לחם שמים על משנה מכשירין ו:ה

מי חלב ולא זכר את החמאה. נראה שדין אוכל יש לה. מפני שהיא קרושה (אע"פ שהיא רכה. מ"מ אינה נמחית. וכל המשקין הקרושים א"ל דין משקה) אצ"ל גבינה. שאפילו נמחית אין לה דין משקה. וכן המלח המתבשל מן המים המלוחים. או ממשרפות מי הים. אע"פ שהוא תולדות המים. פשיטא שאין לו דין מים להכשיר את הירקות והפירות. שדרך לסופתן במלח. כמו ששנינו במעשרות. סופת באבטיח. כך נ"ל.

מיהא אכתי מספקא לי. בחמאה ומלח שהומחו תחלה עד שזבו כמשקה. ונפלו על האוכלים. אם מכשירים. אם לא.

והמוהל עיין פ"ד דעדיות.

דם השרץ כבשרו לכאורה משמע. דשאני דם שרץ. מדם דגים. אבל באמת נ"ל. שדין דם דגים לענין הכשר. כדינו לענין איסור אכילה. אינו חלוק מבשרו. אלא של דג טהור. מותר באכילה. ומטמא טומאת אוכלין (שאינו משקה) ושל טמא. הרי הוא בכלל דם שרץ. וכן דם חגבים. כיוצא בו. שכולם בכלל שרץ. ולוקין עליהם. זה משום שרץ המים. וזה משום שרץ העוף.