לחם שמים על פרקי אבות ב:טו

היום קצר. ואלו חיה אדם אלף שנים. הלא הם כיום אתמול כי יעבור בבוא חליפתו אין להשיג תמורתו. לפיכך לא תאבדנו. כי הזמן יקר המציאות. שאי אפשר לקנותו בדמים. והמלאכה מרובה. ואין לעשותה אלא ביום. היום לעשותם:

והפועלים. האיברים הכליים הצריכים למלאכה. להשלימה ולהוציאה לפועל. לפיכך תפס כאן לשון רבים:

עצלים. בטבע לחולשתם. כי כבד עליהם הדבר לעמוד במלאכה ותושיה יקרא שמה. אף כי מרובה היא. נגד זה אמר והשכר הרבה. לפום צערא אגרא. וזהו כל האדם. לעמל יולד. נפש עמל עמלה לו. ולחם עצלות לא תאכל. אם אין טורח. שכר מנין. ואולי תחשוב שתטול שכרך מיד. כי אמנם ובעל הבית דוחק לאמר כלה מעשי דבר יום ביומו. ואינני מניח לך ריוח לאכול פרי מעשיך כאן. כדי שלא תפסיד הרבה בבטול המלאכה. אם יהא לי פנאי להתעסק בהוצאת השכר. ויכלה קרן יגיעך. לפיכך דוחק אותך. אגרא דכול"ה דוחקא. ובזה תראה טוב בעולמך מחר לקבל שכרך. באופן ישאר קיים. ולא תשלוט בו יד ההפסד והכליון. ובאמרו ובעל הבית. רוצה לומר בעל ואדון גופך בית חומר. כלומר אם הוא דוחק את הבית לא תתרעם עליו בשלו הוא רשאי. כחומר ביד היוצר:

ד"א והפועלים עצלים. מחמת שרואין מלאכה מרובה וארוכה מאד. באופן שאי אפשר להגיע לתכליתה. לכן מתרשלים ממנה לגמרי. והם אינם יודעים כי אמנם השכר הרבה להגדיל תורה ולהאדירה. לכן רחבה ונסבה למעלה. ולא לקפח שכר הממעיט. או מי שאינו גומרה כדמפרש תנא. בבבא דבסמוך ובעה"ב דוחק הוא בעל בית החכמה (בחכמה יבנה בית נאמן עמ"ש בס"ד במעמד ליום חמישי על הפיסקא דאשר בנה אשר ארס) שבעלה ודאי דוחק לעסוק בבנינו: