לחם שמים על משנה נדה ה:ה

בן ט' ויום א' כו'. ודאי נראין הדברים שגם זה הל"מ הוא (כמ"ש תי"ט) אלא שעל כרחנו צריכין אנו לומר דהל"מ היא זו לדורות אחרונים. ברם לדורות ראשונים היתה ההלכה. בן שמנה. עיין גמרא דפבסו"מ.

קנאה עתי"ט ביאה שא"צ דעת ביאתו ביאה. א"ה ישן אמאי לא קני. עמ"ש בס"ד פ' הבע"י.

ופוסל כגון נכרי ועבד כו'. וכ"ש כהן לוי וישראל שבא על אחת מכל העריות. שפסלה. אלא משום דקתני לה סיפא לענין מיתה. שבק לה הכא.

ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח הא להדיוט שריא. משו"ה אוקמה רש"י בע"א כו'. ונ"ל דה"ה בשני עדים. וקודם שנגמר דינה. נמי אפסלא למזבח משהועדה בב"ד. אע"ג דלהדיוט שריא. כל כמה דלא נגמר דינה להריגה.