לקח טוב קיד

כונתה לאוכל בהפסק בנתיים ובזה הרי גם לר"מ השיעור בכא"פ ואין להקשות דאכתי מדוע נקטה הגמ' דוקא שיעורא דכא"פ דהוא בהפסק בנתיים ולא נקטה השיעור השני דאכילת קליות בלי הפסק בנתיים ולומר דסד"א דהואיל וחידוש הוא אפילו ביותר מאכילת קליות נמי ליטמא דז"א דלפי פירושנו זה לא משכחת כלל יותר מאכילת קליות דהא אכילת קליות איננו שיעור כלל רק הכונה שאם אוכל בהמשך אחד בלי הפסק אז אפי' אם אוכל חלקים קטנים כקליות בזאח"ז חייב וא"כ לא שייך כלל פחות ויותר בזה השיעור דממ"נ אם אכל בהמשך אחד הרי זהו השיעור כל כמה שתשהה האכילה ואיננו יותר מכשיעור ואם אכל בהפסק אזי שוב הרי השיעור בכא"פ וכנ"ל. וא"ל דאכתי משכחת גם בשיעור דקליות יותר מכשיעור דהיינו שאם הפריד האוכל לחלקים קטנים עוד מקליות ואכלן בסמיכות זו לזו דז"א דלפי פירושנו זה נראה פשוט דר"מ גם בכה"ג מחייב וקליות דנקט לדמיון בעלמא נקטי' משום דאיירי באוכל חלקים קטנים אחד אחד בסמיכות זה לזה ולהכי נקט כאלו אוכל קליות לפי שקליות הדרך לאוכלם כן חטה חטה בסמיכות זו לזו. ועי"ל דאין הדרך לאכול משהויין קטנים יותר מכמות קליות וע"כ דיבר בהווה ונקט כאלו אוכל קליות וי"ל עוד יותר דבאוכל משהויין קטנים מקליות בזאח"ז כיון שאין הדרך לאכול כך ה"ל שלכ"א ופטור וא"כ ה"ה לענין נבלת ע"ט א"צ קרא למעט דכיון דכתיב ביה אכילה בעי' ממילא כד"א ואינו מטמא שלכ"א כיון דשלכ"א אינו נקרא אכילה וכן מבואר להדיא במנחות (ד"ע ע"א) דנע"ט אינו מטמא שלכ"א וכן מוכח עוד בכמה דוכתי והארכתי בזה במ"א ואכ"מ]

והנה נזכרתי דספק זה אם אכילת חלקים קטנים ביותר בסמיכות זו אחרי זו חשיב דרך אכילה הוא פלוגתא במנחות דט"ז ע"ב וז"ל הגמ' הקטיר שמשום לאכול שמשום עד שכלה קומץ כולו (הקטיר כשיעור שמשום מן הקומץ של מנחה במחשבה לאכול כשיעור שמשום מן השירים חוץ לזמנו ואח"כ הקטיר שמשום השני מן הקומץ ג"כ במחשבה זאת לאכול שמשום שני משירים חוץ לזמנו וכן עשה כסדר עד שכלה להקטיר הקומץ כולו באופן זה ובמחשבה כזאת) ר' חסדא ור' המנונא ור' ששת חד אמר פיגול וחד אמר פסול וחד אמר כשר וכו' מ"ד פיגול קסבר דרך הקטרה בכך ודרך אכילה בכך (וה"ל מחשב בעבודה כשירה מחשבת אכילת חוץ לזמנו ושפיר הוי פיגול כמו במקטיר כזית במחשבה לאכול כזית משירים חוץ לזמנו דהוי פיגול) ומ"ד פסול קסבר דרך אכילה בכך ואין דרך הקטרה בכך וה"ל כמנחה שלא הוקטרה (דהקטרה שלא כדרכה לא חשיבא הקטרה ואין כאן הקטרה לפגל ורק מנחה פסולה היא כיון שלא הוקטר קומצה) ומ"ד כשר קסבר דרך הקטרה בכך ואין דרך אכילה בכך (ושפיר המנחה כשירה כיון דדרך הקטרה בכך וחשיב הוקטר קומצה ופיגול לא הוי דכיון דאין דרך אכילה בכך אין מחשבה זאת שחישב לאכול חוץ לזמנו שמשום שמשום מן השירים חשובה לפגל דלענין מחשבת פיגול בעינן שיחשב אאכילה וכדכתיב אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי וגו' וכאן דאין דרך אכילה בכך לא חשיב אכילה ואין כאן מחשבה לפגל) עכ"ל הגמ'. ומבואר דיש פלוגתא דאמוראי בזה אם הדרך לאכול חלקים קטנים כשיעור שמשומין בסמיכות זו לזו [דמסתימות לשון הגמ' נראה פשוט דבמחשב לאכול בסמיכות נמי איירי ולא לבד במחשב לאכול בהפסק וז"פ] וא"כ למ"ד דאין דרך אכילה בכך דלא איתפרש אליבי' שיעור כמות החלקים שיהי' גדולים יותר משמשומין ויהי' דרך אכילה בכך וע"כ שפיר י"ל דבכמות כקליות הוא דהוי דרך אכילה לדידי' ושזהו טעמא דר"מ דנקט כאלו אוכל קליות משום דבפחות מזה אין דרך אכילה בכך וה"ל שלכ"א ופטור [והא דלא נקט ב מנחות הנ"ל שיעור נפיש משמשומין וזוטר מקליות למ"ד הנ"ל י"ל בפשיטות דנקט שמשומין לרבותא דאינך אמוראי דהוי רובא ולאשמעי' דאפילו בשיעור שמשומין א בתכלית סבירא להו דהוי דרך אכילה ויש ליישב זה ש באופן אחר ואין להאריך] ולאמוראי דסברי דהוי דרך אכילה אפי' בשיעור שמשומין דקטן בתכלית י"ל ארא דעכ"ז אכילת קליות הוא דבר ההווה והרגיל יותר וע"כ דיבר ר"מ בהווה ונקט לדמיון כאלו אוכל קליות וה"ה דבאוכל חלקים קטנים מקליות כל שאוכלם בסמיכות זו לזו בלי הפסק שפיר מחייב וא"כ בין כך ובין כך עכ"פ שפיר לא נקט הש"ס דזבחים הנ"ל דאצטריך קרא שא ע"ט למעט יותר מכדי אכילת קליות דממ"נ או דלא משכחת ליה כלל למ"ד דאפילו בחלקים היותר קטנים כשמשומין הוי דרך אכילה או דהוי שלכ"א לאידך מ"ד וא"צ קרא למעט כלל וכנ"ל

ועוד נראה דאפילו נודה דהש"ס דזבחים הי' יכול לומר ה"א דאפילו ביותר מאכילת קליות יתחייב עכ"ז כיון דר"מ מודה עכ"פ גם בשיעור כא"פ בה בנתיים א"כ שפיר נקט הש"ס דזבחים צריכותא דיותר מכא"פ לענין הפסק בנתיים וה"ה דהוי מצי למינקט צריכותא דיותר מאכילת קליות בלי הפסק בנתיים אלא דחדא מתרתי נקט ואטו כי רוכלא וכו' וניחא ליה נמי טפי למינקט הא דכא"פ כיון דזהו שיעור הרגיל והמפורסם בכולי תלמודא משא"כ אלו הי' נקיט שיעורא דקליות הי' נצרך הש"ס לאתויי משנה דכריתות הנ"ל לראי' דיש לר"מ שיעור אחר הבלתי נודע והוא שיעורא דקליות ואלו בסוגי' דזבחים שם הרי אינו מדבר מענין זה כלל ומביא זה שם אגב גררא ושלא במקומו וע"כ שפיר ניחא ליה טפי למינקט שיעורא דכא"פ כדי שלא יצטרך להאריך ולהביא משנה דכריתות הנ"ל כיון שהדין דין אמת והשיעור דכא"פ הרי הוא גם לר"מ בהפסק בנתיים ומהא דאמר דאשמעי' קרא דביותר מכא"פ לא מצטרף ממילא ידעינן דאכילת נבילת ע"ט לטמא צריך שתהי' כשאר אכילות לענין איסור וא"כ נדע ממילא דה"ה בלי הפסק ביותר מאכילת קליות ג"כ אינו מטמא וז"פ

והנה לכאורה יש להביא ראי' לפירושנו זה דר"מ לאו שיעורא קאמר כ"א בעי ממש אכילה כאכילה קליות בלי הפסק בנתיים וזה לפמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות דבדבר שהוא הלמ"מ לא שייך בי' פלוגתא עש"ה וא"כ הא שיעור כא"פ הרי הוא דין מקובל בהללמ"מ ואיך פליג ר"מ עלי' ועל כרחך לומר דגם ר"מ ס"ל הללמ"מ הנ"ל אלא דסובר דשיעור דכא"פ הנמסר בהלכה הכונה בו רק לאוכל בהפסק בנתיים משא"כ באוכל בלי הפסק בנתיים ס"ל לר"מ מסברא דחשיב אכילה אחת אפי' שוהה כל היום כיון שלא הפסיק רק אכל בהמשך אחד ורבנן ס"ל דכל אכילות בזאח"ז אין ראוי שיצטרפו מסברא ואפי' בלי הפסק בנתיים וע"כ גם בלי הפסק בנתיים לא חשיב לדידהו אכילה אחת רק בכא"פ שנמסר בו הלל"מ דבכא"פ כל הנאכל בו מצטרף ודו"ק

והנה יש לעיין בהא דקיי"ל לענין טכ"ע דבעינן שיהי' בתערובות כזית בכא"פ אי ר"מ חולק גם על זה ומצריך שיהי' בתערובות כזית בכדי אכילת קליות א"ד מודה דבתערובות בעי' רק כזית בכא"פ וכדמצינו בכמה דוכתי דאיסור המעורב קיל מבעין וע"כ נהי דבעין אית לי' שיעור גדול כאלו אוכל קליות עכ"ז בתערובות מודה דבעי' כא"פ וזה תלוי אי הא דכזית בכא"פ