך דרישא דמאי שנא]. ואולם לפי דרכנו דבמשקין וכן בנבלת ע"ט דאזלי' בתר גרון גם לר"מ השיעור בכא"פ אזי דברי המשנה מדוקדקים ביותר וזה ע"פ מה שכתבו התוספת ישנים שם ד"ה אכל אוכלין טמאין וז"ל פירש"י דלא קאי אנכנס למקדש דלא מיחייב אביאת מקדש באכילת אוכלין טמאין אפי' נטמאו במת דאין נעשין אבות הטומאה דאין להם טהרה במקוה [ולרש"י אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין הוא בבא בפ"ע שאם אכל שיעור אוכלין טמאין ושתה שיעור משקין טמאים בשהיית כא"פ נפסל גופו מלאכול בתרומה ולא קאי אנכנס למקדש. עש"ה ברש"י] ונראה דאיירי באכל נבלת עוף טהור ושתה משקין טמאין כגון דם השרץ שמטמא כבשרו ונכנס למקדש עכ"ל התוס'. הנה שלפי דבריהם איירי בבא הנ"ל רק בב' דברים הנ"ל דהיינו באכילת נבלת ע"ט ובשתיית משקין וא"כ בדקדוק גדול לא שנה התנא כאן מחלוקת ר"מ דהא ר"מ אינו חולק כלל בב' הדברים הנ"ל ומודה בהו דשיעור הצירוף שלהם הוא בכא"פ וכנ"ל [ולפי"ז גם דברי הש"ס זבחים ע' א' הנ"ל מדוקדקים ביותר דלא מסברא לבד אמר הש"ס כן דבנבלת ע"ט השיעור לר"מ בכא"פ כ"א הש"ס דייק זה ממשנה דכריתות הנ"ל מדלא פליג ר"מ בסיפא דאיירי בנבלת ע"ט וכנ"ל]

ואולם דברי הת"י הנ"ל בעצמותם תמוהים לי מאוד במה שפירשו דשתה משקין טמאין היינו דם השרץ וכו' דא"כ ל"ל למיתני שתה הלא גם קודם השתי' מיד שנגע בו נטמא וצ"ל דאיירי בתחב לו חבירו בבית הבליעה דלא היתה נגיעה מקודם וכמ"ש כעין זה בתוס' שם ד"ה אוכלין ע"ש. ואולם קשה דא"כ איך נטמא כלל דהא בבית הבליעה אינו מטמא במגע דהיא מגע בית הסתרים או טומאה בלועה ע' נדה (מ"ב ב') ובתורת אכילה ג"כ אינו מטמא דלא מצינו טומאה מה"ת בתורת אכילה רק בנבלת ע"ט וכנודע ובכה"ג מדרבנן הוא דנפסל גופו מלאכול בתרומה משום אוכל אוכלין טמאין אבל שיהי' חייב אביאת מקדש אשתיית דם השרץ מטעם שתי' זה אין לו שום מציאות לכאורה וצע"ג ובאתי בכ"ז רק להעיר: כלל י. בענין הזיד במעילה במיתה

בקונטרס ע' פנים לתורה אות ט' חידשתי דר' עקיבא ס"ל כרבי דהזיד במעילה במיתה ודקדקתי זה שם דבסנהדרין דפ"ד ע"א איתא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה מ"ט דרבי א"ר אבוה גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף כאן במיתה ורבנן אמרי אמר קרא בו (פי' דכתי' בתרומה ומתו בו כי יחללוהו) בו ולא במעילה עכ"ל הגמ' והנה ביבמות דפ"ה ע"ב איתא הא מני ר' מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דתני' תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר"מ ראב"ע מתירו לכהן מתירו מכלל דאיכא מאן דאסר (בתמי') אלא אימא נותנו אף לכהן (וברש"י דדייק דר"מ אוסר מע"ר לזרים מדקתני מעשר ללוי דומיא דתרומה לכהן מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר אף מעשר ללוי אכילתו ללוי ולא לזר דאי לאו הכי ס"ל לר"מ תרומה למאי קתני נהי דמעשר אצטריכא לי' לאוריי דלא יהבינן לי' לכהן כראב"ע אלא תרומה ל"ל עכ"ל) מ"ט דר"מ וכו' כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לד' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מע"ר אסור לזרים אי מה תרומה במיתה אף מע"ר במיתה אמר קרא ומתו בו בו ולא במעשר עכ"ל הגמ'. וא"כ לר"מ דס"ל דמע"ר אסור לזרים מהיקשא דמעשר לתרומה ואצטריך לדידי' מיעוטא דבו למעט מעשר ממיתה ושוב הרי לא נשאר מיעוט למעט מעילה ממיתה וא"כ מוכח דר"מ כרבי ס"ל דהזיד במעילה במיתה. והנה ביבמות שם פ"ו א' איתא עוד ת"ר תרומה לכהן מע"ר ללוי דברי ר' עקיבא ראב"ע אומר לכהן וכו' וא"כ גם בדברי ר"ע הנ"ל דהם ממש כדברי ר"מ הנ"ל יש לדקדק דיוק הזה עצמו דדייק הש"ס בדברי ר"מ הנ"ל וא"כ ס"ל גם לר"ע דמע"ר אסור לזרים וכן כתבו התוס' שם ד"ה תרומה להדיא דלרש"י הנ"ל על כרחך דגם ר"ע ס"ל כן כיון דגם מדבריו יש לדקדק כן כמו מדברי ר"מ עש"ה. וא"כ ממילא דגם ר"ע ס"ל דהזיד במעילה במיתה וכמובן ע"כ תוכן דברינו בקונטרס הנ"ל עש"ה. והנה מה שדקדקנו דמדאצטריך בו למעט מע"ר ממיתה אין למעט ממנו עוד מעילה ממיתה יש לפקפק בזה לכאורה ולומר דמתיבת בו שפיר אימעטו תרוייהו מע"ר ומעילה דכיון דכתי' בו מיעוטא הוא דרק בו לבד יש עונש מיתה אבל אין עונש מיתה בדבר אחר וע"כ ממילא אימעט כל מה שאינו תרומה בין מע"ר ובין מעילה. ואולם בפסחים ד"ע ע"א איתא איבעי' להו לבן תימא (דמקיש חגיגה לפסח) יש בה (בחגיגה) משום שבירת העצם או אין בה משום שבירת העצם אף ע"ג דאקשה רחמנא לפסח אמר קרא בו (ועצם לא תשברו בו ואתי למיעוטי) בו ולא בחגיגה או דילמא האי בו בכשר ולא בפסול הוא דאתא (ולא נשאר עוד מיעוט למעט חגיגה) עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דאין למעט מתיבת בו תרי מיעוטי. ואמנם מדברי התוס' ביבמות דע"ג ע"א ד"ה מה מוכח דאפי' לרבנן דממעטי בו ולא במעילה עכ"ז דרשי נמי בו ולא במעשר שני לענין שלא יתחייב מיתה האוכל מע"ש בטומאת הגוף עש"ה. וע"ע במנחות דע"ז ע"ב בעי רבא תרומת לחמי תודה חייבין עליהן מיתה וחומש או אין חייבין עליהן מיתה וחומש (מי אמרי') כיון דאיתקש למעשר כתרומת מעשר דמי א"ד בו וחמישיתו מיעט רחמנא (ומתו בו ולא באחר וכו') עכ"ל הגמ'. וכן בחולין (דקל"ו ע"א) איתא ג"כ בו ולא בראשית הגז ע"ש. ודוחק לומר דהנך סוגיין אתיין רק לרבי דלא דריש בו ולא במעילה

ואולם בגוף הדבר אשר חידשתי דר"ע ס"ל כרבי דהזיד במעילה במיתה מצאתי אח"כ שתלי"ת כיונתי בזה לאמיתה של תורה וזה ממה שמצאתי באבות דר' נתן פי"א וז"ל ר"ע אומר עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים כיצד ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה יאכל היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אעפ"י שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה עכ"ל. ומפורש בזה דר"ע ס"ל דהזיד במעילה במיתה. וכ"כ הבנין יהושע שם ד"ה מתחייב מיתה לשמים דזהו כדאמר רבי פסחים ל"ג סנהדרין פ"ד הזיד במעילה חייב מיתה כו' עכ"ל

ודע דמדברי האדר"נ הנ"ל יש לתמוה על מה שכתבו התוס' בפסחים שם ל"ג א' ד"ה ומינה דרק