לחם שמים על פרקי אבות ב:ב

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. (עמ"ש בס"ד בבית נתיבות ובכ"מ מהבית הקדוש) במה דברים אמורים באדם פשוט. אבל מי שעלה לגדולה. ונתמנה פרנס על הציבור אסור במלאכה. כדאמרינן בפ"י יוחסין. אי נמי משכחת לה דעביד בצינעא. והכי צריך למימר אליבא דהר"מ לקמן פ"ד. במשנת א"ת עטרה לקרדום (עמ"ש שם בס"ד) ואתי שפיר הא דמסיק וכל המעלים עם הצבור. סמכו ענין לכאן. לומר לך שאף הראשים המתמנים לפקח בצרכי צבור. לא יעסקו כי אם לשם שמים. ולא על מנת לקבל פרס מן הצבור בעד עסקם וטרחם. ואע"פ שבטלים ממלאכת עצמם מחמת עסקי הצבור. כי טרדת הצבור ומשאם וטפולם מרובה. ואי אפשר לאחוז בזה ובזה. רצוני לומר לעסוק עמה במלאכה. א"כ מלאכתן מתי נעשית ומה יאכלו אלו העוסקים לש"ש. לזה אמר שאל ידאגו בשביל פרנסתן. לפי שזכות אבותם מסייעתם כו'. וללשון ראשון נמי ניחא. דכולה בבא. בחדא מילתא מיירי. והכי קאמר וכל העוסקים עם הצבור. אע"פ שמותרין הם בקבלת פרס מן הצבור. כי אינם רשאים לעסוק במלאכה מפני כבוד הצבור. וגם כדי שלא יתבטלו מעסקיהם של צבור בשביל מלאכתן. מ"מ יזהרו שיעשו לשם שמים. ולא תהא כוונתם להתעשר. אלא להחיות נפשם בלבד. ואל יתאוו להרבות הונם ואונם ע"י כך (שאפי' המלך נצטוה בכך) ואף אם הפרס שנוטלים מן הצבור. אינו מגיע לכדי צורך פרנסתם. לא יחסרו כל טוב. לפי שזכות אבותם מסייע לעוסקים לש"ש. לכפול שכרם. כי אין צדקה גדולה מזו. שטורחים עם הצבור לש"ש. ע"כ היא עומדת לעד לעולם ולעולמי עד גם לבניהם לדור אחרון:

סופה בטלה. קמ"ל שלא יסמוך על הנס. לחשוב שהתורה תזמין לו פרנסתו אפילו יושב ובטל. כמש"ל מי"ז פ"ג בס"ד אלא יהא לו עסק אפילו מועט. ולא יצטרך להרבות בסחורה יותר מדאי. כי כל העוסק בתורה. נכסיו מצליחים. לכן ודאי יוכל לסמוך ולבטוח בה'. לא ימנע טוב להולכים בתמים. בחסד אל יהא לבו בטוח סמוך לא יירא מרעב ומרעה. ואף אם תדחיק השעה. אינה אלא נסיון ובחינה. ומוסר אב נאמן. לידע ולהוודע אם ישמח ביסורין יקבלם מאהבה. סוף סוף הכל לטובה. כמ"ש להטיבך באחריתך. סוף הכבוד לבוא. רק שיעשה לשם שמים. אליו יכוון לבו. ועל ה' ישליך יהבו: