לחם שמים על פרקי אבות א:י

שמעיה כו'. עמ"ש המפרשים. ובודאי שהכרח לומר כן. דהא בעינן כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך. ובהנזקין ל"א אלא מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן נינהו שמעיה ואבטליון. איברא בס"פ בא לו. קרי להו כ"ג בני עממין (ואף הם הודי בכך) וי"ל אה"נ עשה שלא כדין. שגנה אותם מחמת שרשם הראשון (ועיין גם במ"ו פ"ה דעדיות):

אהוב המלאכה. לדעתי א"צ לטעם שזכר הרע"ב. ונתן מקום לקפידת תוי"ט. בחשבו כאלו נתכוון רע"ב לפסוק כת"ק דר"א. ונדחק בכך. אמנם לי יראה שאין ענין אותה משנה דפ"ה דכתובות לכאן. התם בכפיה מיירי. דכוותה באיש נמי חיובא הוי. שלא ישב בטל לגמרי. והכא במילי דחסידות איירי. אלא הכא במאי עסקינן בת"ח שאינו יושב ובטל. אלא עוסק בתורה תדיר. אעפ"כ מוזהר לאהוב גם המלאכה. א"נ משום כדי חייו. שלא יצטרך לבריות כדאמר רש"י לר"כ. ואי משום בריאות הגוף. כדרבה ור"י דעסקו בכשורי. וגם אמרו גדולה מלאכה. כדאיתא בפ' מרובה. ור"י כי אזיל לבהמ"ד שקיל גולפא אכתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת בעליה כדאיתא פ"ו דנדרים. וכן הסכימו כל חכמי הטבע. שרוב חלאים הבאים על האדם. בסבת מעוט התעמלות הם. ואמר החכם האמיתי. אדם לעמל יולד. ואחז"ל אדם לעמל נברא. ואף ע"ג דאוקמוה אעמל תורה. מ"מ אינו יוצא מידי פשוטו ג"כ (וכן הדבר במ"ש בתחלת בריאתו לעבדה ולשמרה) שצריך האדם לעמל עכ"פ. כדי לעזור טבעו שיעמוד על המזג הישר (ועמ"ש בס"ד בכסא שן מדרגה ב' ובחלון צורי ובנות חכם) ונראה דמתניתין אתיא אפי' אליבא דר"נ שילהי קדושין. דאמר מניח אני כל אומניות שבעולם. ואיני מלמד בני אלא תורה. היינו אומנות למזונות ולמחיה הוא דהניח. אבל מחמת זה לא מנע המלאכה. לחזק כחות הגוף. וכן אפי' רשב"י דבגמרא ר"פ כ"מ. דס"ל יכול יהא אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עליה. מודה נמי בעסק מלאכה להעמיד הבריאות. וכמו שמצינו בו בפירוש דשקל צנא אפתפיה כי אזיל לבהמ"ד. ואמר גדולה מלאכה כו'. ואין נ"ל לומר דס"ל מעמד הבריאות יושג כמו כן בעסק התורה. כמו שסובר בענין הפרנסה והמזונות שיבוא הנס מ"מ ע"י אחרים. דהא אמרינן מאן קצירי ומריעי רבנן לפי שהתורה תושיה נקראת שמתשת כח. ובאמת התשות פח שלהם בא מחמת מיעוט עמל הגוף. ואע"פ שיגעים הם בתורה. ומעמל נפשם מיגיע שכלם ישבעו. אך רוב הזמן הם שוקדים על הספר ינוחו ולא ינועו. ולהתמיד בריאות הגוף צריך התנועעות והתעמלות גופני' הלכך בא התנא להזהיר על זאת לטובתם ולהנאתם ולתועלת נפשם כמו כן. וידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה. משו"ה אכתי קצירי ומריעי נינהו. ומקיימי בנפשייהו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. והרוצה שיחיה ימות. לכן מ"מ יראו זרע יאריכו ימים. אף אם חלושים הם וחייהם אינן חיים עריבים ונעימים. מתמתקים הם בענני כבוד החופפים עליהם. ואמרו חש בראשו יעסוק בתורה. ועמ"ש עוד בס"ד בפרק קנין תורה. אמתני' דובתורה תהא עמל:

ושנא את הרבנות. לא הו"ל לומר אלא ושנא את הבטלה שהיא מקבילה אל המלאכה כמקרה השנאה אשר יקרה לה. בהפך האהבה הנאותה למלאכה. כי הבטלה הגמורה בידוע ששנואה היא. ולא הוצרך להזהיר עליה ביחוד. אלא על הרבנות. המביאה לידי ביטול מלאכה. לפי שאמרו כיון שעלה אדם לגדולה אסור לו לעסוק במלאכה לפני שלשה. ומי שעול אחרים עליו ורבים צריכים לו. לא ימצא לו הזמן והמקום שיוכל לעסוק במלאכה ביחידי. נמצא יותר ממה שמרויח בתועלת הרבנות והנאתה. הוא מפסיד בכחו הכלה ובריאותו הכלה במיעוט יגיעה גופנית עם עמל נפשי רב מאד. מלבד אחריות רוחני וסכנה נפשות כנודע. לפיכך הזהיר שתשנא הרבנות. לאותה הסבה בעצמה הגורמת האהבה למלאכה. בהיותה נעדרת אצל הרבנות. ויתחייב הפכה. והזהירך שלא תתפתה בערבות הרבנות ולא תלכד במצודתה. כי י"ל שלא יצא שכרה בהפסדה:

ואל תתודע לרשות. ערע"ב מ"ש א"נ כו'. כמ"ש לדואג. וכן אירע גם ליואב במנותו את ישראל. אפי' שלא היתה דעתו מסכמת. עבר ע"ד קונו בעל כרחו. (ויותר נוח היה לו לרע"ב שיביא ראיה מזה. כי ממעשה דדואג בנוב עה"כ. ראיה לסתור. שהרי שם כתוב ולא אבוא עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה'. הרי כה"ג במלך ישראל אין אונס. כי כן יסד המלך ה' צבאות. יכול לעבור על ד"ת ת"ל רק (ודוד נכשל בטעות) אבל נפש רשע דואג אותה רע. לפיכך אין ממנו ראיה כלל) אך לא ידעתי מדוע לא נפרש הך רשות. כמו הוו זהירין ברשות דפ"ב מ"ג. דאיירי במלכי גוים ודאי. וכ"מ באבות דר"ן דהכא נמי מיירי דכוותה. ונ"ל להסמיכו לענין שלפניו (הפך מדרע"ב. אלא) כך אמר אע"פ שאני מזהירך שתאהוב המלאכה ותשנא הרבנות. משום זה לא תתודע לרשות לבקש אצלם מלאכה ועבודה אפי' כפי דרך רע"ב (בפי' וא"ת לרשות) ובענין שמצינו במנחם שיצא לעבודת המלך (ואצ"ל כפ"א) כי מתוך כך פורש מן התורה. לכן אמרו במרדכי מתוך שנעשה משנה למלך. פירשו ממנו רובה של סנהדרין נמצא הוא מעות לא יוכל לתקון. לפיכך ברח לך מעבודת המלכים לעולם שהיא עבדות ודאי. שהמלך נקרא עבד להעם. נמצאת עבד עבדים. אלא בחר מלאכת בן חורין עם ת"ת שיתקיים זה וזה בידך וא"ל ב"ח אלא מי שעסק בתורה: