לקח טוב קטו

בתערובות הוא הלמ"מ בפני עצמו דאז י"ל שר"מ מודה בזה ופליג רק בבעין משא"כ אם נאמר דכזית בכא"פ דתערובות אינו הלמ"מ רק מסברא אמרי' הכי דכיון דהצירוף בעין הוא בכא"פ ע"כ בעינן ממילא גם בתערובות שיהי' כזית בכא"פ דאם נתערב ביותר מזה הרי א"א לאכול כזית מן האיסור וכמובן וא"כ ר"מ דפליג בבעין ה"ה דפליג בתערובות וכמובן. ולכאורה מדפליגי אמוראי בפסחים (מ"ד א') אי כזית בכא"פ דאורייתא ע"ש מוכח דאינו הלמ"מ דאל"כ א"א שיהי' בו פלוגתא וכדברי הרמב"ם הנ"ל. אולם יש לדחות ולומר דרק בעיקר ההלמ"מ א"א שיהי' פלוגתא שיסבור האחד שנמסרה הלמ"מ בדבר והשני יחלוק ויאמר שלא נמסר כלל וכלל משא"כ כאן דמאן דפליג אכזית בכא"פ סובר שההלמ"מ נמסרה רק לבעין ואידך מ"ד ס"ל דנמסר גם לתערובות א"כ כיון שתרוייהו מודים בההלמ"מ ופליגי רק בפרטי ההלכה אם נמסרה גם על תערובות ע"כ שפיר שייך פלוגתא בזה והארכתי בזה במ"א ואכ"מ

והנה אם נאמר דכזית בכא"פ דתערובות הוא הלמ"מ בפני עצמו וא"כ י"ל דר"מ מודה בתערובות וכנ"ל אזי ממילא נדחית הראי' שהבאתי לפירושנו בהא דכאלו אוכל קליות מדעת הרמב"ם הנ"ל דשפיר י"ל דבעין לית לי' לר"מ כלל שיעורא דכא"פ גם בהפסק וכרש"י ז"ל ועכ"ז שפיר ס"ל גם לר"מ את ההלמ"מ ומוקים לה בתערובות וכמובן. ויש לבאר בזה דברי התוס' בכריתות שם ד"ה מתחלה ועד סוף בכא"פ שכתבו וז"ל מהכא משמע דלתרי גווני מיירי שיעור פרס חדא לענין הפסקה שאם הפסיק בין אכילה לאכילה כשיעור פרס אין מצטרף וחדא כדאמרינן בעלמא (פסחים דמ"ד) שאם נתן כזית תרומה בשיעור פרס דחולין ואכלן שהוא חייב עלי' עכ"ל. ולכאורה מה חידשו התוס' בזה ותו קשה להבין לשונם שכתבו דמהכא משמע וכו' דאיך משמע זה ממשנה דכריתות הנ"ל הלא המשנה מדברת רק משיעור כא"פ דבעין. אולם לפמ"ש ניחא דכוונתם לומר דההלמ"מ עצמה שמסרה שיעור פרס דיברה מב' מינים הנ"ל דהיינו מבעין וגם מתערובות דאל"כ רק נאמר דשיעור פרס נמסר רק לבעין א"כ איך חולק ר"מ על ההלמ"מ וכנ"ל ועל כרחך לומר דגם ר"מ מודה בשיעור פרס אלא דסובר דההלמ"מ מסרה שיעור כא"פ לתערובות לבד ולא לבעין וחכמים ס"ל דגם לבעין נמסר השיעור הזה וא"כ שפיר מהך משנה דכריתות עצמה משמע דלתרי גווני מיירי שיעור פרס וכו'

והנה עפיד"ז יש לחדש ג"כ דר"מ ורבנן פליגי באמת בפלוגתא דפסחים הנ"ל אי כזית בכא"פ דתערובות דאוריתא או לא דרבנן ס"ל דלאו דאוריתא וא"כ על כרחך נמסרה ההלכה רק לבעין ור"מ ס"ל דהוי דאוריתא וע"כ מוקי ההלכה רק לתערובות אבל לא לבעין ובכה"ג ודאי דשייך פלוגתא בהלמ"מ גם להרמב"ם ז"ל כיון ששניהם מודים בההלכה ופליגי רק בפירושה דלמר קאי אבעין למר אתערובות. וע' ב"ק (י"ט א') דרבנן ס"ל דחצי נזק צרורות הוי הלמ"מ בכחו אבל לא בכח כחו וסומכוס מוקי להלכה בכח כחו אבל לא בכחו וכה"ג מצינו בש"ס בדוכתי טובא [מיהו בב"ק שם בעי לומר ג"כ דסומכוס לא גמיר הלכה כלל ואפילו בכח כחו וזה שלא כהרמב"ם הנ"ל ודברי הרמב"ם אלה צריכים עיון עוד משארי מקומות וכבר הרבה לתמוה בזה בשו"ת חוות יאיר וגם אני הארכתי בזה במ"א ואכ"מ]

אשובה עוד ליישב קושיתנו מש"ס זבחים ע' א' הנ"ל וזה ע"פ מאי דאיתא בסוכה דמ"ט ע"ב האי צורבא מרבנן דלא נפיש ליה חמרא ליגמע גמועי ופירש"י ישתה לגימות גסות ושם עוד א"ר פפא שמע מיני' כי שבע איניש חמרא מגרוני' שבע וברש"י על ידי ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע ולא ע"י שתי' מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות דקות ואינו כאוכלין ששובע שלהן בא במילוי כרס עכ"ל. ומוכח מזה דהנאת גרון הוי רק ע"י מילוי הגרון בשתי' גסה בב"א משא"כ הנאת מעיים הוי אפילו אם שותה בזאח"ז שתיות דקות ומועטות השיעור שהרגשתם חלושה בגרון דעכ"ז יש בהם הנאת מעיים כיון דבבוא שתי' הב' והג' וכו' למעיים עדיין ישנה לראשונה שם ומתקבצים שם הלגימות והמעיים מתמלאים וכמובן ומובן ממילא דה"ה באוכלים ודאי יש כמות קטן ודק כזה אשר לדקותו וקטנותו הרגשתו חלושה בגרון ואין החיך מרגיש הנאה ממנו כלל ואם יחלוק האוכל לחלקים דקים כאלה ויאכלן בזאח"ז אין כאן הנאת גרון כלל ורק הנאת מילוי מעיים הוא דיש גם בכה"ג כיון שלאחר בליעת החלק הב' והג' וכו' עדיין יש גם הראשון במעיים והמעיים מתמלאים וכמובן. ולפי"ז מובן ממילא דשיעור דאכילת קליות הנ"ל דהוא אפילו במחלק האוכל לחלקים היותר דקים וקטנים ואוכלם בסמיכות זו לזו וכנ"ל א"כ מובן דשיעור זה שייך רק גבי הנאת מעיים לא גבי הנאת גרון ולגבי הנאת גרון דלית בי' שיעור דקליות הנ"ל על כרחך דשיעור האחר הוא דאית בי' היינו שיעורא דפרס (דאם אוכל כזית בכא"פ אזי בהכרח אין חלקי האכילה קטנים ביותר וכמובן ושפיר איכא הנאת גרון] וא"כ י"ל דר"מ ס"ל כסברת ר"ל בחולין דק"ג ע"ב דס"ל דבכל התורה הוי הנאת מעיים אכילה ע"ש. וכבר כתבתי בחידושי במ"א דלענין נבלת עוף טהור כ"ע מודי דאזלינן רק בתר הנאת גרון ואכילה דידי' היינו הנאת גרון וכמפורש בכולי' הש"ס בלי חולק דנבלת ע"ט מטמא בבית הבליעה דהיינו בגרון [וכן הוא במשנה א' פ"א דטהרות ובזבחים ק"ה ב' מוקי להך משנה אליבא דר"מ ע"ש] וגזה"כ הוא דכתיב נפש וגו' לומר שמטמאה בבית הנפש דהיינו בגרון וכמבואר ברמב"ם הלכות אבות הטומאות פ"ג ה"א והוא מן התוספתא עש"ה וא"כ שפיר ס"ל לר"מ בכריתות שם לענין שיעור הצירוף בכה"ת שהוא כאלו אוכל קליות משא"כ בש"ס זבחים הנ"ל דאיירי לענין טומאת נע"ט דמטמא בבית הבליעה שפיר גם ר"מ לית לי' שיעורא דקליות רק שיעור פרס הוא דאית לי' וכנ"ל. ולפי"ז יולד עוד דבר חדש דהא דלית לי' לר"מ שיעורא דפרס היינו רק באוכלין אבל במשקין יודה דשיעורן בכא"פ וזה ג"כ ע"פ ש"ס סוכה הנ"ל ורש"י הנ"ל שכ' ואינו כאוכלין ששובע שלהן בא במילוי כרס עכ"ל. ומבואר מדבריו דמשקין עיקר הנאתן בגרון ולא במילוי מעיים כאוכלין וא"כ כיון שמשקין עיקר הנאתן בגרון א"כ י"ל דגם ר"ל דחולין הנ"ל וה"ה ר"מ הנ"ל יודו דבמשקין הוי הנאת גרון אכילה [וכבר הבאתי הערה זאת בקונטרס ע' פנים לתורה אות י'] וא"כ ממילא במשקין גם לר"מ השיעור בכא"פ וכמובן [ויתיישב בזה מה שדקדקנו למעלה דאיך פליג ר"מ אשיעורא דפרס הא בהלמ"מ לא שייך פלוגתא ולפי הנ"ל ניחא דגם ר"מ שפיר סובר את ההלכה אלא דמוקי לה במשקין ורבנן ס"ל דקאי גם אאוכלין ובפרטי ההלכה כה"ג שפיר שייך פלוגתא וכנ"ל]

ואם כנים דברינו אלה יובנו בדקדוק גדול דברי המשנה דכריתות שם דאחרי מחלוקת ר"מ ורבנן הנ"ל שנינו שם וז"ל אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כא"פ (אכלהו קאי אאכל אוכלין וכו' ושתה משקין וכו' ושתה רביעית יין דשיעור שהיית האכילה והשתיה היתה בכא"פ) חייב עכ"ל המשנה. ולכאורה קשה מדוע לא שנה התנא גם