לחם שמים על משנה בבא קמא ט

גזל מעוברת וילדה דין זה צריך ישוב קצת. ואע"פ שמן התורה למדוהו. קרא גופיה בעי טעמא.

ובשלמא רישא. שעשה הגזלן השינוי וטרח בו ניחא. אלא סיפא שינוי דממילא הוא. וא"כ מצינו חוטא נשכר. וירבו גונבי מעוברות. סמוך ללידתן. וטעונות. ויגזוז. ואחר לידה וגזיזה יחזיר מיד. ולא יוציא מאומה. וירויח הרבה. תינח לשטת הר"מ. דמיירי מתני' לאחר יאוש. דכי קני לה ביאוש סתמא. עבר זמן רב. וכבר הוציא עליה. ושבחה ברשותו.

וי"ל דלהרא"ש נמי אתי שפיר. דאפשר דמשלם טפי מדמי פרה וולדה. ורחל וגזתה. לפמ"ש תי"ט בשמו בסמוך. וצ"ע ברא"ש.

ונתעברה אצלו וילדה כו'. עתי"ט שכתב דלרש"י כו' בסיפא נמי דיחזיר הפרה כו' דכך לי שינוי המילוי. כמו שינוי הריקות. עיין מ"ש לפ"ז. ואני אומר אינו דומה. מילוי ולד ודאי דבר אחר הוא. שלא היה של נגזל. משא"כ פרה עצמה. לא נשתנה בריקות. וזו פרה שלו היא.

רי"א כו'. עתי"ט אם בעל הצמר אינו חפץ בצמרו אלא שיתן לו דמי הצמר הרשות בידו. וכ"כ המגיד כו'. שביד בע"ה לתת לו הצמר כו'. ונכון הוא. דהא ר"י קניס ליה. ויהיב ליה דין גזלן. וקנייה אומן לכלי בשינוי. וקיי"ל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן (רמ"ז נתעלמה ממנו הלכה זו). מיהו כי לית לאומן לשלומי ליה במעות. ודאי יהיב ליה צמרו בשויו. דלא גרע מסובין. ועיין בהגה (דש"ע ח"מ סי' שנ"ד) ומ"ש שם בס"ד במו"ק ונראה דהר"מ ס"ל מזיק בעלמא הוי. וקיי"ל שמין שברים לניזק.

ש"פ עמ"ש בס"ד מ"ז פ"ד דב"מ.

אבל נותן לשליח ב"ד מפרש רשב"א בתוספתא שעשה נגזל. ובזה א"צ למ"ש תו'. וצ"ע בגמרא.

נתן לו הקרן עתי"ט שהעתיק לשון תו' והשמיט העקר. וכצ"ל. ונשבע אתרווייהו כו'. מוסיף חומש על חומש. העקר חסר.

חוץ מש"פ בקרן סד"א הני מילי דחשיב ש"פ ממון. כשהקרן כולו הוא ש"פ. או שלא מחל לו כלום. דהא חזינן דלא מחל מידי. אבל אי מחל על כל הקרן. ונשאר עדיין ש"פ שלא מחל עליו. הו"א לא חשיב. קמ"ל.

ומת אביו ואח"כ הודה. כך פירש"י.

קרן וחומש ואשם ה"ג בנוסח גמרא דילן.

לא יירשנו ע"ל הר"ן בתי"ט עד אלא ודאי נכסים דידיה נינהו. אלא שאינו רשאי ליהנות מהם. והו"ל כאילו אסר נכסי עצמו על עצמו.

ליהויריב עמ"ש בס"ד בחי' גמרא רפ"ד דתענית.

אין חומש מעכב מלהקריב האשם. אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן. כתי"ט אינו מדוקדק כו'. וכיון שכבר קרבה. אין כאן עכבה. כו'.

י"ל דהחומש מעכב הכפרה בסוף. אף אם אינו מעכב את ההקרבה בתחלה. מ"מ כפרתו תלויה ועומדת עד שיתן חומש. אי נמי שירי מצוה הוא. מעלין עליו כאילו לא כפר. וכפר.