לחם שמים על משנה חולין ט

השוחט בהמה טמאה כו' מפרכסת עשה אזנך כאפרכסת. ושמע מ"ש בס"ד בשי"ע (ססמ"א).

עור האדם עשי"ע שם.

חוץ מעור האדם עתי"ט ולכאורה גמרא ערוכה היא בפ' לולב וערבה בהנהו תרי מיני. משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא. אלא שאין למדין הלכה מאגדה. ועשי"ע סי' הנ"ל באורך. גם למ"ש תי"ט בשם תו' דהכא ודנדה. ע"ש.

עד שיתיז ראשה היינו שחיטת שני סימנין (משום דסתם שחיטה אינה אלא ברוב שנים). והכא בטעמא דאינה בשחיטה. אף מעוט סימנין שחיטה קרי לה. אבל שחיטה גמורה. היא התזת הראש כבס"פ השוחט. ועספ"א דאהלות.