לחם שמים על משנה נדה ה:ו

בת י"א יום כו' והא דתנוקת קודם לתנוק פירש הר"ם להיות חייהן נוצרים מחיי האיש.

דילמא מש"ה נמי קדמתן בינה כטעמא דגמרא.

מ"מ יש לתמוה עליו. מי התיר לו לר"מ. לחדש טעם אחר מלבו במשנה. ממה שפרשו עליה בגמרא. מי סני מאי דאמור רבנן. דשתוק מניה. והי"ל לומר טעמו על דברי הגמרא. אין זה אלא רוח יתירא. גם הטעם שהמציא אינו כלום. כי מ"ש חייהן קצרים. זה אינו אלא בילדות שעלולות למות בלידה. אבל בפנויות וזקנות. אין כלל זה מאומת.