לחם שמים על משנה חולין ח

מותר בבשר דגים אע"ג דבלשון תורה ודאי מיקרי בשר. כדכתיב אם את כל דגי הים יאסף להם וגו'. ואתה אמרת בשר אתן להם. כיוצא בו הנודר מן המבושל. מותר בצלי. אע"ג דקרא לצלי נמי מבושל קרי ליה. דכתיב ויבשלו את הפסח. לשון מקרא לחוד. ולשון בני אדם לחוד. וכמ"ש שם בס"ד.

לא קרעו אינו עובר עליו בלב עוף. אבל בלב בהמה חייב כרת.

צ"ע דהא דם שבשלו הוא.

המעלה את העוף לעיל הו"ל למתנייה. גבי פלוגתא דב"ש וב"ה. אלא משום דדמי למאי דסליק מניה. דאינו עובר.

אינו עובר עליו בל"ת. אינו יכול לבוא לידי ל"ת. ועל כרחך הכי הוא פירישו. דאטו המעלה בשר בהמה עם גבינה על השולחן. מי קעבר אמידי. או אי קאכיל בשר עוף בחלב. מי איכא מ"ד דעובר בלא תעשה.

ר"ע אומר לפלוגי אדריה"ג קאתי. משו"ה נקט תנא הך לישנא.

חיה ועוף אינם מן התורה נראה דלא שנא בשר חיה בחלב בהמה. ל"ש בשר בהמה בחלב חיה.

אם יש בנ"ט ה"ז אסורה. באכילה בלבד.

ולענין קיבה עצמה. עמ"ש רע"ב בשם רש"י. דחלב גמור הוא. ומותר להעמיד בו. כל שלא נמלח בעורו. דין חלב גמור יש לו לכל דבר.

והיינו נמי דלא שרי להעמיד בעור הקיבה. מטעם חלב מתה ושחוטה. ככחל דלעיל מ"ב. וכמ"ש בס"ד במו"ק לטי"ד (ספ"ז).

אבל אין לו דין מעמיד לאסור בכל שהו. מטעם שכתב רע"ב. ועוד שאינו דרך בשול שאסרה תורה בבב"ח. אלא דרך שרייה. דמדאורייתא שרי. משא"כ בעור קיבת נבלה. שאסרו מחמת עצמן מן התורה.