לחם שמים על משנה חולין ז

ובמוקדשין ואיך נהגו בק"פ. עמ"ש בס"ד פרק ז' דפסחים. ובשי"ע (סי"א).

שולח אדם ירך שלמה. ולא חתוכה.

ובמקום שמכריזין ולא הכריזו. אי נמי בפני ישראל היודע שבחזקת כשרה שגר לו.

ולנכרי רבותא קמ"ל. אע"ג דטעי וסבר שהיא כשרה לגמרי. אפ"ה שרי משום דמטעי נפשיה. אבל חתוכה אסור בכה"ג. משום דאסור לגנוב דעת הבריות. והוא הדין דבישראל שלמה שריא.

וחתוכה פשיטא אסורה. משום מכשול נמי. אם לא הודיעו.

אם יש בה בנ"ט ולא שערוה חכמים לכל ירך בהחלט. להודיענו זה. אם יש בה בנ"ט אם לא. דהא אינהו קים להו בשעורא כה"ג. ובקיאי טפי מנן. כדחזינן בזרוע בשלה דמשם למדוה לשער בששים. וא"ל לפי שאין כל הירכות שוות. דיש ירך עבה ושמנה. ויש רזה וכחושה. יש בעלת בשר הרבה. וגיד שלה דק. ויש להפך כחושת בשר. וגיד שלה עב וגס. דא"ה בזרוע נמי נימא הכי. והיכי גמרי מנה. אלא נ"ל מפני שלפעמים היא חתוכה. וצריך שיעור מיוחד לפי מה שנחתך ממנה. ואז אין מועיל לה השעור שיתנו בשלמה. להכי מילתא ספיקא נקטו. וכללו דינה בדרך קצרה כאחת. כך נראה לי.

והרוטב בנ"ט עמ"ש בס"ד פ"י דתרומות מ"ח. ומ"ש רע"ב וביצה שיש בה אפרוח כו' צריכה ס"א כנגדה. עתי"ט בשם כ"מ. ודבריו דחוקים דא"ה בכל מידי דלא מיבטיל גופיה. ליבעי ס"א.

ויש לרמב"ן ז"ל. טעם אחר יפה מאד. שהחמירו בביצים מפני שאין כולן שוות בגדלן. לכן הוסיפו להן אחת. ונ"מ לדינא. עיין עלית המלאכה (דשצ"ב) ועיין קונטרס שלל ביצים.

ועדיין בהמה טמאה מותרת להם אע"פ שקיימו כל התורה. וכן בפירוש אמרו גם בזאת. עה"פ וטבוח טבח והכן. טול ג"ה בפניהם.

וקשיא בין לר"י בין לרבנן. דמשמע לכ"ע הוה שריא להו בהמה טמאה. ולמר אף ג"ה. יש לומר. לפי שלא היו מצווים ועושים.