לחם שמים על משנה נדרים ג

ארבעה נדרים ההיא דספ"ב. לא התירו חכמים. אלא הוא יכול להפר את נדרו שלא ע"פ חכם. וסיפא דההיא. נמי לא מהתרת חכם נגעו בה. אלא מחמת כוונת הנודר. אע"ג דהכא נמי משום דאזלינן בתר כוונתו. שרו ליה רבנן. מ"מ לא פסיקא כולי האי. דלזימנין מתכוין להעמיד. ואסור. ולכן ג"כ אסור לדור בהם לכתחלה (א"ל בהורגין) והיינו דקתני התירו. ולא תני מותרין לגמרי. אלא בדיעבד. התירום חכמים. כשנתכוין לדור על דעתם.

אומר כל נדר כו'. עתי"ט שהשיג על ב"ם ולבוש. עמ"ש בס"ד במו"ק ושי"ע.

שהן של תרומה שאין אוכלין דבר האסור. אי נמי תרומה לא חשיבא להו. עכ"ל רע"ב.

וצ"ע מאי קאמר א"נ. כי שני הדברים צריכין זה לזה. ועקרמ"ז שר"ל קושית תו'. ולא ידענא מאי קאמר אפשר דחיישי כו'.

עקרמ"ז דברים הרבה מרבים הבל.

ליקח בפחות כו' אם שומעין לו. כי היכי דלא ליתפס תנא בלישנא עכ"ל תי"ט.

ואני אומר בד"א. סד"א אם צריך לו מאד למכור ולקנות. לוקח בפחות ומוכר ביותר אף בע"כ של האחר. כיון דאנוס הוא שאי אפשר לו להתעסק עם בני אדם באופן אחר. הו"א דשרי להינות בדבר מועט. משום כדי חייו. כיוצא בה מצינו בסעודת הקוה. שהתירו כדומה לזה. משום פ"נ. סד"א הכא נמי שרי קמ"ל דלא שריא אלא מדעתו. ואפי' אין האחר מכיר באונאה. ואף שאין בה כדי אונאה.

ואסור במולי פשוט שאסור גם בנקבות.

אסור בערלי ישראל והוא הדין לנקיבות דנשי כמאן דמהילי דמיין.

שנכרתו עליה י"ג כריתות קמ"ל שהעובר עליה. אינו עובר ברית אחת בלבד. וכי הא דתנן התם והא במאמר אחד יכול להבראות.