לחם שמים על משנה נגעים יא

חוץ משל נכרים צ"ע אם נוהג דין נגעי בגדים גם בח"ל. וה"נ מספקא לי בבגדים שבאו משם לא"י.

וראיתי לרמב"ן עה"ת שכתב. ואינו נוהג אלא בא"י. והדבר צריך תלמוד.

יראו עתי"ט. ז"ל וז"ש רע"ב הילכך כו' ל"י מה ענין ימים לכאן. י"ל אפילו ראהו הכהן ואמר שהוא נגע טמא.

ומש"ע דכל עוד שלא ראהו הכהן כו' כאילו אינו הוא. י"ל גם בישראל אינם מן המנין.

ועורות עתי"ט שהביא עצות מרחוק ליישב לר"מ שב"ח דיבשה מקרו מין הגדל בארץ. לא היה צריך לבקש לו דמיון זר. אבל תלמוד ערוך הוא בידינו בר"פ כ"מ. דקרי תלמודא לבהמות גדולי קרקע.

חיבר להם כו' טמא עתי"ט בשם ק"א דהו"ל לנקד הבי"ת (בעור) בקמ"ץ. ונקדה בשו"א כו'. אומר אני כמה הפליג מפרש זה לדרך רחוקה. אבל ענין נקוד בי"ת בעור בשו"א. בפסוק ראשון. ובפתח. בכתוב הבא אחריו. יעוין בספר אם לבינה בס"ד. ומשם סתירה לדברי פרשן הלזה.

קלע של ספינה כו'. חדושא אשמעינן בהני. דליכא לפלוגי בהו מידי. דלעולם טמאים. ולא דמו לדהתם. הנהו דפכ"ד דכלים. משום דאית בהו טהורים מכלום. וסר ענן ידיעה דתי"ט.

ושביס של סבכה לא נקט סבכה גרידא. מטעמא דפרשית. משום דאיכא. של יוצאת החוץ. דטהורה מכלום. אבל שביס לעולם טמא. ונ"ל שהוא מעשה קליעה דקה ורחבה. מחוטי פשתן לבנים (שקורין בל"א קאנטי"ן) וקובעין אותן בשפתי השבכה. לתכשיט ולנוי. לפיכך הוא טמא בכל אופן. מאיזה נקבה שתהא לבושת סבכה. דוק.