לחם שמים על משנה נגעים יב

טריגון שי"ל ג' זויות או חמש רע"ב. זה קשה הציור. אם לא העשוי כעין עגול ארוך. לו בטן רחב באמצעו. והולך ומתחדד לארכו. עד שעושה זויות לשתי קצותיו.

ובאסקריא ע"פ רע"ב. וע"פ דרכו אומר אני יותר נכון לגרוס באסדא. זה קרוב ומכוון עם פירושו.

בלבנים בלתי שרופים.

אבנים ערפ"ב דבתרא. שכתבתי שם מה שנ"ל דלבנים שרופים בכלל אבנים הן. והיינו לענין נזקין. שגם הם אינם נפרדים מחמת מ"ר. כאבנים טבעיים. אבל הכא דבעינן קרא כדכתיב. היינו אבנים חצובים מן ההר דווקא. וממעטינן אפילו סלעים הקשים ושבי"ש. כ"ש אבנים מלאכותיות הנעשות בי"א. והכי מוכח קרא דותהי להם הלבנה לאבן. מכלל דסתם אבן. אינה לבנה שרופה.

ולפמ"ש א"ל לומר תני ושייר (כמ"ש מהר"ם) אלא תנא רבותא נקט בהני דתנן. אע"ג דדמו לאבנים. קמ"ל דבעינן דווקא אבנים ממש. וא"צ לומר הנהו דלאו מין אבנים לגמרי נינהו. אטו כי רוכלא ליזיל ולתני.

ועפר עתי"ט שהעיר ע"ל הר"מ בפירושו. וכתב וסיד א"א לומר כו' דסיד לא הוי עפר.

ואני אומר אפשר ואפשר להאמר ולהשמע. ומש"ל במ"ז. היינו דווקא בסוף. אבל בתחלה ודאי ליכא קפידא. תדע מדלא תני ליה הכא ברישא. גבי בית שאחד מצדדיו מחופה כו'. ליתני נמי ואחד בסיד. ש"מ דמטמא בסיד נמי. ועמש"ל במשנה י' בס"ד.

וקורות המחיצה ע"ל מהר"ם בתי"ט. דגריס המחצה דלשון קירות הם מחיצות. וא"כ מאי האי קירות המחיצה. והלא קירות ומחיצות אחד הם. ע"כ. ואין זה כלום. כי קירות הוא שם העצם. ומחיצה שם תואר. נגזר מפעל חוצץ. וה"ק קירות שאינן אלא למחיצה. דהיינו לחוץ בחצר. בין חלק אדם לחברו. כמו ששנינו השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר. ואמרו אחר זה בונין את הכותל. שהוא הקיר. הכי נמי ר"ל קירות שהן למחיצה בלבד. לאפוקי קירות של בית. העשויות גם לסבול גג ותקרה.

אלא כנגע לענין מ"ש בתי"ט שנ"ל בכל הנגעים הדין כך. עמ"ש בס"ד פ"ק דמגלה.

זה פשוט. ותיתי לי דקיימתיה מסברא. כמ"ש בשכבר ספ"ב דמגלה. ואינו נ"נ שלא תקפיד תורה בכך רק בנגעי בתים. אטו לא ק"ו הוא. אלא ודאי גלי קרא במוקדם ובפחות. וה"ה למאוחר וחשוב. דכל שכן הוא.

דפיו ערע"ב. וחבירו בכיצד מברכין. תיתיב אבי תפי. ומ"ש רע"ב וי"ג טפיו בטי"ת.

זה י"ל חברים רבים בפכ"ג דכלים. ופ"ו דפרה.

ולא סיד דכתיב ועפר אחר וגו'. וסיד לא הוי עפר (תימה הא איפכא שמעינן. כדתנן להדיא פרק כסוי הדם שמכסין בסיד. משום דמקרי עפר. ומ"ש רע"ב דלא הוי אלא שרפה. לא הבינותי. הלא כתוב ונשרפה לשרפה. וכתוב ותהי להם הלבנה לאבן). שמא יש לחלק בין סיד טבעי הנמצא בארץ בלתי שרוף. דבהכי איירי התם. ובין סיד הנשרף מאבנים. הוא ניהו דתנן ליה הכא. מ"מ קשיא. הא סתמא תנן בתרווייהו. ולא לשתמיט תנא בשום דוכתא לפלוגי בינייהו. והיה עולה על הדעת. דמטעם צבע. הוא דאתינן עלה. ואע"ג דתנן לעיל (פי"א) הבתים בין צבועים בין אינן צבועים מטמאין. דילמא אליבא דר"ש התם. דס"ל העורות כבתים. בי"א מטמאין. גם זה דוחק גדול.

אמנם נ"ל דלא אתמר הך מילתא. אלא שלא יביא סיד לטוח הבית. אחר פשיון דהסגר ראשון. כדתנן (הבו דלא מוסיף) וטעמא משום דבית האפל אין פותחין בו חלונות. הכי נמי אם טחו בסיד. אז הנגע מבהיק בו ניכר ביותר. והיינו דלא תנן לה לעיל (מ"ב) גבי בית המחופה.