לחם שמים על משנה כלים י

כלי גללים הך דמדרשא אתיא. חביבא ליה. ואקדמה.

כלי חרס אבל כלי שטף אין מצילין. לפי שכל דבר המקבל טומאה. אינו חוצץ בפני הטומאה. וכ"ח אינו מטמא מגבו. לפיכך חוצץ ומציל.

וכלי נתר אע"ג דאית בהו טומאה (ורע"ב לא דק) מדרבנן. מ"מ לא שוינהו אלא ככלי חרס. אבל כלי זכוכית. אע"ג דטומאתן נמי אינה אלא מדרבנן. אינם מצילים. מפני שמטמאם מגבם. הואיל ותוכם כברם.

ועצמות הדג ע"ל רע"ב עד. וכל כלים מעצמות העוף טהורים. פשוט שהוא הדין לעורו. כמו ששנינו בפירוש (פי"ז) ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה כו'. והא דלא קתני ליה בהדיא. משום דלא שכיח לעשות מהם כלים. בשל דג. ובעור העוף. משמע ודאי דלא חזי לכלי. דאפילו לכתיבה. מספקא לן אי חשיב עור. משו"ה לא מיתלי ליה. ולא דברו חכמים אלא בהווה ורגיל.

בטיט נ"ל שהוא הטיט הטבעי. וחומר הוא המלאכותי. שנגבל במים ובתבן ובקש. וכה"א והחמר הי"ל לחומר. ר"ל החמר שהוא הטבעי. עמד להם במקום טיט מלאכותי. אע"פ שרד"ק מפרש בהפך. וכך פירשתי אני בפירושי למ"ר בס"ד.

ובכל דבר כו' לאתויי חלב בהמה וחיה. כך נ"ל. ושאין חילוק כאן בין חלב טהור שהוא מהודק וסותם. בנקב המטריף בבהמה. ובין חלב טמא. שאינו סותם שם משום דהמתמרח תנן. והאי נמי מתמרח הוא.

לא בבעץ ולא בעופרת נראה פשוט. דהיינו דווקא כשעשה מהן לכלי כסוי נפרד. אבל אם סתם פיו בהטפת בעץ ועופרת הניתך. כאותה ששנו כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר. שאין חיבור מדובק חזק יותר ממנו (ולכן ר"מ מטמא בכלי זכוכית כו'. משום דהוי דבר המעמיד. ואף לחכמים דלא אזלי בתר מעמיד. מ"מ פתיל צמיד ודאי הוי) פשיטא לי דמקיפין בו. ומ"מ מסתברא דאין הקפת בעץ וחברו. מועלת בכלי עץ. שאין נדבקין בעץ.

אבל אם הקיף בהתוך בדיל ועופרת. על כלי אבן וברזל. ודאי מציל. כי ידוע שהוא צמיד דבוק חזק. הדוק ואדוק ביותר. וסותם הנקב מאד. יתר מכל דבר המתמרח.

בעליונה והתחתונה עודפת. כלן כו'. הוא ענין בבא שלפניה ממש. ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה. כלומר וזה שאמרנו השרץ בעליונה כו' האמצעית טהורה. אינו אלא בנגובה. אבל אם היה בה משקה טופח. כל שיש בה מ"ט. אפילו היא אמצעית. טמאה. לפי שהמשקה נטמא מאויר התחתונה. והוא חזר וטימא את האמצעית.

ולישנא דכלי. לא אצטריך משום עליונה ותחתונה. דבלא משקה. נמי טמאות. אלא כייל אפילו היו עוד רבות זו תוך זו. וק"ל.

ולא הבינותי מ"ש רע"ב. וה"ה דהוה מצי לאשמועינן ברישא כו' לשון זה נעלמה ממני הבנתו לגמרי. אולי היה לו ג"א במשנתנו. ותי"ט מסתייה דלא חלי ולא מרגיש. אך זר כי יכירנו להרע"ב. להוסיף תימה על תימה. ומאי הא דקאמר דהוה מצי לאשמועינן ברישא. לא ידענא ליה פתר ומאן דמתרגם לי יהיבנא ליה מתן בגלוי לא בסתר.