לחם שמים על פרקי אבות ד:יא

תשובה ומע"ט כתריס. כההיא דתנן פ"ב דסוטה יש זכות תולה שנה אחת. ויש זכות תולה שתי שנים. ויש שלש. ואע"ג דפליגי התם תנאי. משום דא"כ אתה מוציא ש"ר על המים כו'. אבל בעלמא. מודו כולא עלמא דמהני זכות לתלות ולפשר ולבטל גזרת העונש. הכל לפי ענין האדם וגודל זכותו. ולפי חומר העון. והנה כמה מקראות לעדים. כי לא זו בלבד התשובה שתולה. אף לחטאים הקשים והכבדים מנשוא כענין אחאב ומנשה. אלא גם בלי תשובה הועילו הזכיות לעבוד ע"א. כענין יהוא וזולתו. דאמרו חכמים פ' הדר תלמיד היה לו לר"א שנתחייב שרפה. ואמרו הניחו לו אדם גדול שמש. ולא סוף דבר זכות מע"ט שקדמו מועילים ומצילים מן הפורענות. אלא גם בסוף. כמ"ש חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות (עמ"ש בס"ד שילהי פרקין) הילכך פירושו של ר"מ בזה. אינו לצורך כלל. גם אינו נראה. משום דאי הכי הוה ליה לאקדומי מע"ט. שהם בתחלת הענין. אע"פ שמד"ש נדחק לעיולי פילא בקופא דמחטא. אינו כלום. כי ממשפט הסדר הוא להקדים לעולם הכולל ומחויב. והמוקדם בענין. על הפרטי המקרי והמאוחר בענינו. עם היות לו איזה חשיבות. אבל האמת הברור כמ"ש בס"ד דבמע"ט דומיא דתשובה איירי. שבאין על חטא. ולפיכך בהכרח להקדים התשובה. כי מע"ט בלא תשובה אינם כתריס.. כמש"ל בסוף פרקין. אע"פ שמצינו לפעמים יועילו ויגינו זמן מה. כמ"ש ביהוא. אבל אינן כתריס להגין ודאי. כ"ש שלא יועילו ולא יצילו לבטל הגזרה מכל וכל. אם לא שקדמה תשובה. כי אז יצטרפו רבוי מע"ט לחשבון גדול להפר גזר דין לגמרי. כתריס זו שמסלקת כלי המשחית שלא יוכלו להזיק:

בפני הפורענות. המפרשים איש לדרכו פנו בדוחקים ליישב מה שיקשה על משנתנו. ממ"ש חז"ל יסורין ממרקין. ותי"ט במ"כ עשה טלאי ע"ג טלאי. לפרש פורענות על מקרים ורעות המתרגשות והכריח זה מחמת פירוש ר"מ. וכבר הראית לדעת. דפירוש ר"מ גופיה לאו מילתא היא. ולא כיפי תלי לה. ותו דהא ודאי מאי דחדית תי"ט לפלוגי בין פורענות על חטא. ובין מקרי הרעות ההווים בעולם. בורכא ובדותא היא. דהא אליבא דמ"ד אין יסורין בלא חטא. אמרה. אי הכי אטו לא כל דכן הוא. אם אין יסורין ליחיד בלא חטא. לרבים עאכ"ו. ואם גרמו החטאים להתרגש הרעות. אז לא תועיל לצדיק צדקתו על פי הרוב. כמו שאמרו כיון שנתנה רשות כו'. וזהו מפני שאמרו העולם נידון אחר רובו. ולפיכך יראה היחיד עצמו חציו זכאי. חציו חייב. עשה מצוה. אשריו שהכריע עצמו וכל העולם כולו לזכות. מכלל שאם לא הכריעו הזכיות. כל צדקותיו לא תזכרנה ליחיד. למלטו מן הפורענות. ולא זו בלבד. אלא שעל פי הרוב הצדיקים סובלים עונות הדור כמ"ש במקומות רבים על כן יטול מה שחדש על החדשים אנו בושים. אמנם יש אתנו מקום מרווח בעז"ה. שלא תחול הקושיא כלל. והוא קצת תימה על המפרשים שלא שיערו. שאין כל היסורין שוין כמו שאין כל העונות שוין. אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו. דאיכא עבירות חמורות. דלא סגי להו בלא יסורין. ובהכי מיירי ההיא דפב"ב. דאר"א אין יסורין בלא עון. וזה בהפך מדעת ד"ח רבו של תי"ט. דהא עון. מזיד הוי. וכ"כ תו' שם בהדיא. והיינו דקאי התם אקרא דופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם ונגעים יסורין מכוערים הם. (והא דאמרינן ארבעה מראות הללו. אינן אלא מזבח כפרה. אי בעית אימא היינו נמי מזבח כפרה. ואב"א הא לן והא להו. כדשנינן ריש ברכות) אבל יסורין קלין באין אף על השוגג. כדאמרינן בכמה דוכתי. והיינו טעמא דאשם תלוי. כדי להגין מן היסורין. ובכהאי גוונא מהני נמי תשובה ומע"ט. להציל מיסורין קלין. הבאין גם על השוגג. וההיא דבתרא דיומא דאייתי תי"ט. ודאי שאני דבמזיד ובחמורות עסקינן פשיטא דלא אפשר בלי מירוק יסורין קשים כמות. העומדים במקום מיתה. וכל זה ברור בס"ד. באופן שלא נשאר ריח קושיא וסתירה בין הסוגיות. ונתיישבו כולן בריוח. והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא. ליישב ג"כ מה שנתקשו תו' וכל המפרשים. בהא דמסיק תלמודא. ש"מ ויש יסורין בלא עון. אע"ג דלא אתותב ר"א בהא. איברא בס"ד הכי חזי לן דלא קשיא מידי. אבל דבר מוכרח הוא. ושפיר קאמ' תלמוד'. הא בהא תליא. דאי איתא דיש מיתה בלא חטא. א"כ על כרחך צ"ל כמ"ד ריש ברכות. נגעים ובנים אינן אלא יסורין של אהבה. לפי זה אם לפעמים מתו בנים בחיי אבותיהם בלא חטא. משום דיש מיתה בלא חטא קשיא טובא. דלקתה שורת הדין על כל פנים. כיון דאמרת אין יסורין בלא עון. והרי באופן זה לא לבד יש מיתה בלא חטא. אלא יש גם יסורין בלא עון. כי אין יסורין גדולים מהם. לאבות שקוברים בניהם. ותרתי לא עבדי להמית בלי חטא. ולייסר גם בלי עון ואין לומר דאם לא חטאו אבות אין הכי נמי שאין בניהם מתים בחייהם. דהא ודאי לאו הכי הוא. ותו דקשיא הא דתניא. הקובר את בניו שהוא בן עוה"ב אלא מאי אית לך למימר. השתא דאתית להכי. דודאי יש מיתה בלא חטא. על כרחך לומר דאיכא נמי יסורין בלא עון. שאם לא כן. לא ימותו בני צדיקים בחייהם לעולם. והא חזינן דמתו. וכדמסקינן בדהוו ליה ומתו. הוו להו יסורין של אהבה הרי הדבר ברור. שכמו שיש מיתה בלא חטא. כך יש יסורין בלא עון. דחדא מילתא היא. ולא תקשי לך נמי הא. היכא ס"ד אין מיתה בלא חטא. א"כ הילדים שלא חטאו. ומתים בכל זמן. מאי עבדת להו (ואין לך עסק בנסתרות וסוד הגלגול שאין עסקינו כאן כי אם בנגלות לנו ופשוטי הענינים) דהא ודאי בעון אבותם מות ימותו. כל עוד שאינן בני עונשין. ובכן הכל עולה כהוגן:

כל כנסיה שהיא לש"ש כו'. לשואל שישאל ויקשה על זה משתי הכתות החולקות עלינו. שגברו מאד על פני הארץ. ומלאו פני האדמה בכל פנות חלקיה. גדלו והצליחו כנסיותיהם. ונתקיימו שנים רבות. ועדיין הולכות ומתחזקות לכבוש הארץ לפניהם. ולמשול מים עד ים. ואי אפשר שיצדקו יחדו. בהיות כל אחת חלוקה על חברתה. ושתיהן חולקות עלינו מלבד שעדיין נמצאות אומות גדולות ועצומות ישנות וקדומות. שאינן מודות לשלשתנו. והם מפוזרים בשלשת חלקי העולם. ועומדים בשלוה גדולה והצלחה עצומה בהשקט ובבטחה ומהן ודאי אין ראיה. כי חלק ה' אותם על פני הארץ תחת השמים בהנחל עליון גוים וגו' יצב גבולות עמים. ופשיטא לא דבר התנא מכנסיות שאין להם חלק עמנו. אך באלו האמונות החדשות ודתיהם שונות. אשר יצאו מאתנו ובנו במותיהם על יסודי דתנו האלהית וכל אחת מכחשת חברתה. הלא בהכרח אחת מהנה בלתי אמתית. וימשך מזה לכאורה שתהא כנסתם שלא לשם שמים. ואיך קורא אני אליהם יעמדו יחדו. שהרי הן קיימות מאז ועד עתה. ועם שלא קצב התנא זמן מתי יקרא סוף דבר בענין זה. אין סברא שנתכוון לסופו של עולם. שזה כמרחיק עדיו. גם אז אף שמים וארץ לא יתקיימו. כולם כבגד יבלו. נשיב אל תתמה על החפץ. כי גבוה מעל גבוה שומר את הדבר. אלקים חשבה לטובה (מלבד שאין דבר התנא באומות שלמות. שאינן בכלל כנסיות) כי לפי הנראה פשוט. אין כאן נגוד למשנתנו זאת. כי בערך או"ה אשר היו לפניהם שלא הכירו את ה'. וכפרו בעיקר ועבדו עץ ואבן. ולא ידעו אלוה בעל יכולת מוחלט בעולם. ולא שכר ועונש וגמול עוה"ב. תקרא כנסתם גם היא לש"ש. לפרסם האלהות בעמים ובמרחקים. זכרוהו. להודיע שיש שליט בשמים ובארץ. מושל ומשגיח משכיר ומעניש (על העברות המפורסמות לפחות. וקבלו עליהן רובן של שבע מצות. מלבד הרבה מדות טובות שאשרו וקיימו על עצמן) מנבא את בני האדם הטובים והישרים אשר התקדשו למדי. ונותן על ידיהם חוקים ומשפטים צדיקים להתנהג על פיהם. וכהנה רבות עמהם משרשי האמונה אשר קבלו מאתנו. ונתוודעו על ידם דברים יקרים הללו. שהם חפצי שמים. ודאי באיים הרחוקים ובאפסי ארץ. על כן נתקיים בידם דבר כנסתם עד עתה כי נתנו כבוד לה' אלהי ישראל ולתורתו. והודיעו כבודו בגוים אשר לא ידעוהו ולא שמעו את שמעו. לפיכך לא יקופח שכר כוונתם הטובה לשמים ורחמנא לבא בעי. ושתי המשפחות אשר בחר ה' להכניע עמים רבים להביאם בעול האמונות והדעות ההכרחיות לישוב העולם ותקון והקבוץ המדיני. לא הביאו צואריהם בעול תורה שלא קבלוה אבותיהם כי לא עמדה רגליהם על הר סיני ולא נצטוו עליה (גם לא היו עבדים במצרים. ע"כ לא נתחייבו בתרי"ג מצות) ואם משתפים שם שמים וד"א. לא במרד עשו כן. מנהג אבותיהם בידיהם. וכבר אמרו רז"ל שלא נצטוו ב"נ על השתוף. גם יצאה מהם טובה גדולה לפליטת בית ישראל הנמצאה. כי אלולי הם כבר כלתה חררה ואבדה תקותנו בין האומות השונאות את ישראל מחמת קנאת הדת. לולי ה' שהיה לנו והקים חכמי אדום וישמעאלים המלמדים זכות עלינו בכל דור. מחמת שתוף התורה האלהית אחת היא להם. שבנו עליה מבצריהם ואף ע"פ שכמה וכמה מהטפשים עמדו עלינו לכלותינו וחשבו לבלענו חיים גם טרפו רבים מאתנו בעלילות שקר. נגד זה עמדו פקחים שבהם כאריות נגד כל הקמים עלינו לרעה. בפרט חכמי נוצרים החוקרים תמיד אחר האמת. מצאו שאין עלינו אשם. בהיותנו מתחזקים לשמור ולהחזיק תורת אלהינו בידינו. על כן היו למחסה לנו. ותחשב להם לצדקה. ואחז"ל או בטולך או בטולא דבר עשו [ודע וראה כי חכמי הנוצרים הפקחים לא לבד שחוקרין ודורשין בתור' שבכתב ומפרסמין כבודה בכל העולם הרימו לה דגל. אכן גם לתורה שבע"פ היו למגן ומחסה עמוד נכון למועדי רגל. כי בעת שחשבו אנשים רעים וחטאים משלנו. לכלות התלמוד ולאבדו מן העולם קמו פרקליטין טובים משלהם והצילוהו. כמ"ש בס' החיים. וז"ל. ושמעתי מזקני הארץ כי בימים שעברו עמדו איזה רשעי עמינו ושלחו ידם ולשונם בכלי חמדה זו (התלמוד) וחשבו לתת אותו לשריפת אש. מפני לעג הדברים התמוהים שנמצא בו לפי מעוט שכלם. וכמעט שגמרו מזמת' הרעה. עד שהעיר ה' רוח חכם נוצרי אחד שעמד בפני השרים והעמים ולמד זכות על הספר הקדוש באמרו שהאגדות התמוהות שנמצאו בו. הן דוגמ' העשבים המרים והסמים הממיתים שנמצאו בחנויות הרוכלים עם שאר בשמים ראש. שגם הם לתועלת גדול לרפואות האדם כמ"ש שלמה המע"ה חבורות פצע תמרוק ברע. שפירושו שכל דבר רע כמו פצע וחבורה. אין למרוק אותו ולגרשו רק ע"י רע כמוהו. רק שאין מוכרין דברים הללו אלא לרופאים המומחים לרבים. שיודעי' להשתמש בהם במקום הראוי. כך כל מליצות חכמים ז"ל וחידותם הן ליודעים ח"ן. והן ג"כ מות ומכשול לכסילים ההולכים בחושך. והיטיבו דברי החכם הנוצרי הזה המליץ טוב בעיני המלך והשרים. ויצאו המלשינים בפחי נפש. ע"כ. (וכוון באמת בטענה זאת למה שאמרו החכמים האלהיים בעצמם. שהמשילו גם התורה בכללה לסם חיים ולסם מות. כמ"ש למאן דזכי סמא דחיי. ולמאן דלא זכי סמא דמותא. וכן יפה אמר שהרע. אין לו מירוק אלא ע"י רע. שכן אמרו חז"ל ברא הקב"ה זבוב לצרעה יתוש לנחש נחש למפפית. וכן נודע בשחין רע ר"ל. שאין לו תקנה אלא בכסף חי. שהוא הסם מות הגדול והחזק. והיודעים למתקו ולתקנו עושים ממנו מרפא עצום. לחליים רעים מאד) אמנם רבים מחכמי נוצרים הפליגו מעומק חכמת רז"ל באגדות. שנהגו דרכי חכמי קדם לדבר בחידות ולעגו על היהודים המאוחרי' שמבזים דברי קדמוניהם. אוי לאותה בושה וכלימה. וכמה חכמים מהם היו מליצים טובים לישראל ולאמונתם ולתלמוד תורתם. ביחוד פפא דרומא גריגוריוס ותלמידו אגוסטין וסיקסטוס ויושטינוס רייכלינוס בערנהרדוס וזולתם רבים שהצילו את ישראל מפחים שטמנו הצוררים להם ובטלו כמה שמדות. ועוד צא ובחון מעשה ה' הגדול אשר עשה עמנו להפליא בגלותנו הזה שכמעט נשתכחה תורה אלולי שרים רבים וגדולים מהנוצרים שנתנו לכסף מוצא. וקבעו בדפוס כל ספרי הקודש הנמצאים בידינו ממקרא משנה גמרה מדרשים פוסקים ס' דקדוק ס' קבלה ס' מוסר. שו"ת. סד"ה דברי חכמה חידה ומליצה ושיר ובטבע ושאר החכמות. ובכלל כל החבורים הראשיים. הם שהוציאום לאור עולם בתכלית היופי. ולולי זאת לא היתה יד אחד מאלף משגת אל אחד מהספרים הקדושים והחבורים היקרים ע"כ בודאי חייבים אנו להם תשואת חן. ושבח להי"ת כי למחיה שלחם ה' לפנינו. ודי בזו בכאן:] אך המשפחה הרעה אשר יצאה מכללנו. המה הקראי' וצדוקי' ובייתוסי' שחלקו על התורה שבע"פ שנתחייבו בה אבותיהם. ולא עשו אלא לפרוק מהם עול תורה שנשתעבדו בה ובאו עמה בברית וקיימו וקבלו האבות עליהם ועל זרעם. וקם דור אחר ונשאו ידם בה'. ומרדו במורי התורה והלכו בשרירות לבם. לבארה איש כישר בעיניו. והעיזו פניהם להשתמש בכתרה של תורה ולפרוץ חומת גדרה להרוס כל בנינה ולקעקע הבירה. כי בפירוש הזהירה לשמוע אל השופטים אשר יהיו בימים ההם. וגמרה דין המערה למות במיתה חמורה. והם בעזות מצחם הנחושה. הרימו יד בתורה הקדושה לעקור ענפיה ולשרשה. עם היותם אומרים שהם מאנשיה. עליהם נאמר ולרשע א"א מה לך לספר חוקי. על כן היו לשמה הלוך וחסור. בכל אשר יצאו. יד ה' היתה בם להומם ולאבדם לא הצליחו לעשות פרי להרבות קהלם. שלא תתקיים כנסתם ולא תתפשט צרעתם באומה הקדושה. אף אם נשארו בם עוללות. להתעולל בהם וליקח מהם משל ושנינה. וכן הכת הארורה של שב"ץ אשר יצאה לתרבות רעה. פוסחים על שני הסעיפים לעבוד לבעל חדש. ולקרוא בשם ה'. עזבו מקור חיים את ה' לחצוב להם בורות נשברים להתיר להם עריות בפרהסיא. הלכו בשרירות לבם הזונה. ואל אלהים אחרים פונה. ספו תמו מן בלהות יכרית ה' להם ער ועונה. אף אם נשארו מעטים הנה והנה. והיה במחשך מעשיהם. מוכרחים להסתיר עצמם תחת אשר ברך ה' את עמו פרצו בארץ לארכה ולרחבה וידגו לרוב במקהלות ברכו ה'. כי גם בגלותם לא עזבם לכלות' ויט אליהם חסד להפרותם ולהרבותם. לפאר לרומם כנסיותם. ככה יוסיף ה' לברך את עמו השארית הנמצאה פליטת בית ישראל. עוד רד עם אל. ועם קדושים נאמן מאלהיו לא אלמן לעבדו לבדו. ככתוב כי ה' האלהים וגו' אין עוד. ולשמור מצותיו כל הימים. כאמור לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת ויאמן דברו הטוב עוד באחרית הימים. כי דבר אלהינו יקום לעולם. כאשר לא נגרע דבר מכל אשר יעד. את הכל בא. אם לרעה אם לטובה. עד יבוא עוד ויורה צדק לנו. לא סר ולא יסור צל השגחתו ית' מעל עם הקודש לשום להם שם ושארית. ולשוב להקים להם מטע לשם ולתפארת. ברוך האל הנאמן בכל דבריו וברוך אשר בחר בישראל לעם סגולה זרע אמת. והקים להם חכמים נאמנים. השואבים ממקור חיים. ולא הפיל מכל דבריהם ארצה. ומכאן תדע ותבחין שכל דבריהם האמת והצדק. ועתה חזקו ואמצו בני אל חי. אחינו פזירי הגולה. ואל ירפו ידכם. כי קרובה ישועת ה' ויש שכר לפעולתכם. המאמין אל יחיש. ה' בעתה יחישנה גמול האלהים הוא יבוא ויושעכם. ראו נא ודעו את אשר הגדיל לעשות עמכם. זה קרוב לאלפים שנה. אתם גולים בארץ לא לכם. ונתקיימה כנסתכם. כמה אומות קדומות נוראות עצומות אבד זכרם בטל סכוים נמחו מן העולם במשך זמן זה (וככה הצדוקים עם שבא"י היו רבים ועצומים בפני הבית. אחר גלות הארץ נמחה שמם כענן בוקר. כי אין רגלים לשקר) ואתם הדבקים בה' חיים וקיימים כולכם. ורב טוב לבית ישראל. אשר גמלם ה' ברחמיו ורוב חסדיו. ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. ויהי להם למושיע בכל התלאות המוצאות אותנו בגלותם. ולא נסוג אחור לבנו. כי לא יטוש ה' את עמו ישוב ירחמנו. כקדם יחדש ימינו: