לחם שמים על משנה נדרים א:ד

האומר קרבן עולה כו' כרע"ב כל הני קרבנות חובה הם. ופריש תי"ט דעולה ומנחה משכחת להו בתמידין ומוספין כו'. לא ידענא מאי דוחקיה. אטו בקרבן מי ליתינהו.

חטאות לאו דווקא. אלא ה"ה לאשם. כדתניא בגמרא (די"ג) בגמרא קודם משנה זו. וצ"ע מ"ט שביק ליה תנא דידן. וטפי הו"ל למתנייה. ולייתי לחטאת במכ"ש. דהא חטאת שייך טפי בנדר. מאשם. דלא משכחת ליה בא ע"י נדר לגמרי. אלא אליבא דבבא בב"ט. משא"כ בחטאת דמצי לחיוביה ע"י נדר נזיר. וכמ"ש הר"מ רפ"ב. אבל אשם נזיר אינו בא אלא בנטמא. ועמ"ש במו"ק א"ח (ס"א) בס"ד. ולקמן רפ"ב.

ר"י מתיר עתי"ט. משמע דאי דאמרינן לאו חי מרגיש כו'. וכן מצינו בדברי חז"ל שבירת כלים זוהי מיתתן (פ"ה דב"ק) וכן חי הנזכר בכוס של ברכה. י"א בכלי. וי"א ביין. כמ"ש יין חי. וכן פירות חיין.

קונם פי והפה דבר שיש בו ממש. והוא הדין לעיני בשינה. כדאיתא בהדיא. וא"כ ה"ה לעיני בראיה וחוטמי בריח ואזני בשמיעה.