לקח טוב קי

וכו' א"ק בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואין חולץ ב' בתים ונייבם לחדא וניחלך לחדא א"ק אם לא יחפוץ האיש לקחת הא חפץ ייבם כל העולה ליבום עולה לחליצה כל שא"ע ליבום א"ע לחליצה ועוד שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא דילמא חליץ והדר מייבם וקם לי' בלא יבנה (דדרשי' כיון שלא בנה שוב לא יבנה) עכ"ל הגמ' ובתוס' שם ד"ה ועוד כתבו וז"ל לא גרסי' ועוד גזירה שמא יאמרו בית מקצתו בנוי וכו' דאי מדאורייתא מייבם לחדא וחליץ לחדא משום גזירה לא יניח עכ"ל. ואולם עפ"י דרכנו יש ליישב גירסת הגמ' ולומר דהש"ס ה"ק דמסברא אמרינן דלא היתה כונת התורה דלייבם לחדא וליחליץ לחדא כיון דיש בזה תקלת עבירה דדילמא חליץ והדר מייבם וקם לי' בלאו דלא יבנה ולא תצריך התורה דבר שיש בו תקלת עבירה וכנ"ל. וי"ל עוד יותר דבאמת הרי כבר משני הש"ס שינויא חדא דכתיב אם לא יחפוץ האיש לקחת הא חפץ ייבם וע"כ זאת השני' שאפי' חפץ אינו מייבם כיון שכבר ייבם לראשונה וה"ל בונה שתי בתים ע"כ ג"כ אינה צריכה חליצה. אלא דיש לפקפק בתירוץ זה ולומר דמנ"ל דבעי' שבשעת חליצה יהי' בידו לייבם אם יחפוץ דילמא קאי קרא אשעת נפילה וכיון שבשעת נפילה שנפלו שתיהן לפניו הי' בידו לייבם את זו ולחלוץ את הראשונה שפיר קרינן גם בזו דאם חפץ ייבם ושפיר צריכה חליצה אחרי יבום הראשונה וע"כ קאמר הש"ס ועוד שמא יאמרו וכו' והכוונה כנ"ל דכיון דיש בזה ג"כ תקלת עבירה דדילמא חליץ והדר מייבם והסברא מחייבת שלא תצריך התורה דבר שיש בו תקלת עבירה ע"כ מכח סברא זאת מפרשינן דכוונת הכתוב דאם לא יחפוץ וגו' הוא אשעת חליצה דבעי' שיהיה בידו אז ליבם וע"כ זו שאין בידו ליבמה אחרי יבום הראשונה שפיר אימעטא בהדיא גם מחליצה מקרא דאם לא יחפוץ וגו' ודו"ק

י"ג) המל"מ פ"ג מה' איסורי המזבח ה"ח הכריח מסתירת הסוגיות דש"ס שבת (קל"ה ב') דמבואר שם דמה שאסרה תורה מחוסר זמן להקרבה הוא משום ספק נפל ואלו בראש השנה (ד"ז ע"א מבואר דמחו"ז אסור להקרבה אפי' אי ידעינן שכלו לו חדשיו ע"ש והכריח מכח זה דבאמת טעם איסור הקרבת מחו"ז הוא משום ספק נפל אלא דמשום לא פלוג אסרתו התורה בכל גווני ואפי' היכא דידעינן שכלו לו חדשיו עש"ה במל"מ. והנה אין שום סברא והבנה ללא פלוג זה זולת היותו מטעם סייג וגזירה דגזרה תורה דאם יקריבו מחו"ז כשידעו שכלו לו חדשיו יבואו להקריבו ג"כ כשלא ידעו שכלו וכו' וע"כ אסרתו התורה בכל גווני מכח הגזירה הנ"ל וא"כ מבואר דשייך סייג וגזירה בדאורייתא [ומה שכ' שם המל"מ עוד דגם באדם הוא כן אליבא דרשב"ג דמה שפטרה תורה בכור אדם מפדיון קודם ל' הוא מפאת ספק נפל ומשום לא פלוג אמרה תורה דבכל גווני אינו נפדה קודם ל' ואפי' בידעינן שכלו לו חדשיו עש"ה גם זה אין לו שום הבנה זולת היותו מטעם גזירה דגזרה תורה דאם יפדוהו קודם ל' כישדעו שכלו וכו' יבואו לפדותו ג"כ כשלא ידעו וכו' וימות תוך ל' ויפסידו הבעלים אז מעותיהם בחנם וגם יהי' המעות גזל ביד כהן וע"כ מפאת חסיון על ממונם של ישראל וגם כדי להציל את הכהן מאיסור גזל סתמה תורה את הדרך ופטרה בכור אדם מפדיון קודם ל' בכל גווני כנלע"ד פשוט ומוכרח לפי דעת המל"מ ז"ל ואולם בהך דבכור יש לי דרך אחר שלא כדברי המל"מ ז"ל הנ"ל ואכ"מ]

יד) מצינו עוד סברא דלא פלוג בדאורייתא ביבמות ד"ו ע"א בתוד"ה שכן הכשר מצוה וז"ל ואור"י דכיבוד אב אפי' עוסק בגוף מצוה לא דחי (ל"ת) דבכל ענין קא פסיק שלא ישמע לו (לעבור על ל"ת) והיינו משום דרוב עניני כיבוד רגילים להיות ע"י הכשר מצוה (דכשמחמר בשבת או מטמא בביה"ק ומניח מלהחזיר אבידה כדי להביא גוזלת לאביו הרי בשעת דחיית הלאו אין מאכילו ומלבישו ועושה רק הכשר מצות הכיבוד לא גוף המצוה ולא הוי בעידנא עש"ה בתוס') קאמר רחמנא דלא דחי בכל ענין עכ"ל. וגם זה אין לו שום סברא זולת היותו מטעם גזירה דגזרה תורה דאם ישמע לו לעבור על ל"ת היכא דהוי גוף מצוה ישמענו ג"כ לעבור בהכשר מצוה אלא דאלו לא היו רוב עניני כיבוד רגילים להיות בהכשר מצוה והי' רק מחצה על מחצה אזי לא היתה התורה גוזרת לבטל חצי העשין דכיבוד אש אידך חצי הלאוין דמאי חזית ואדרבה הרי עשה עדיפא מל"ת דמשום הכי עדל"ת וכנודע דעת הרמב"ן עה"ת פ' יתרו משא"כ עתה שרוב הפעמים הדחי' היא בהכשר מצוה והמיעוט הוא בגוף מצוה ע"כ שפיר גזרה תורה לבטל מיעוט העשין אטו רוב הלאוין שיודחו שלא כדין ודו"ק

טו) בנדרים ד"י ע"א ר' שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם לד' עולה לד' מנחה וכו' ת"ל קרבן לד' וכו' וע"ש בפי' הרא"ש דהחשש הוא שמא יחזור בו מלידור ולא יאמר תיבת עולה ונמצא שהזכיר שם שמים לבטלה ע"ש ומבואר דשייך סייג בדאוריתא

יז) מצאתי עוד סייג בדאוריתא בש"ס נזיר דמ"ה ע"א ר' שמעון שזורי אומר וגלח הנזיר פתח אוהל מועד ולא נזירה (פי' דתיבת הנזיר ממעט נזירה שלא תגלח פסח אוהל מועד אלא במדינה) שמא יתגרו בה פרחי כהונה ובתוס' שם ד"ה ולא נזיר' כתבו משמע שטעמא דקרא שמא יתגרו בה פרחי כהונה וכ' עכ"ל. ומבואר דהתורה אסרה לגלח אשה נזיר' פתח אוהל מועד מחשש וסייג דשמא יתגרו בה פרחי כהונה ומפורש דשייך סייג בדאוריתא. ולפמ"ש באות י"ב דאף אם אין התורה אוסרת איסורים סייגים עכ"ז לא תעשה מצוה ממילתא דאית בי' חשש ותקלת עבירה א"כ אין ראי' די"ל כוונת ר"ש שזורי וגלח הנזיר ולא נזירה וכו' היינו דלנזיר ציותה תורה לגלח פתח אוהל מועד משא"כ לנזירה לא ציותה תורה זה והיא רשאה לגלח במדינה כמו פתח אוהל מועד דלא רצתה תורה לחייבה בגילוח פתח אוהל מועד כיון דאית בי' חשש דשמא יתגרו וכו' ואפי' תפרש דכוונת ר"ש שזורי באמרו ולא נזירה היא לאיסור דנזירה אסורה לגלח פתח וכו' נמי ניחא דכיון דאין מצוה שתגלח שם שוב אם תגלח שם חשיב בזיון ושפיר אסורה לגלח שם עש"ה בנזיר בסוגי' וע' יומא מ"ז א' השתא לפני מלך בו"ד אין עושין כן וכו' ובאתי בכ"ז רק להעיר: