לחם שמים על משנה כלים יא

חזרו לטומאתן כו'. עתי"ט לשון ר"ש ז"ל. ועוד משום דשאר כלים מתקלקלים בשבירה ושמא יאמרו טבילה בת יומה עולה. דשאר כלים אין דרכן לישנן והגיה בתי"ט שצ"ל לשברן. ולי נראה לקיים נוסחת ליישנן. שר"ל להחזיק הישנים ע"מ לעשותם חדשים. שע"פ הרוב אינן ראוים לכך. אלא כלי מתכות בלבד. שמתיכן וחוזרין לקדמותם. ואולי צ"ל אין דרכן לחדשן. אבל לגרוס לשברן (כמו שהוגה בתי"ט ממאן דהו) אין בו טעם.

החלמא טיט הדבק כלובן ביצה. כמו בלשון הכתוב בריר חלמות. הוא לובן של חלמות. והוא חלבון ביצה. ויהא פירוש חלמא. כמו של חלמא. ואינו ר"ל שנוטלים לובן ביצה ממש ומערבים עם הטיט. כי אם כן. מה טעם אם רוב מן החלמא טמא. ומאי כדין כלי חרס דקאמר. והלא מלשון ביצה המעורב בטיט. טיט הוא (ותו דבצרפם בכבשן עסקינן) והיינו חרס. אלא כלומר טיט הדבק כלובן ביצה. וכן מראהו. וכנראה הם כלים העשוים מעפר לבן ושקורין פרצליי"ן הבאים מהודו. או כאותן שעושים במדינה זו. והם כלי חרס לבנים.

ומצופה ז"ל רע"ב ומצופה במתכת טמא וכו'.

שבוש הוא. וכן מצאתי אח"כ בעייני בתי"ט. ופשוט הוא דכד ניים ושכיב כתב זה.

כל תכשיטי נשים לרבותא נקטינהו.