לקח טוב קב

עלי' קרא דאיש אמו ואביו תיראו וא"כ ממילא קאי עלי' ג"כ קרא דואת שבתותי תשמורו לענין לאו דמחמר וא"כ לאו דמחמר הא הוי לגבי' שוב רק לאו לבד ואין עשה עמו דלגבי עשה דביום השביעי תשבות דתלוי' ביום השבת שוב הרי אמרי' דיחוי ופטור ממנה וא"כ שפיר פריך הש"ס דנגמר מהכא דאין עדל"ת

ודרך אגדה יש לי לדרוש בזה טעמא דקרא מה שפטרה התורה נשים ממ"ע שהז"ג וחייבתם במ"ע שאין הז"ג וגם מדוע חילקה רק בעשין בין ז"ג לבין שלא הז"ג ולא חילקה כן בלאוין ונראה ע"פ המבואר בש"ס ברכות נ"א ב' עולא איקלע לבי ר' נחמן כריך רפתא בריך ברכת מזונא יהב לי' כסא דברכתא לר' נחמן א"ל ר"נ וישדר מר כסא דברכתא לילתא א"ל הכי א"ר יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנא' וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך וכו' עכ"ל הגמ'. ומוכח מזה דכל השפעות היורדות משמים מטה אל בנ"י הן השפעות גשמיות וחומריות והן השפעות רוחניות וצוריות הנה תושפע ותגיע השפע בעצם וראשונה אל האנשים מבנ"י ומן האנשים הוא שתעבור השפע ותלך הלאה גם לנשים שהרי הברכה שהוזכרה בגמ' שהאשה מתברכת רק מן האיש ועבור זה לא הוצרך לשלוח כוס הברכה לילתא והי' די מה שנתנו לר"נ הנה תיבת וענין ברכה הלא הוא כולל כל מיני הופעה ושפע הן גשמיות והן רוחניות וכמובן וא"כ מבואר שבכולם נוהג המנהג הזה שהשפע באה רק לאנשים ומהם היא הולכת הלאה גם לנשים

ומצאתי און לי עוד אל הדבר הזה מלשון קדוש אחד מדבר אשר רוח ד' דובר בו הוא ניהו בעל ספר הכוזרי מאמר ראשון סי' צ"ה שכ' וז"ל אמר החבר הרפה לי מעט עד שאבאר לך גדולת העם (עם בנ"י) ודי לעד שהשם בחרם לעם ולאומה מבין אומות העולם וחל הענין האלק"י על המונם עד שהגיעו כולם אל מעלת הדיבור ועבר הענין אל נשיהם והי' מהן נביאות וכו' עכ"ל הנה לא אמר שחל הענין גם על נשיהם כ"א שעבר הענין אל נשיהם היינו שהענין האלק"י אשר חל על עם בנ"י (עד שהגיעו למעלת הנבואה) עבר גם מאנשים אל הנשים והי' מהן נביאות וכו'. וה"ז כדברינו שגם שפע רוחנית הנשפעת מלמעלה רק לאנשים היא נשפעת ומהם היא שעוברת והולכת הלאה לנשים

והנה נודע כי ענין החילוק שבין מצות שהז"ג לבין מצות שחיובם תמיד הוא כי המצות שחיובם תמיד הנה הם מתחייבים מפאת הקדושה הישראלית העצמיית אשר לבנ"י וכמ"ש כי עם קדוש אתה וגו' וע"כ שפיר הם נוהגים תמיד ושפיר נוהגים גם בנשים הן העשין והן הלאוין כי גם הנשים הלא הן ישראליות וקדושות ומחייבת קדושתם את המצות משא"כ מצוות שהז"ג הנה הם אין מתחייבים מן הקדושה העצמיית והתמידית אשר לבנ"י כ"א הם מתחייבות מפאת קדושה פרטית הנשפעת למו בזמן הפרטי והקדושה הפרטית והיתר' ההיא אשר תגיע אליהם אז היא אשר יש לה שייכות באלה המצות ומחייבת אותם. הדמיון בחג הסוכות יורדת אז קדושה כזאת משמים אל נפשות בנ"י אשר קדושה ההיא יש לה שייכות עם עניני מצות החג ומחייבת הישיבה בסוכה וההמנע מעשיית מלאכה וכן כל כיוצא בזה. והנה מובן ממילא מהצעתנו הקדומה כי קדושה היורדת משמים אל בנ"י בזמנים הפרטים הנה תבוא גם היא בעצם וראשונה אל האנשים מבנ"י ומהם הוא שתלך הלאה אל הנשים. ולפי"ז הנה יתכן לומר שירידת השפע מאנשים לנשים תופשת רגע ומשהו מה והנשים איפוא מקבלות קדושת הזמן ברגע מאוחרת מן האנשים ומתחייבות איפוא במצות היו"ט וכדומה ברגע מאוחרת מהם וכמובן. וא"כ איפוא הרי הי' ראוי לפוטרם ממצות הזמניות לגמרי מטעם דיחוי דהואיל וברגע הראשונה דיו"ט הי' פטורות ע"כ ראוי שיופטרו גם אח"כ אלא דלגבי לאוין הא אין דיחוי באיסורין וכנ"ל וע"כ שפיר חייבות בלאוין אעפ"י שהז"ג משא"כ בעשין שהז"ג שפיר פטורות מטעם דיחוי וכמובן

ואין להקשות דא"כ אשה העושה מלאכה ברגע ראשונה דיו"ט ושבת תופטר דז"א והא בורכא היא דירידת השפע מאנשים לנשים אם היותם תופשת רגע ומשהו מה וכנ"ל עכ"ז הרגע הזאת היא דקה ובלתי נתפשת לנו ולחושינו כלל לגודל דקותה והיא הנקראת אצל המחקרים חלק הבלתי מתחלק כי השעה מתחלקת לרגעים והרגעים לשנים והשנים לשלישים וכן הלאה עד שמגעת החלוקה אל חלק הבלתי מקבל החלוקה עוד לגודל דקותו וקטנותו וע' במורה סוף חלק א' והשפע' הרוחנית הבאה לאנשים הלא היא הולכת מיד מהם לנשים ואין כאן איחור רק רגע היותר קטן וכמובן והוא החלק הבלתי מתחלק הנ"ל וחלק הבלתי מתחלק ההוא הוא דבר הבלתי מושג כלל אצלינו ואינו מן הזמן כלל וכאשר חושנו רואה עשיית מלאכה וכבר עבר מן היו"ט כל כך זמן איפוא עד שאפשר לחושינו להשיג בו מה או לאברינו לעשות בו מה הנה כבר עבר הרבה הרבה אחרי הרגע ההוא וכנודע לאשר לו ידיעה מה בענינים האלה וז"פ

והנה מה שכתבתי דקטן שהגדיל בתוך השבת יש לפטרו מעשה דתשבות מטעם דיחוי דבמ"ע שייך דיחוי וכנ"ל נתיישבתי דז"א דמפורש בסוכה כ"ז ב' דגר שנתגייר וכן קטן שהגדיל בתוך החג חייב בסוכה משהגדיל ונתגייר ע"ש וכבר העיר בזה התפארת שמואל שלהי מ"ק שם. ואולם מה שדרשנו בטעמא דקרא דמ"ע שהז"ג נשים פטורות עדיין במקומו עומד וזה לפי המתבאר מתוס' יומא (ס"ד א') ד"ה התם דפסול שהי' בבהמה בעודה חולין אינו מדחה אותה לכשתוקדש ולא אמרי' דיחוי מחולין לקדשים ע"ש וא"כ י"ל דדוקא עכו"ם וקטן דהי' פטורים מכל המצות תחלה וע"כ אחרי שנתגיירו והביאו ב"ש ונתחייבו במצות הוי כמו מחולין לקדשים ולא שייך דיחוי משא"כ בנשים שגם ברגע ראשונה דיו"ט רק ממצות היו"ט ההוא היו פטורות אבל בשאר כל מצות שלהם היו חייבות והי' בהם קדושת מצות ע"כ שפיר לא הוי כמו מחולין לקדשים ושפיר חשיבי קדשים גם אז ושפיר חל בהם ענין דיחוי וכמובן ועמ"ש בכלל הקדום באות ג' ותבין דברינו פה ביתר שאת]

וקושית התוס' יבמות ו' א' הנ"ל יש ליישב עדיין בסגנון הקדום באופן אחר וזה דאכתי משכחת שפיר מי שיהי' מחויב בעשה דכיבוד ואלו עשה דביום השביעי תשבות לא תנהוג בו מטעם דיחוי וזה דהא הך בריתא דיכול יהא כיבוד או"א דוחה שבת וכ' הוא מן הספרא פרשת קדושים וקיי"ל דסתם ספרא יהודה ור' יהודה הא ס"ל בב"ק (פ"ז א') דסומא פטור מן המצות ומבואר בפתיחת הפמ"ג לאו"ח דרק מעשין הוא דפטור אבל בלאוין מצווה ע"ש וא"כ הא משכחת לי' בסומא שנתפתח באמצע שבת דמתחייב שפיר בעשה דכיבוד אחרי שנתפתח ואלו מעשה דיום השביעי תשבות הרי הוא פטור מטעם דיחוי כיון דעשה זאת תלוי בשבת ושייך דיחוי לומר דהואיל והי' פטור ממנה במקצת השבת בהיותו סומא פטור גם אחרי שנתפתח וכנ"ל ולגבי