לקח טוב קא

על הארץ אף כאן בהיות השמש על הארץ לאפוקי לילה שאינו מוזהר עליו לפיכך חזר הכ' ואמר כ"מ לא תעשו ולא הוזכר בו בעצם היום הזה כמו שהוזכר למעלה להורות שאזהרת המלאכה בהן בין ביום ובין בלילה כמו בשבתות ובשאר המועדים שאזהרת המלאכה בהן אינו מוזכר בשום אחד מהן בעצם היום הזה וכולל היום והלילה ונשאר בהכרח לפרש בעצם היום הזה הכתוב למעלה בעצומו של יום שכולל היום והלילה שעל עצומו של יום מוזהר וענוש עלי' ולא על התוספת וכו' וא"ת בלאו קרא דכל מלאכה לא. תעשו ת"ל מקרא דועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב שאין פירוש בעצם היום הזה בהיות השמש על הארץ דא"כ לגבי עינוי נמי דכתיב בי' כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה צריך לומר בהיות השמש על הארץ ולא בלילה ואי אפשר זה שהרי כתוב בו בפירוש מערב עד ערב י"ל דאי לאו קרא דכל מלאכה ה"א דפירוש בעצם היום דעינוי הוא בעצומו של יום ולא על התוספת ופי' בעצם היום הזה דמלאכה הוא בעצם היום וכחו ולא בלילה ואעפ"י שהם סמוכים זה לזה אין בכך כלום כי כמוהו בפרשה הזאת וספרתם לכם וכו' עכ"ל ז"ל הצריך לעניננו. הנה שגם הוא ז"ל כ' דרק ביוה"כ הוא דבעי' קרא ללילה ולא אשבת ויו"ט אלא שכ' בזה טעם אחר ממה שכתבנו למעלה וגם כ' ז"ל כמו שצידדנו למעלה דרק במלאכה הוא דאין הלילה בכלל היום משא"כ בעינוי אלא דגם בזה כ' טעם אחר מפאת קרא דמערב ועד ערב דכתיב בעשה דעינוי [ואולם הגור ארי' שם חולק עליו בזה וכ' דאין מערב עד ערב דכתיב בעשה דעינוי מועיל לענין העונש והאזהרה וילפי' עונש ואזהרה דלילה דעינוי מג"ש דעצם עצם ממלאכה עש"ה וה"ז כמו שכתבנו למעלה תחלת דברינו בזה. ועוד אני מוצא בדברי הרא"ם ז"ל אלה הבנה מחודשת בענין אזהרות הלילה והיום דיוה"כ הנ"ל וזה דנראה דהוא ז"ל סובר דאין הכוונה דקרא דכל מלאכה לא תעשו השני הוא אזהרה מיוחדת ללילה והוי ב' אזהרות חדא ליום וחדא ללילה ורק הכוונה דקרא דכל מלאכה לא תעשו הנ"ל מגלה אמקרא הראשון דקאי בין איום ובין אלילה ודמאי דכתי' ב' בעצם היום הזה פירושו כל המעל"ע שנקרא ג"כ עצם היום ובא רק למעט תוספת והוי שפיר לפי האמת גם במלאכה דיוה"כ אזהרה ועונש אחד ליום ולילה ואזהרה דלילא דקאמר בגמ' לאו אזהרה בפ"ע היא רק היא גילוי מילתא בעלמא על אזהרת היום דקאי גם אלילה ודו"ק. ולפי הסברא הזאת אתי' שפיר משנה דכריתות הנ"ל גם כתנא דעצם עצם ושפיר אין הלילה והיום חלוקין לחטאות גם להך תנא כיון דאליבא דאמת רק אזהרה ועונש חד הוא דאיכא ביום ובלילה גם אליבא דהך תנא ודו"ק. ועיינתי עוד בס' תויה"כ ביומא שם וראיתי שכ' ג"כ דלולי אזהרה דלילא ה"א דתיבת עצם בא למעט הלילה דעיקר האזהרה והעונש לא יהי' אלא ביום דהיום הוא מכפר דמקריבין בו קרבנות ולא הלילה אבל השתא דאיכא אזהרה גם ללילה למדנו דיום ולילה שוין ודקאי תיבת עצם על כל המעל"ע וממעט רק תוספת עכ"ל בקצרה. הנה שגם דעתו ז"ל כן דאזהרה דלילא הוא רק גילוי על האזהרה הראשונה דקאי גם אלילה והוי לפי האמת חדא אזהרה ליום ולילה וכנ"ל [ומאי דדרש ז"ל טעמא דקרא לפי הה"א דתיבת עצם ממעט לילה דהוא משום דאין הלילה מכפרת הנה כן כתבתי למעלה מסברא דנפשאי ותלי"ת שכיוונתי לדעתו הרמה ז"ל בזה ובודאי כיוון גם הוא ז"ל לגמ' כריתות ז' א' הנ"ל שמבואר שם כן דאין הלילה מכפרת וכנ"ל ומ"ש דהיום מקריבין בו קרבנות בא להסביר בזה טעם הגמ' הנ"ל ויש לדבר בטעם זה ואכ"מ]

והנה יש לי להביא סעד לסברת הרא"ם והתויה"כ ז"ל הזאת מדברי המכילתא עצמה שהבאת וזה כי עיינתי בגוף המכילתא וראיתי שמבואר שם בזה"ל אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין ת"ל מחללי' מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל ויום השביעי שבת שאין ת"ל שבת אלא להביא את הלילה שהיא בכלל אזהרה עכ"ל. הרי דברי המכילתא ברור מללו דתיבת שבת היא רק גילוי דהלילה היא בכלל אזהרת היום ולא שתהי' אזהרה בפ"ע ללילה וא"כ גם בהך דיוה"כ יש לנו לומר כן וכמובן. ואולם יש לדחות דשם בנידון דמכילתא א"א שתהי' תיבת שבת אזהרה בפ"ע ללילה שהרי לא נאמר בלשון לאו והוא שפיר רק גלוי דתיבות ויום השביעי כוללים גם הלילה ובא לא תעשה כל מלאכה דכתי' בתרוייהו ללאו אחד ליום ולילה וכמובן משא"כ כאן ביוה"כ דנאמר בלשון לאו בפ"ע וכל מלאכה לא תעשו ע"כ שפיר י"ל דהיא לאו בפ"ע ללילה ולא שהיא גילוי על הלאו האחר דיום דקאי גם אלילה וכמובן. ועכ"פ זה נראה ברור מדברי המכילתא הנ"ל דאין לליל שבת אזהרה מיוחדת ותיבת שבת היא רק גילוי שגם הלילה הוא בכלל אזהרת היום והוי אכתי שפיר חדא אזהרה בשבת ליום ולילה וכנ"ל. וא"כ איפוא הנה בטלו דבריך בענין דיחוי דשפיר ראוי לומר דיחוי עדיין מליל שבת ליומו וכמובן

הן זה המעט העירוני רעיוני על דברת המכילתא הנ"ל בהשקפה הראשונה ובתחלת העיון ואולם הדבר צריך בירור גדול ורחב יותר ואין עתי אתי לזה כעת כלל וכלל כאמור למעלה ועוד חזון למועד אי"ה

ובגוף קושית הרא"ש מ"ק הנ"ל וז"ל וה"נ אמר ביבמות בפ"ד אחין כגון דאייתי ב"ש בשבת דאתא לי' זרות ושבת בהדי הדדי ואע"ג דביה"ש דשבת קטן הי' ולא מיחייב אשבת לא אמרי' הואיל ואידחי ביה"ש אידחי כולי יומא מאיסורא דהאי שבת עכ"ל. ונלענ"ד בזה דדיחוי אמרי' רק בקדשים ובמצות עשה אבל באיסורא דשבת לא שייך דיחוי דהא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל היא במנחות (נ"ד ב') דר"י ס"ל דאין דיחוי באיסורין ור"ל ס"ל דיש דיחוי באיסורין וקיי"ל כוותי' דר"י גבי ר"ל וא"כ בהך דיבמות דאיירי לענין איסור לאו דשבת ועונש מלקות וכרת וחטאת שלו שפיר לא שייך דיחוי לומר דהואיל ולא הי' אצלו איסור הלאו במקצת שבת לא יהי' אצלו גם במקצת האחר דלאוין יש לדמותן לאיסורין ואין דיחוי באיסורין. ולפי"ז יומצא לכאורה דבר מחודש דקטן שהגדיל בתוך השבת לא תנהוג אצלו עשה דביום השביעי תשבות באותו שבת דלענין מ"ע הרי שוב אמרי' דיחוי וכמובן. ותתיישב בזה קושית התוס' יבמות ו' א' דמייתי התם ברייתא דתני' יכול יהא כיבוד או"א דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כלכם חייבין בכבודי ומוקי לי' בלאו דמחמר ופריך ואפ"ה לא דחי אלא הא דקיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ניגמר מהכא דלא לידחי והקשו התוס' דמאי פריך הרי מחמר הוא עשה ול"ת דאיכא עשה דביום השביעי תשבות ע"ש. ולפמ"ש ניחא דהא סמיכות דאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו מוכחא דלכל אלה שהתורה אומרת להם מאמר דאיש אמו ואביו תיראו היא אומרת להם ג"כ מאמר דואת שבתותי תשמורו לענין שלא ידחו לאו דמחמר מפני מצות הכיבוד וא"כ הרי קאי נמי קרא אקטן שהגדיל בתוך השבת שמתחייב אז שפיר במצות עשה דכיבוד [דגבה ליכא דיחוי כיון דאינה תלוי' ביום השבת לומר הואיל ונדחה מקצתו וכו'] וא"כ הרי קאי