לחם שמים על משנה נדרים ב:א

וכתרומתו אבל בתרומה סתם. פליגי בה. לקמן מ"ד.

שאיני משמשך כהר"ן. וא"ת והא מצות לאו ליהנות נתנו. וי"ל. מ"מ אי מתהני גופיה בהדי דמקיים המצוה. הנאה מיקריא. ע"כ.

דכוותה קיי"ל במתעסק בעריות ובחלבים. חייב שכן נהנה. וקרמ"ז כתב. דאפשר לו שלא ליהנות. ולא לכוין להנאה. דומיא דכפאו שד (הו"ל לאתויי דעדיפא. מר"י דבעל ה' בעילות ביבמה דרך סדין. שלא ליהנות מגופה כלל).

ולא ידעתי הלנו אם לצרינו. דאם איתא דיש ציור לשמש בלי הנאה כל שכן שתתחזק הקושיא. במה אסר עצמו. ואין קונם אלא משום הנאה בעולם. וק"ל.