לחם שמים על פרקי אבות ב:יד

הוי שקוד ללמוד תורה. ודע מה שתשיב. נ"ל הכי פירושו. מה שאני אומר לך שתשקוד על התורה. לא לבד בשביל אהבת תלמודה. ושמירתה. לידע איך לקיימה ולעשותה. שזהו תכלית תלמוד תורה. שמביא לידי מעשה. אלא גם תשים לבך. בלמודה לדעת מה שתשיב. בכל מקום שפקרו המינין. כגון נעשה אדם. והדומה לו ממקראות שנכתבו בתורה. הרוצה לטעות יטעה בהם. לפיכך הזהירך שתעמוד על המשמר. בלמדך התורה. כשתפגוש מאמר שמצאו המינין והפוקרים פתחון פה. להכשיל רבים בתורה. תדע מה להשיב להם. כענין שאמר המלך החסיד. ואענה חורפי דבר. ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. וכתיב ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. דמוקמינן ליה בד"ת. כדאי' בפב"מ. אע"ג דהתם במינין איירי. אבל לא ללמוד דעות האומות בקביעות שהוא אסור לכל אדם. ואמר החכם אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת. ולמה תשגה בני בזרה. שיש לחוש למינות דמשכא. שכך כתוב ואל תקרב אל פתח ביתה. לכך זה הפירוש שאמרנו במשנתנו. מוכרח וישר מאד. וקרוב לפיר"י. לא כדברי המפרשים שמעדו רגלי הבנתם מלעמוד על פירושה האמיתי. ועפ"ז נתקיימה בידינו גירסת ודע כו'. ר"ל גם צריך שתדע מה להשיב כו'. (ובאמת דתי"ט תמוהים וזרים במ"ש דל"ג ודע. וליתא לגמרי. אדרבה מלשון כ"ה הכי משמע דגרסי לה ודאי. כי מה להם עם אפיקורוס בכאן. אם רבי לא שנאו. אלא ענין הסמיכות הוא שבאו ליישב אבל הניחו לנו מקום לבארו היטב). אע"פ שאין זה עיקר המכוון בתכלית הלמוד מ"מ גם הוא צריך ללמודה. להשמר מהטעאה וממכשול. והוא פירוש ברור ביותר. אע"פ שכבר כתבתי בר"פ חלק. על מ"ש והקורא בספרים החצונים. לחתור דרך התר במקצת. ר"ל לעיין בהם דרך עראי. משום כדי לידע מה להשיב. כמו שרשמתי שם והראיתי מקום לכאן. שם נטיתי אחר דברי הר"מ בכאן. ובאמת לא שמיע לי כלומר לא ס"ל כפירושו במשנתנו. דלא דריש סמוכים. וכי מה ענין שמטת כזבים דעות האומות. אצל הר סיני שממנו נתנה תורה וירדה שנאה לאומות מה לנו ולדעותיהם הזרות. אשר השם אלוה חכמה ולא חלק להם בבינה. מה לכהן (ממלאכת כהנים וגוי קדוש) בבית הקברות. לדרוש בעד דעות אלהים חיים. אל המתים. ומי יתיר לנו מה שאסרו חז"ל בפירוש שלא ללמוד דבר מן המינין. ואמרו הלומד מן המגוש חייב מיתה. ואם הרב ר"מ חשב זכות לעצמו לעסוק בחכמותיהם ודעותיהם. שסמך על המקרא שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. כדמסיק תלמודא אליבא דר"ס דגמר מפומיה דאחר. רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק אין אדם רואה חובה לעצמו. כי באמת אין משם ראיה. התם בלומד תורת מרע"ה על אמתתה משתעי קרא ולא בשופטני ובדברי מינות עסקינן. לפיכך אינה לעזר ולא להועיל. ואף גם זאת אינה משנת חסידים. ולאו דהלכתא היא. והראיה דהא ר"א נתפס למינות. על שלמד דבר אחד של ד"ת מפי מין ישראל והנאהו. כדאיתא פ"ק דע"ז. עאכ"ו שלא לקבוע למוד אצלם ובספרי מינות שלהם. כמו שעשה הר"מ. שנתחבר להם ועסק עמהם בפלסיפיא ובהגיון בשקידה רבה (כמו שהעיד על עצמו שלמד עם המין הישמעאלי. אבובכר בן אלצאיג כמ"ש בסמ"נ שרי ליה מריה. איהו דעבד לגרמיה הוא דעבד) עם שי"ל עליו זכות שצורך שעה היה. כי מלאה הארץ מינות הפלוסופיא בימיו והאפיקורסים שבדורו הציקוהו ויאלצוהו לעסוק בחכמה יונית למען יוכל לעמוד נגדם כמ"ש בס"ד בש"י ססמ"א וראה מה עלתה לו. כי צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. בספר מורה נבוכים אשר הלך חשכים. לא הרחיב צעדו. קרסוליו מעדו בחלקות אמונת דעות נכריות אשר נטה בהם אחר מלמדו. כי הסכנה רבה מאד. וכי קלה היא ששנו חכמים והלומד בספרים החצונים עם אותן שא"ל חלק לעוה"ב. ואע"פ שכוונת הר"מ לשמים היתה בלי ספק. ובודאי ראוי ללמד עליו זכות. ברם זכור הוא לטוב האיש אשר האיר עיני ישראל בחבורו הגדול היד החזקה. גם מצינו בשמואל ירחינאה דאזיל לבי אבידן. ומר בר יוסף אמר מנייהו אנא ולא מסתפינא מנייהו. ואפ"ה זימנא חדא בעו לספוניה. (ושל בית ר"ג התירו להם ללמוד חכמת יונית משום דקרובים למלכות היו. וכבר זכרתי ג"כ בעלית הטבע מה שנ"ל כי סמ"נ אינו מעשה ידי אומן המחבר הגדול הר"מ ז"ל אלא מאחד שרצה ליחנק תלה באילן גדול) והאמת חכמים גדולים שמלאו כרסם בלחם וביין התורה ובשר הגמרא. הותר להם לעיין בכל החכמות החצונות שתכשיטין הן להם והסנהדרין היו צריכין לידע אפי' הכישוף. מיהו דוקא באקראי (בשעה שאינה לא יום ולא לילה. א"נ בבית הכסא וכמנהגנו בהם ע"פ אמ"ה ז"ל עש"י ס"י) ודרך עראי. אבל לשאר כל אדם אינו אלא גנאי וכ"ש שלא לקבוע למוד אצלם במדרשיהם כמ"ש בס"ד בש"י שם. וכתוב מלא הוא א"ת אל פתח ביתה. וכבר נראה לפעמים מי שהרגיל עצמו אצלם והשכים לפתחם. לווכח עמהם לקפחם ולנצחם. סוף נלכד ברשתם קלט ריח רע ויצא מפוחם וכן כתוב הולך את חכמים יחכם וגו'. ואצ"ל שלא לטפל עם אפיקורסי ישראל אפי' ע"מ להשיב להם על מינותם. כדגרסי' בפ' אלו ד"מ דל"ח. תנן התם ודע מה שתשיב לאפיקורוס. א"ר יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס עכו"ם. אבל אפיקורוס ישראל. כ"ש דפקר טפי. וצריך ליזהר בזה. ועליו נאמר באזני כסיל א"ת פן יבוז לשכל מליך וכתוב אל תען כסיל כאולתו. פן תשוה לו גם אתה. ולאלה יפה לדחותם באמ"ת הבנין. ובקנ"ה המדה שמדדו בה בשאלם שלא כענין. וכמו שנהג ריב"ז בתשובותיו לצדוקים בכ"מ. ועמש"ל בס"ד בסמוך:

ודע מ"ש בשם הרמ"ל דעהו אתה ולא תהא תשובת מקובל או מלומד מאחר נראה בעיני דברי הבאי כי מה לאפיקורוס בכך. אם התשובה נכונה. תבוא מהיכן שתבוא. צריך לקבל האמת ממי שאמרו. ומניין ידע האפיקורוס אם היא מקובלת או מלומדת. אבל מצינו ההפך בב"ר. כששאלו המינין לר"ש וא"ל תלמידיו רבינו לזה דחיתו בקנה כו'. הרי שלא נמנעו חז"ל להשיב לאפיקורוס בכל אופן אע"פ שאין התשובה אמיתית בעצמה. אולי נתכוון רמא"ל למה שאמרו התלמידים. לנו מה אתה משיב. שהוצרך להשיבם תשובה ברורה. אבל אין זו תשובה לאפיקורוס. ואיך יוקח משם ראיה. למה שאמר. שצ"ל בידיעה שלימה מה שישיב והרי מבואר בהפך. וכן נראה בכמה מקומות שנתכוונו חז"ל בתשובתם למינים לדחותם בדברים בעלמא. כמ"ש בפ' החליל בהנהו תרי מיני דחד שמיה ששון כו' יע"ש (ועשי"ע סמ"א) וכך נהג ריב"ז (ע"פ י"נ) ותלמידו ריב"ח (באגדתא דסבי דבי אתונא ובכמה דוכתי) וזולתם בויכוחם עם המינין. ותחשב להם לחכמה ויש להם מקרא. ענה כסיל כאולתו: