לחם שמים על פרקי אבות ד:יב

וכבוד חברך כמורא רבך. מ"ש תוי"ט לתרץ דלא ילפי לה מקרא דכי תשא דקדים. ונדחק כמנהגו. שכח גם מ"ש רז"ל אף אהרן נצטרע. גם הכתוב מעיד ששניהם חטאו לו. ומה שנראה לי בזה. משום דהתם השוה עצמו אהרן למשה בנבואה מוכח בהדיא דחברים שוים הם נחשבים באמת. וכדאמרינן נמי בעלמא. פעם מקדים משה. ופעם אהרן ללמדך ששניהם שקולים משא"כ במעשה עגל בודאי ירד ממעלתו באותה שעה. שהרי כמעט נתחייב כליה. ככתוב ובאהרן התאנף ה' מאד. ועוד יש להוכיח זה שהרי משה לא קראו שם אדוני. כי אמר לו מה עשה לך העם. ולא אמר לאדוני. והוא השיבו אל יחר אף אדוני. מזה נראה שעכ"פ בעת ההיא לא היה להם דין חברים. וחייב היה לקרותו אדוני. משא"כ במעשה דמרים שלא היה שם דבור ממשה לאהרן. והוא היה חושב עצמו שקול בנבואה כמוהו. והרי זה נכון: